שאטו מוטון רוטשילד, שאטו לה פלאר-פטרוס, שמפניה פול רוז'ה, הוגל, שאפוטייה, דונהוף, פנפולד'ס, דומניקו קלריקו מפיימונטה, אנטינורי, קלאודי ביי מניו זילנד, וגה סיציליה, הרלן אסטייט. אם רשימת השמות הללו - כולם של יקבים מפורסמים מחו"ל - אומרת לכם משהו, אתם כנראה חובבי יין רציניים, וגם אמידים משהו. אגדות היין הנ"ל אמורות להעביר רטט בגבכם.
קלו דה גת, קסטל, פלם, צרעה, רקנאטי. את הרשימה הקצרה הזו אתם מזהים כנראה הרבה יותר בקלות. מדובר, כמובן, בכמה מהיקבים הטובים ביותר בישראל. האם יש משהו משותף בין שתי הרשימות? ובכן, מתברר שכן.
לפני כשבועיים התכנסו תחת קורת גג אחת כל אלה וגם רבים אחרים - נציגי כמעט מאתיים יקבים, שהציגו כמעט 600 יינות. כולם נענו להזמנתו של רוברט פרקר, מבקר היין המפורסם והמשפיע ביותר בעולם, ליומיים של תצוגת יכולת בגלריה סאצ'י הלונדונית הידועה. בעלי היקבים והייננים שלהם מזגו את מיטב היינות שלהם לקהל מקצועי, וגם פחות מקצועי. אלפי חובבי יין, המנויים על המגזין של פרקר, שילמו ממיטב כספם כדי לבוא ולטעום יינות שהוגדרו כ"אייקוניים", לא פחות, באירוע חגיגי בשם Matter of Taste - עניין של טעם.
אז נכון, מדובר באירוע מסחרי משהו, שבו מקדם פרקר בראש ובראשונה את המותג המצליח שלו עצמו. הקרקס הנודד של מיטב יינות העולם נוחת בכל כמה חודשים בבירה עולמית אחרת. ועדיין, ציניים ככל שתרצו (או שארצה להיות אני), מדובר במחמאה יוצאת דופן, אפילו בעידן שבו זוכים רבים מיינות ישראל לציונים גבוהים ובמדליות אין-ספור, גם מפרקר עצמו. שהרי דבר אחד הוא להימנות עם אלפי היינות הזוכים לציון 90 ומעלה אצל פרקר (סף הכניסה הכמעט ברור מאליו לאירוע הזה), ודבר אחר לגמרי הוא להיות מוזמן להציג את יינותיך שכם אל שכם עם אגדות יין כמו הנ"ל.
כמה ימים אחרי הפגישה, ישבתי לשיחה קצרה עם ערן פיק, עם גיל שצברג ועם גולן פלם - יינני צרעה, רקנאטי ופלם, בהתאמה. אלינו הצטרפו גם אילנה בן-זקן, מנהלת היצוא ובעלים-שותפה של היקב (ובתו של אלי בן-זקן), וגלעד פלם, אחיו של גולן והאחראי על השיווק ועל היצוא ביקב פלם. אחר כך גם שוחחתי בטלפון עם גידי וייט, מנהל השיווק של קלו דה גת, ועם אלי בן-זקן.
במעט השורות שעוד נותרו לי כאן כדי לתמצת את המפגש המרתק, לא אצטט את הנוכחים אלא אספר שכולם ללא יוצא מן הכלל הדגישו כמובן את הכבוד הגדול שנפל בחלקם, את ההתרגשות לעמוד לצד אגדות יין בינלאומיות כשווה בין שווים, ומה שיותר מעניין - את ההזדמנות העסקית שאירוע כזה מייצר עבורם. חלקם סיפרו על הזמנות ממשיות שבוצעו בימים שלאחר האירוע.
כששאלתי אם אינם חוששים מ"פרקריזציה" של היינות שלהם ושל יצרנים אחרים (היו וישנם יקבים ישראליים נוספים, שזכו לציונים גבוהים אצל גורו היין השנוי במחלוקת הזה), קרי יצירת יינות עוצמתיים מאוד, אולי מדי, כדי להרשים ולשאת חן כבר מהלגימה הראשונה, אמרו חלקם ש"מה פתאום". אחרים הודו בהגינות שהרבה יותר קל למכור בארצות הברית יין עם ציון 92 מפרקר.
איכשהו, לא נחה דעתי. ואז, בדרך הביתה, הבנתי מהי החשיבות הגדולה באמת בעיניי של האירוע כולו. עם כל הכבוד, ויש כבוד, להכרה הבינלאומית המחמיאה, נדמה לי שהדבר הכי חשוב שיכול וצריך לקרות בעקבות האירוע הזה הוא שעכשיו אולי לא יישארו בינינו סנובים שמעקמים את האף אל מול יינות מקומיים. במיוחד אם אפילו יצרני היינות האירופים החביבים עליהם כל-כך מודים שהם נהדרים. וזה בדיוק מה שהם אמרו לנציגינו באירוע הלונדוני של פרקר. לא ממש מצליח לנו בזמן האחרון בתור מדינה. אז הנה נקודת אור. גם זה משהו.
טעימה
מהיינות שהשתתפו באירוע
פלם, קברנה סוביניון רזרב 2008. קטיפה בבקבוק. הרבה מאוד קברנה סוביניון עם מעט מאוד מרלו ופטי ורדו, והמון, אבל המון, ליטופים רכים של פרי שחור ואדום מאוזן. הרכות המפנקת הזו, אם להשתמש בדימויים מעולם כרטיסי האשראי, לא באה לרגע על חשבון האלגנטיות והאמירה הייננית הברורה. 90 נקודות אצל פרקר, 320 שקלים, כשר
צרעה, Misty Hills 2010. לו הייתי רוצה, ומסוגל, להכריע הכרעות טיפשיות שכאלה, הייתי מתפתה לטעון שהבלנד הזה של ערן פיק, המשלב קברנה סוביניון עם סירה, דבר שמקובל מאוד דווקא באוסטרליה, הוא היין הישראלי האולטימטיבי. השילוב בין הכוכב הוותיק כאן, הקברנה, לכישרון העולה (במונחים מקומיים, כמובן) הלוא הוא הסירה, יוצר כאן איזון מושלם בין מתיקות לחומציות, עידון ועוצמה, ובקיצור - יין שפשוט תענוג לשתות ממנו עוד ועוד. 90 נקודות אצל פרקר. 300 שקלים, כשר
קסטל Grand Vin 2011. זה לא סוד שהקסטל הוא היין החביב עליי. מה לעשות, גם למבקר צריך להיות טעם. מה שנחמד הוא לגלות שגם יקבים אחרים הצטרפו בשנים האחרונות לרשימה הקצרה שלי. ועדיין, מדובר בעונג אינטלקטואלי אדיר. יין רזה, חומצי, כמעט עצבני, בהשוואה לעמיתיו כמובן. כשלעצמו, עבורי לפחות, מדובר בחוויה מופלאה. לא פחות. 91 נקודות אצל פרקר. 230 שקלים, כשר
רקאנטי, קריניאן פרא 2011. איזה כיף לגלות מה שנתיים בבקבוק יכולות לעשות (כרגע משווק כבר בציר 2013). הפרא מהכרם הלא מושקה שמתחת למנזר דיר ראפאת נרגע, התרכך, והתחיל לדבר יפה. הוא עדיין רב עוז ועזוז, אבל עכשיו גם שופע קסם. 92 נקודות אצל פרקר. 150 שקלים, כשר
קלו דה גת, עמק איילון 2009. הבלנד של עמק איילון מכיל 63% ענבי קברנה סוביניון, 30% מרלו ו-7% פטי ורדו. זהו ללא ספק היין הכי מאתגר בטעימה הקצרה הזו. יין זוויתי וכמעט אלים בטעמיו הלא מתחנפים. לי זה עשה את זה בגדול. 90 נקודות אצל פרקר. 200 שקלים