היש כמונו מסכה / איור: תמיר שפר
א.מזמן עשיתי לי חוק לא להיות מההורים האלה שמתבכיינים על קשיי ההורות. לא אשבור את החוק שלי גם השבוע הזה, שבוע פורים, שבו מתחפשים הילדים למשהו אחר בכל יום וכל בוקר הוא התמוטטות עצבים קלה: יום שדים ורוחות, יום הפכים, יום פיג'מות (הכי קל), יום גיבורי על ויום מי-זוכר-הכול-אותו-דבר. הילדים מרוצים, אני מרוצה. וגם אם זה לא נכון, זה נכון - פוסט אמת או לא פוסט אמת?
ובכל זאת, כמו הורים רבים, גם אני הייתי מת לפגוש את האיש או את האישה שהגו - לא ברור מתי בדיוק קרה הדבר - את הפיכת פורים לשבוע של חגיגות בבית הספר ולדבר איתו על הילדות שהייתה לו, או לה. האם הייתה זו ילדות חשוכת תחפושות ומדובר בפיצוי נפשי, או שלהפך - ילדות מאושרת ועתירת תחפושות, שאותה ניסה אותו הוגה אלמוני להנחיל לדורות הבאים. לא שזה משנה משהו, הרי התוצאה אותה תוצאה, ובכל זאת. מעניין, לא? הרי כולנו תבנית נוף ילדותנו ואת הבליטות, השריטות והשקעים שזו הותירה על הנפש, אפשר לקרוא כמו שאדם עם עיוורון קורא כתב ברייל.
העיקר, אני אומר לעצמי, שהילדים שלי לא בחרו להתחפש לאלאור אזריה. זה באמת היה מותח את גבולות סובלנותי אל מעבר למה שאני יכול לשאת. ובכלל, איך מתחפשים לאלאור אזריה? תחפושת של חייל זו קלאסיקה ישראלית לכל דבר ועניין, על זה אין ויכוח, אבל איך הופכים תחפושת של חייל גנרי לתחפושת של חייל ספציפי? תמהתני. בעצם, עדיף לא לחשוב על זה: הרחובות יגלו לי את התשובה בימים הקרובים. מה שכן, יכול להיות משעשע, במובן הלא משעשע של המילה, לראות בחורות מתחפשות לאלאור אזריה סקסית, אלאור אזריה חשפנית וכיוצא באלה גרסאות.
ב.אחת התרומות הגדולות של פורים, מלבד המובן מאליו, היא שהחג מספק לנו יופי של דימויים בסגנון "להסיר את המסכה", "לחשוף את הפרצוף האמיתי" וכו'. השבוע סיפק לכולנו הזדמנויות נהדרות, משמאל ומימין, לשחוק את כל מטבעות הלשון הנ"ל עד לבלי היכר.
מימין, היה זה חבר הכנסת מיקי זוהר מהליכוד, שהציג את תוכניתו המבריקה למדינה האחת שתקום: שוויון זכויות לערבים, למעט זכות הצבעה. זה אותו מיקי זוהר שטען לא מזמן ששום דבר לא מעניין אותו מלבד מיקי זוהר - דוגמה ומופת לאיש ציבור חדור שליחות וחזון. הרי מיותר להסביר עד כמה מגוחך הרעיון הזה - בהנחה שאפשר לקרוא לנפיחה המחשבתית הזו "רעיון", ומגוחך זה כמובן התואר העדין ביותר שאפשר לתת לה. ומיותר עוד פחות להתווכח עם האמירה הזו. אין שוויון זכויות בלי זכות הצבעה. אם אין זכות הצבעה אין שוויון.
משמאל, אמרו על ח"כ זוהר שהוא חשף את האמת, הסיר את המסכה מעל פרצוף הימין וכל זה. אני חושש שמדובר במתן קרדיט נכבד מדי לכבוד הח"כ. שום דבר בפעילותו עד כה לא נתן ולו שבב של רמז שיש לו את התחכום או היכולת לעשות משהו כזה, או משהו בכלל. אם כבר חשף משהו, הרי זה את חוכמתו הרבה, את חוש הצדק המפותח שלו ואת הבנתו העמוקה ברזי הדמוקרטיה. אין ספק שצפוי לו עתיד מזהיר בציבוריות הישראלית. אני יכול לראות אותו שר חינוך.
זה הרי לא סתם שהאיש מונה להיות יו"ר "הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי" בכנסת - הרי מי ראוי ממנו? בואו לא נשכח שהאיש הציע לתת הטבות מס ליישובים שיש בהם רוב לליכוד. מה יותר צדק חלוקתי ושוויון חברתי מזה?
ג.ובינתיים, משמאל, הרגיז אסף הראל את המדינה במונולוג שבו טען שישראל היא כבר מזמן מדינת אפרטהייד. אל ג'זירה שיתפו את המונולוג שלו - הערבים והשמאל טענו שהראל "הסיר את המסכה" וישראל צהלה ושמחה.
הימין געש ורעש ועשה סלטות באוויר כדי להוכיח שלא מניה ולא מקצתיה, ישראל היא לא מדינת אפרטהייד, מה פתאום. חוקי האפרטהייד של דרום אפריקה נשלפו מהבוידעם של ההיסטוריה וכולנו נדרשנו לעשות V איפה שדומה ו-X איפה ששונה. וראו איזה פלא: ישראל אינה מדינת אפרטהייד כלל וכלל. לערבים מותר לשבת עם יהודים באותו האוטובוס. אין חוק האוסר על יהודי וערבייה או ערבי ויהודייה להתחתן. גם לקיים יחסי מין מותר. שופט ערבי? צ'ק. ובכלל, מצב הערבים בישראל נהדר. הכי טוב בעולם.
פרופ' אריה אלדר אף טען כי במקרים רבים ערבים מופלים לטובה בישראל. וואלה, לא ידעתי. אני מת להיות ערבי עכשיו. ואם אפשר, הכי אני רוצה להיות ערבי בנתב"ג. אם לא מסתדר, אני מוכן להתפשר על להיות ערבי שעובד בקניון מלחה אחרי משחק של בית"ר ירושלים. רק תנו לי להיות ערבי בישראל, אני מתחנן, רק תנו לי ליהנות מכל האפליה הזו לטובה. הרי כל מי שעובר ליד יישוב ערבי מתמלא קנאה ברמת התשתיות וההשקעה שכמותן אי אפשר למצוא בשום יישוב יהודי, ויעידו דודי המים השחורים על הגגות. למה רק להם יש ולנו אין, הא? תמיד דופקים ת'יהודים.
את ילדיי אשקול להעביר בשנה הבאה לבית ספר ערבי בטייבה, שמעתי שיש שם מורה נהדרת לעברית. אולי בעצם נתחיל בקטן, את הילד נחפש בפורים לערבי קטן שמוכר מציתים ומגבות בבתי קפה - כמו המון ילדים יהודים שאני מכיר - ואת הילדה לערבייה קטנה וחמודה שמרוויחה 9 שקלים לשעה בעבודת דחק. שילמדו מה זה להיות ערבים פריבילגיים במדינת היהודים.
ד.מרוב הסלטות שעשה הימין באוויר כדי להוכיח שאין אפרטהייד, יצא שהוא נחת על הראש. אז נכון, אין אפרטהייד - אם עושים טבלה ומסמנים V על חוקים מדרום אפריקה, אין. אבל בנאדם צריך להיות עיוור או טיפש או אטום או שקרן כדי להכחיש את ההפרדה המובנית, העמוקה, הבסיסית והעקבית בין יהודים וערבים בישראל.
אז אין אפרטהייד, טוען הימין בתוקף, בשום פנים ואופן - ואז מוכן בטובו להתפשר על "אפליה". אפליה יש, אפליה זה בסדר, אפליה קיימת בכל מקום, למה לעשות עניין - כולה קצת אפליה, גבר, תרגיע, הכול סבבה, אחינו.
ידידי שמעון ריקלין אף טען ברדיו שמה פתאום אפרטהייד, הוא הרגע אכל חומוס באבו חסן. יותר הוכחה מזה? דרור אידר, פובליציסט בולט ואדם שאני מעריך ומחבב עד מאוד, אפילו הביא את הטענה הבאה: "אפליה קיימת בתחומים רבים, אך אינה אפרטהייד. האם אפליה של מזרחים היא אפרטהייד? האם הדרתם של מרצים ימנים מרוב המחלקות למדעי הרוח והחברה היא אפרטהייד? האם ערוץ 10 שאינו נותן לאף מגיש בעל השקפת עולם שמרנית-ימנית להוביל תוכנית מזכה אותו בתואר "אפרטהייד?".
אתם הבנתם את זה? כמה צבוע יכול להיות טיעון? האפרטהייד, עבור הימין, הוא סוג של עז. מכניסים אותה לדיון, ואז, כשמוציאים אותה, נשארים עם אפליה - ועם אפליה אפשר לחיות, הרי יש גם אפליה נגד אתיופים ונגד מזרחים, אז אל תוציאו את דיבת ישראל רעה ובעיקר אל תתלוננו, בסדר?
ה.ראש הממשלה אמר, בעניין שתי מדינות או מדינה אחת, שהוא לא מוכן לדבר על תוויות אלא על המהות. חבל שרבים מנבחרי הימין ומהדוברים הבולטים שלו לא למדו ממנו ומדברים רק על התווית, ושוכחים לגמרי את המהות. הוויכוח על היחס לאזרחי ישראל הערבים הופך אצלם לוויכוח לשוני גרידא. ואת ישראל הם מתעקשים לחפש בפורים הזה לדמוקרטיה המפוארת שהיא לא.
גם השמאל עושה את אותה הטעות וממשיך להתבוסס בדיון המילוני. כן, הם ממשיכים ואומרים, אפרטהייד. כאילו שזה משנה אם קוראים לזה אפרטהייד או ממליגה: המציאות נשארת אותה מציאות. במקום לשנות אותה, רק מחפשים איך לכנות אותה.