*מה משותף לרכילות בקנה-מידה המוני, לניסיונות הונאה בהיקף רחב, לתפיסות-עולם מדעיות ופילוסופיות, לטוב-לב שסופו הטרדה, להתמודדות עם סכנות ההאקרים ברשת, לטכניקות פרסום עדכניות, לאמונות דתיות ואידיאולוגיות ולאבולוציה?
כל הדברים המאוד-שונים האלה הם ביטוי למצבי צבירה ושינוע של מידע, שהנם חדשניים וייחודיים לרשת. כולם נשענים על מנגנון דומה להעברה של מידע, ידיעה או דעה - בין אנשים, מקומות ודורות. כל אחד מהמקרים הללו הוא ביטוי מבוסס-רשת להפצה כמעט-ספונטנית של דעות וידיעות, הנשענת על דוא"ל ומסרים מיידיים. לפעמים ההפצה הזאת של דעות וידיעות נעשית בצורה של Buzzword (באזז-וורד), או באמצעות Meme (מים, על משקל מין). תופעות הבאזז-וורד והמים קשורות זו בזו ובאופני החשיבה ברשת, ועוזרות להגדיר את אופיה החדש של התרבות שלנו.
באזז-וורד ("זמלול" בעברית) הוא הכינוי הקצת מזלזל שניתן למילים ומושגים התופסים תנופת פופולריות. אלה הרעיונות, הכותרות או המושגים המנסרים בחלל האוויר ממש ברגע זה. מחר יעטפו בהם דגים. באזז-וורדס הם מושגים אופנתיים; הם עושים רושם, אולי אף רושם יותר גדול על מי שלא מבין. הם נפוצים ומתפרצים כמו מגפה או מחלה מידבקת. אבל הם גם מהווים מצע משותף למה שמגדיר אותנו ואת מחשבותינו.
מים ("מם" בעברית) הוא מושג שהומצא על-ידי הביולוג הבריטי ריצ'ארד דוקינס, כדי לתאר יחידות מידע משתכפלות. דוקינס, אחד ממדעני האבולוציה הגדולים של כל הזמנים, טוען שכללי האבולוציה פועלים לא רק על החיים הפיזיים והביולוגיים, אלא גם על התרבות. כביולוג, הוא מתעניין במנגנונים המבטיחים המשכיות ושינוי של מינים; אבל מתוך התעניינות בביולוגיה, התפתחה אצלו תיאוריה שיש לה תרומה מעניינת להבנת האינטרנט ותרומתה(?) החברתית.
בביולוגיה, הגנים (והכרומוזומים הנושאים אותם) ממלאים את תפקיד המשכפל הטבעי המניע את גלגלי האבולוציה. במנגנון של הגן יש משהו שמבטיח את המשכיות המינים ותכונותיהם, כמו גם את האפשרות לעצב, לשנות ולשכלל את התכונות הללו. הגן, קובע דוקינס בספרו "הגן האנוכי", הוא הגרעין שסביבו סובבת האבולוציה: אלה לא בני-האדם והיצורים החיים שמשתמשים בגן כדי להעביר תכונות לדור הבא ולהבטיח המשכיות. להפך: זה הגן שמנצל את היצורים החיים כדי להנציח את המידע שבחובו. הגן הוא משכפל אולטימטיבי, והטבע חייב לו את טבעו.
כמו הגן בעולם הפיזי, המים הוא המשכפל בעולם הרעיונות. כמו שהגנים מצאו את הסקס כדי להשתכפל, המים מוצא דרכים לזנק מכאן לשם. מנקודת-הראות של המים, מוחות הם בסך-הכול כלי-תחבורה, מלון עובר-אורח זמני. הדינמיקה האמיתית של הטבע מתרחשת לא ברמת בני-האדם והקשר ביניהם; הסיפור האמיתי הוא הזרימה והמעבר של רעיונות ותפיסות, ואנחנו - מוחות ופיות, אוזניים עיניים וידיים - משמשים רק אמצעי אחסון ושינוע לרעיונות. המימים מזנקים מכלי לכלי כדי להתערבב אלה באלה, להשתכפל, לאפשר מוטציות ושינוי, ובעיקר - כדי להבטיח המשכיות.
ריגוש הוא מנגנון ההפצה הבא
באזז-וורדס ומימים הם המטבע העובר לסוחר כרעיונות, חדשות, עמדות, שמועות ואמונות, והם גם ההסבר לקיומן של תופעות אלו. דוקינס לא התייחס ספציפית לאינטרנט. אבל עכשיו, עם הדוא"ל ואתרי הווב, עם בלוגים ותוכנות מסרים מיידיים, יש למימים מנגנונים עוד יותר מהירים לשכפול, להפצה ולאבולוציה. האופן שבו באזז-וורדס ומימים מחוללים ברשת, עוברים מיד ליד ומקבלים תאוצה ותהודה, הוא אחד ממאפייניה העמוקים ביותר של האינטרנט.
העברה של בדיחה שהצחיקה אתכם אל תיבות הדוא"ל של חברים, או הפניה שלהם למאמר בעיתון שנגע בכם, הן דבר יום ביומו - צד א' מעביר לצד ב' מידע שנוצר על-ידי צד ג', והכול באמצעות הרשת. זה מעשה כמעט אינסטינקטיבי (ולפעמים כמעט אובססיבי). שימו לב איך בכל מאמר מקוון יש, דרך שגרה, כפתור המזמין אותך "להעביר לחבר". פרסומים אינטרנטיים רבים גם צועדים צעד נוסף, ומדווחים בטבלאות על מצעד פזמוני ההעברה לחבר. מה שמשתכפל באופן אינטנסיבי יותר הוא כנראה מים רב-ערך יותר. אז קדימה: זה הזמן להעביר את הטור הזה לכל מי שברשימת ה-Buddy List שלכם.
[הערת העורך: חבל על המאמץ. ממילא הוא ייבלע בין עשרות מכתבי-שרשרת שמבקשים תרומה לחולים ולנזקקים, מזהירים מפני תרמיות ומכמונות מהירות, מתריעים מפני וירוסים וסוסים טרויאניים, מוכרים משחקי פירמידה, ומבטיחים לך כל טוב - אם רק תעביר את המכתב לעוד עשרה אנשים]
אתה צודק. המימים והבאזז-וורדס תוקפים גם בהקשרים פחות ידידותיים, בין השאר בצורת מכתבי-התרעה היסטריים. לעתים תכופות אזהרות אלה מתבררות כהתרעת-שווא, ובתוך זמן לא רב עוקבת הודעה אחרת, מרגיעה, שמזהירה מפני הפצת שמועות לא מבוססות. אבל מובן שלא לומדים מהניסיון: בתוך זמן קצר גם הודעת ההתרעה הזו נשלחת בתפוצת נאט"ו, ועולה המון זמן ודאגה לשולח ולמכותבים. גם הצעות מפוקפקות להזדמנויות עסקיות זוכות לשכפול לא מרוסן. פעמים רבות, הודעות כאלה מגיעות עם שובל של תריסרי העברות. יד על הלב: מי מאתנו לא העביר פעם לאחרים את הבקשה לתרומה, או את ההבטחה לברכה? הגן של תאוות-בצע מצא את בן-זוגו בדמות המים של היתכנות ארוחות החינם.
באוניברסיטת MIT שבארצות-הברית מחולקים מדי שנה, במקביל לטקס חלוקת פרסי הנובל, פרסי האיג-נובל (משחק מילים שפירושו "ירוד"), המהווים פרודיה על פרסי הנובל. הפרס מוענק על-ידי Journal of Irreproducible Results ("המגזין לתוצאות שאי-אפשר לחזור עליהן") - כתב-עת משעשע המביט על המדע בעין מבודחת, שעורכיו הם חוקרים ידועי-שם. השנה הוענק הפרס בתחום הספרות למחברי "העוקץ הניגרי" - נחשול דוא"ל מניגריה, שמציע לנמען לחבור לכותב כדי להבריח אוצרות מידי משטרים עריצים ולעשות כסף קל. הסיפור כבר הפך לסימן-היכר של העידן הזה: סיפור ההתעשרות הקלה המובטחת, המשמש סיפור כיסוי להונאה קלה אף יותר. המכתבים האלה, שתפוצתם אדירה, מצליחים לסחוט דמעה או חיוך, אך קשה להישאר אדיש אליהם. לא פחות מן התוכן שלהם, מרגשת הנפיצות שלהם: זה כבר יותר מבדיחה שמספרים פעם אחת, ואחר-כך כבר מצחיקה. זה כבר סימן-היכר תרבותי.
באחד האמשים קיבלתי מידידה טובה העתק של דוא"ל מדאיג, שמזהיר משימוש בשקיות ניילון ומכלי פלסטיק לצורך אכסון, חימום או הקפאה של אוכל, ומתאר בלשון מקצועית כיצד החומר המסרטן דיוקסין, המצוי לכאורה בכלים הללו, מתפרק בעת השימוש במטבח. המכתב כתוב עברית גבוהה ומדויקת, ערוך בצורה מקצועית ומאירת-עיניים, ומייחס את ממצאי המחקר לחוקרים ידועים באוניברסיטה חשובה בארצות-הברית. הוא מנחה את קוראיו להשתמש מעתה אך ורק בכלי זכוכית בבישול ובאחסון "למען יאריכון ימיך", וכולל רשימת מחלות מפחידות שיפקדו את הסרבנים. הכותב גם מאיץ בקוראיו להעביר עותקים ל"משפחה, לידידים - ולכל מי שחשוב בחייכם" - וההוראות הללו מודגשות, כמקובל, במספר סימני קריאה!!!
יש בסיפור הזה בעיה אחת: לנאמר במכתב אין שום שחר. אבל במים הזה יש ניחוח דק ומפתה של אותנטיות - די כדי להוליך שולל את מי שהונע לשלוח את המכתב לידידתי. די כדי להניע אותה להעבירו לאחרים, מתוך דאגה כנה. בדקתי את מקורה של השמועה המופרכת הזו. מתברר שהמים הזה נולד בארצות-הברית ובאנגלית לפני כשלוש שנים, ומאז הוא סובב באינטרנט ותורגם לעשרים שפות לפחות.
הרבה אנרגיה ואמוציה הושקעו בשטות הזאת. מספיק אנשים התרשמו, השתכנעו, וחשבו לעצמם, "אעביר לחבריי; אם לא יועיל, לא יזיק". במילים אחרות, הקלות הכמעט-בלתי-נסבלת של משלוח דוא"ל עושה למימים של המתיחות הללו משהו דומה למה שהמצאת אמצעי-המניעה עשתה לסקס. אלא שהמשל לא לגמרי דומה לנמשל. אמצעי-המניעה אפשרו סקס עם פחות תוצאות ארוכות-טווח, ואילו האצת התפוצה של המימים דווקא איננה אינרטית.
מי שמעביר לחבריו מכתב שכזה מבטיח את המשכיותה של השרשרת. הרי מה הוא חושב לעצמו? "אני רק חוליית אמצע. בזבוז זמנו של הזולת הוא לא בעיה שלי, ובכל מקרה, הוא מפיץ את שמי בעולם. אז אשגר לרשימה הארוכה של ידידיי כל בדיחה או נבואת-זעם, ואקווה בסתר-לבי שאיחשב על-ידי חלק מנמעניי לחכם יותר ומקושר יותר". וכך הולכים להם הבאזז-וורד והמים מחיל אל חיל. או לפחות מ-Inbox ל-Inbox ומקורטקס לקורטקס.
מאחורי כל זה עומד כסף גדול
[הערת העורך: הכול מתחיל ונגמר בכסף. מי שמייצר חומר שמתחרה בדיוקסין, למשל, סופר עכשיו את הדולרים; אולי הוא אפילו עומד מאחורי הזבל התודעתי הזה. וכמו עם כל זבל, יש מי שיעשה ממנו כסף]
זה נכון. עוצמת המכפיל האדירה של ההעתקות וההעברות הבין-אישיות בדוא"ל לא נעלמה מעיני המפרסמים. על בסיס ניצול התופעה הזו פורח לאחרונה מקצוע חדש, "שיווק ופרסום ויראלי", שעניינו השימוש המתוכנן שעושים מפרסמים בנטייה האנושית לשתף אחרים במה שנגע בנו. קראנו מאמר, ראינו תמונה, שמענו שיר או צפינו בווידאו שמצא-חן בעינינו - אצבענו קלה על ההעברה הלאה. וכך יושבים להם פרסומאים ואנשי שיווק ומגרדים בפדחתם - איך ניצור תוכני פרסום שישנעו את עצמם מלקוח ללקוח?
סקס שיחק תפקיד מרכזי בהנעת גלגלי הפרסום של המאה ה-20. שלל מודעות פרסום, ממכוניות ועד למשחות שיניים, התהדרו דרך קבע בתמונת דוגמנית שהבטיחה, במשתמע, עולם של תענוגות למי שיקנה את המוצר. ואם הסקס רותם לצרכים מסחריים את האינסטינקט הפיזי שלנו במין, איך נרתום את האינסטינקט המנטלי לשיתוף? איך ננצל את נטייתם של אנשים להעביר לחבריהם את הפיקנטי והמעניין, המוזר והמצחיק, כך שבדרך-אגב תיעשה גם מלאכת הפרסום או השכנוע שלנו?
מבצעי שיווק ויראליים מיתולוגיים תועדו במספר תחרויות, אולימפיאדות של השיווק הוויראלי ומירוצים של המים. גם סביב מערכת הבחירות המתערבלת סביבנו בתחילת האביב של 2006 הולך ומסתחרר ענן מהמם של מימים ושל באזז-וורדס. כבר התחלנו לראות כמה ניסיונות של פוליטיקאים ופרסומאים לנצל את המומנטום המימטי. יהיה מעניין לעקוב איך יתפתחו הבאזז-וורדס של מערכת הבחירות הזאת, אילו מימים יומצאו. בפברואר כבר קיבלתי שישה עותקים של מצגת בעניין התסרוקת של הפוליטיקאי הישראלי. מי שיגר אותה, ולאיזו מטרה?
הגלגול החדש של מדורת-השבט
בהיבט רחב יותר, מעניין לראות איך הבאזז-וורדס והמימים המופצים ברשת מחזירים היבט של תקשורת המונים, אחרי שזאת הלכה והתפוגגה לאחרונה. ההיסטוריה של אמצעי תקשורת ב-30 השנים האחרונות הייתה של התכווצות ההמון. במקום שבו היו תחנת רדיו רבת-עוצמה, ערוץ טלוויזיה מוביל, גיבורי תקשורת ו"מדורות שבט" שסביבן התקבצו הכול, ניכר שינוי מרחיק לכת. נוספו הרבה תחנות רדיו. נוצרו המון ערוצי טלוויזיה בכבלים. ניבנו אין-סוף אתרי אינטרנט. הועם זוהרם של גיבורי התקשורת, כי יש כל-כך הרבה מהם. כבתה מדורת השבט המשותפת, והתחלפה באלפי נקודות אור קטנות. החגיגה של ריבוי הערוצים הורידה את המרכזיות, וביטלה את מנוף הריכוזיות.
ואולי זה רק נדמה לנו. המים והבאזז-וורד זקוקים לקהל ולקהילה שבתוכם ישתכפלו - וההעברה והשיתוף רבי-העוצמה של עותקי אותו מסר מחזירות אספקט המוני לתקשורת. האינטרנט, ככלי להעברה ולהנצחה של מימים, מחזירה בדלת האחורית את תקשורת ההמונים. המימים המשותפים מפיחים בתקשורת הזו רוח חדשה ואחרת, ומשמרים את הקהילה המשתפת בעקשנות שאינה נעקרת על-ידי הטכנולוגיה. גם בסביבה מרובת-ערוצים, אינדיבידואליסטית ומפורדת כמו האינטרנט, הם מוכיחים שרידות עקשנית.
קשה מאוד להדחיק את דחפי הסקס, והגנים מוצאים דרך להשתכפל, גם נוכח מגבלות, איסורים ומחסומים. באופן דומה, גם המימים מוצאים מוצא: הם רותמים את טכנולוגיית התקשורת החדשה לצורכי הנפיצות של עצמם, גם בניגוד למה שנראה בתחילה האופי שלה. גם בסביבה טכנולוגית, המפרקת לכאורה את המבנים החברתיים המסורתיים, הנסוגה מן ההמון אל הפרטי - המימים תופרים מחדש, לטוב ולרע, את הקהילות הנחוצות להם להמשכיותם. וכולנו רק סטטיסטים בסרט הזה. "