המהלך הבא מצביע, אולי, יותר מכל על עוצמת השינוי שאופף בתקופה האחרונה את משרד מי. זליגמן. עם הצטרפותו של עו"ד צביקה בר-נתן כשותף למשרד, לפני כחודשיים, פינתה לו עו"ד נילי זהר את חדרה. רק כדי לסבר את האוזן: את החדר האמור איישה עו"ד זהר קרוב ל-15 שנה. מהרגע בו סיימה את לימודיה והצטרפה כעורכת דין למשרד שבראשו עומד בעלה, עו"ד אלי זהר. "היה במעשה הזה יותר מצעד פורמלי", טוען אחד מעורכי הדין במשרד. "לא מעט אנשים בתוך המשרד פירשו אותו גם כצעד שבעצם מצביע על חילופי הנהגה במשרד. זה לא יקרה מחר, גם לא מחרתיים, אבל רוחות השינוי נושבות. אי אפשר שלא לחוש בכך".
עם זאת, השינוי שעובר בימים אלו על המשרד לא מתבטא רק בירושת החדר האמור. הוא החל, למעשה, לפני כשנה עם פרישתו מהמשרד של עו"ד חיים זליכוב, מי שהיה עד לאותה עת השותף השני במשרד אחרי אלי זהר. לבד מבר-נתן (שהביא עימו נדוניה כבדה ממשרדו הקודם ברץ-בר-נתן; שלושה שותפים חדשים וחמישה עורכי דין), שיעמוד בראש מחלקת הליטיגציה, הצטרפו למ.זליגמן גם עו"ד איתן מעוז, מי שהיה עד לפני שנה עורך הדין הבכיר במשרדו של דוד ליבאי (יעסוק בעבירות הצווארון הלבן, דיני הסגרה והמשפט המינהלי) ועו"ד דבורה חן, לשעבר ראש המחלקת הפלילית-ביטחונית בפרקליטות המדינה. המגמה, אגב, עדיין לא הסתיימה. בימים אלו בודקים במשרד אפשרויות נוספות להתרחבות.
לצעדים הללו, שנועדו בראש ובראשונה להכניס דם חדש למערכת ולבנות עתודה ראויה לשנים הבאות, יש גם פרשנויות נוספות. למרות שבמשרד עובדים 29 עורכי הדין (מתוך 63 מועסקים בסך הכל), בדירוג דאן אנד ברדסטריט למשרדי עורכי דין הגדולים בארץ לשנת 2005, ממוקם מ. זליגמן במקום ה-25 בלבד. "המטרה היא למתג את המשרד", טוען אחד השותפים החדשים. "להפוך אותו לחותם ברור של איכות והצלחה. זה אומר, גם לגדול בהתאם. עד היום היה חסר למשרד הזה הערך המוסף שישדרג אותו לליגה של הגדולים באמת. בשביל זה הצטרפנו למשרד. זה היעד שלנו".
אלי זהר לא מכחיש את הנקודה הזו. בהתייחסו לעניין הוא נשמע חד וברור: "אם לא היינו עושים את הצעד הזה, המשרד היה דועך לאט לאט עד שבסוף הוא גם היה מת. חד וחלק. יש בהיסטוריה לא מעט משרדים שבהם ישבו שותפים בכירים עד גיל בכירות כזה, עד שבסוף למשרד כזה לא היתה תקומה. לא היתה לו עתודה ראויה. ההיסטוריה מלאה בסיפורים על משרדים שנכחדו. לא רצינו להיות חלק מאותה סטטיסטיקה".
* היו שותפים מסוימים שנאלצת לרמוז להם שאולי זה כבר הסוף מבחינתם?
"לי היה מזל שהיו פה שותפים בכירים שהבינו את זה בזמן".
* כמה זמן אתה מסתובב עם התחושה שצריך להיות שינוי?
"הרבה זמן. המכאניזם ברור לי. דור אחד מסיים ויוצא לפנסיה והדור הצעיר גם משלם את הפנסיה, גם לוקח את האחוזים בתמורה לזה וממשיך את המשרד. אני שומר על השם מ. זליגמן ושות'. צביקה מקבל את הרעיון שעומד מאחורי מ. זליגמן ושות' והבטיח לשמור על השם. אין אדם כזה יותר, זליגמן, אבל יש פירמה. יש משרד. זה הרעיון".
* היתה לך תחושה שצריך להעביר את שרביט הפיקוד?
"המשרד היה בנוי בקונספט שיצר איזה פקק מסוים. היה ברור שאם לא פותחים אותו ואם לא פותחים אותו נכון, יהיו בעיות".
* למה אתה מתכוון?
"אני מתכוון לזה שהזקן לא פורש והצעיר לא יכול להתקדם. לאורך ההיסטוריה היו במשרד שותפים שפרשו ממנו בגלל שתרומתם ירדה".
המשרד הוותיק, שנוסד ב-1930 בידי עו"ד מקס זליגמן, ידע בחלוף השנים מספר נקודות ציון משמעותיות. יואל זוסמן ואלפרד ויתקון (לימים שופטי בית המשפט העליון) החלו את הקריירה המשפטית שלהם במשרד ובהמשך כיהנו בו גם כשותפים. גם עו"ד מקס קריצמן פעל במשרד שנים רבות ויחד עם זליגמן עצמו, ייצגו השניים את ראשי המחתרת היהודית בשנים שלפני קום המדינה. מנחם בגין, אגב, היה רשום בו כמתמחה ב-1939. כמעט שלושים שנים מאוחר יותר, ב-1967, הצטרף עו"ד אלי זהר למשרד. באותם ימים עבדו במי. זליגמן שישה אנשים בלבד. השותפים היו זליגמן, קריצמן ודוד רוטלוי (לימים הציר הכלכלי בניו יורק). העיסוק העיקרי היה בליטיגציה, נזיקין וביטוח. בשנים שחלפו מאז השתנו יחסי הכוחות. זהר, יחד עם עו"ד חיים זליכוב ועו"ד גבי הייק, הפך לדמות הדומיננטית במי. זליגמן ולשותף הבכיר בו. המשרד התרחב ונפח הפעילות גדל בהתאם: כיום מתמחה המשרד בתחומי המשפט המסחרי לסוגיו: ניירות ערך, בנקאות, דיני תקשורת, מחשבים, רפואה משפטית. זהר עצמו מייצג חברות מובילות בתחום הביטוח והתקשורת ואישי ציבור דוגמת אהוד ברק, אהוד אולמרט ויוסף (טומי) לפיד. לפני כשנתיים אף ביקש לפיד, בשעה שכיהן כשר המשפטים, למנות את זהר למשרת היועץ המשפטי לממשלה.
השנים שחלפו מאז השתלטו זהר, זליכוב והייק על המשרד היטיבו עימם מאוד. זהר קנה את שמו כליטיגטור מוביל, זליכוב יצר לעצמו שם כבעל ידע רב ברשלנות רפואית, וגבי הייק קנה את עולמו בדיני ניירות ערך. גם המשרד התפתח בהתאם, אך לא באותם מימדים. "אני חייב לומר שזה מעט מוזר. מדובר באחד מהמשרדים הוותיקים ביותר במדינה, עם היסטוריה מפוארת", מספר עורך דין שעבד במשרד. "אבל לאורך השנים היו כל מיני צעדים לא ברורים. מצד אחד חיפוש ארוך ובלתי מתפשר אודות שותף צעיר חדש, להזכירך את המשא ומתן הארוך עם עו"ד רון גזית שלא צלח. ומצד שני לפני מספר שנים דיברו בקול רם על קיצוץ בשכר עורכי הדין במשרד.
"אולי השותפות החדשה תייצב גם את הנקודה הזו. בוא נאמר כך: אין לי ספק שמבחינת פוטנציאל, מ. זליגמן צריך להיות בין אחד המשרדים המובילים בארץ. לדעתי, בשלב מסוים זה גם יקרה".
אולם זו לא הדיעה היחידה הנשמעת בעניין. גורם בכיר בענף שהתבקש להעריך את תוצאות השינויים האחרונים במשרד, נשמע מסויג: "קשה מאוד לדעת מה יקרה ואם המשרד באמת יצליח למתג את עצמו כמשרד גדול ומוביל. אסור לשכוח שהשילוב בין זהר, זליכוב והייק הצליח מאוד והפך אותו לאיכותי מאוד בתחום הליטיגציה ושוק ההון. את עתיד השותפות החדשה קשה לי כרגע להעריך, אבל עם כל הכבוד, אני עדיין לא ממהר לבטל את ההתפתחות המרשימה שהשיג המשרד בשנים האחרונות".
לפני כחצי שנה, אחרי משא ומתן ארוך וממושך, פרש עו"ד חיים זליכוב מהמשרד. הוא עבד במי. זליגמן מאוקטובר 73'. כיום הוא בעל משרד פרטי (יחד עם עו"ד ירון בן דן) המתמקד ברשלנות רפואית. יחד איתו עזבו עוד ארבעה עורכי דין. "ברור שכשמישהו עוזב משרד אחרי שלושים שנה זה 'ואוו' גדול. אבל במבט לאחור, בפרספקטיבה של שישה חודשים, אני אומר תודה לאל. אני חושב שהיציאה הזו היטיבה גם איתי וגם עם המשרד שבימים האלו מזרים לשורותיו דם חדש", אומר זליכוב.
לפני שנתיים וחצי פרשה שותפה נוספת, אורנה לין יו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין. "פרשתי כי רציתי להמשיך בעבודה הציבורית שלי ובזליגמן זה לא התאפשר לי", היא אומרת. "הפרידה היתה קשה. זה לא קל לעזוב משרד שבו אתה עובד 12 שנים".
לין, שהיתה שותפה יחידה מול שבעה שותפים גברים, פתחה משרד עורכות דין. "בתקופה שלי", היא מספרת, "מ. זליגמן פרח. כשהגעתי לשם היו 8 עורכי דין וכיום המספר הוא קרוב לשלושים. על בסיס ההיכרות שלי עם צביקה בר-נתן ואנשיו, נראה לי שמדובר בבסיס טוב. אם הרוח שלהם תקרין על המשרד, זה יכול להוסיף המון. ברור שכדי להמשיך ולהיות אטרקטיבי עליו להמשיך ולעבוד קשה. לא לשבת רגל על רגל".
זהר מבטיח לא לשבת רגל על רגל. השינוי שחל במשרד, הוא טוען, אינו מהווה חדשה יוצאת דופן. "המשרד התפתח במשך השנים, מדובר במשרד שעבר הרבה מאוד תהפוכות. הוא תמיד היה בנוי על העיקרון של שותפים בהפרשים גילים כאלה שאחד פורש ואחד חדש בא. היתה תנועה מאוד מסודרת. אנחנו נקלענו לשנות האלפיים עם חבורה של אנשים בגילאים די קרובים ועם משרד מאוד מוגדר מבחינת העיסוקים שלו. הרעיון היה בעצם לצפות את עשרים השנים הבאות. איך אתה בונה משרד שיתקיים יצליח ויגדל לשלושים שנה, לארבעים שנה".
* ניתן בכלל לעשות דבר כזה?
"לא רק שניתן לעשות דבר כזה, ככה צריך לחשוב".
* מה הכלים שעומדים לפניך במצב כזה?
"לקחת אנשים צעירים וטובים ולתת להם מתוך הנכסים שאתה מחזיק. המחשבה היתה איך בונים את המשרד עם הפנים קדימה. מכיוון שאני בן 65, הסיכוי שאני אעבוד עוד שלושים שנה לא גדול. צריך למצב חבורה של אנשים צעירים שימשיכו את המשרד. יש חלק, כמו גבי הייק שמחזיק את כל נושא שוק ההון ומשגשג בו. יש חלק אחר שחיפשנו. כך הגעתי לצביקה ולאיתן".
צביקה בר-נתן, עושה רושם, מרגיש בנוח בחדרו החדש. השולחן גדול ומרווח, גלובוס גדול בקצהו ומולו תמונת המשפחה והילדים. הוא בן 44 ובילה שנים כעו"ד שכיר ב"הרצוג, פוקס, נאמן" ובשתי שותפויות פרטיות. "עברתי לא מעט משרדים עד כה ואני מקווה שזו התחנה האחרונה שלי", הוא אומר. "אני לא הולך ונעשה צעיר יותר, אתה יודע. צריך לקבל עכשיו החלטות שיהיו מהותיות לגביי המשך הקרירה המשפטית שלי. אני חושב שבחרתי נכון".
* בבוא היום אתה עתיד לרשת את אלי זהר כשותף הבכיר במשרד. מלחיץ?
"אני לא חושב כל כך רחוק. אני יודע למה אני מקווה, אני יודע מה אני רוצה שיקרה. מעבר לזה אני לא מתעסק בעתיד".
בסמוך לבר-נתן יושב עו"ד איתן מעוז. אחרי שבע שנים במשרד ליבאי ארז לפני כשנה את אשתו ושלושת ילדיו ויצא לשנת התאווררות באוסטרליה, ניו זילנד, תאילנד והודו. כשחזר פתח משרד עצמאי. בתחילת חודש יוני התאחד עם משרדו של זהר. "היה לי חשש בהתחלה, אבל המעבר הזה מוכיח את עצמו מאוד", הוא אומר. "נוצרה לי כאן אפשרות גם למקסם את היכולות שלי באופן אישי וגם לעבוד בשיתוף פעולה עם המשרד. זה עדיין מוקדם, אבל נעים כאן מאוד".