בספטמבר הקרוב, במסגרת כנס אקדמי שעורכת אוניברסיטת דורהאם, אנגליה, תישא אינגה מיכאלי, סגנית יו"ר אגודת המתרגמים בישראל, הרצאה על מצבם של מתרגמי הכתוביות הישראלים. נושא ההרצאה מנוסח כתעלומת רצח הקשורה קשר מעורפל לשחקן הקולנוע כריסטיאן סלייטר (Who killed the Israeli subtitler, and why is Christian Slater a suspect), אבל בעיני מיכאלי אין כל תעלומה. היא יודעת מי האחראים לגוויעתו של מתרגם הכתוביות הישראלי, ובחודשים האחרונים פועלת נמרצות כדי להשיב לו את היכולת להתקיים בכבוד. איך בכל זאת קשור כריסטיאן סלייטר למצב מתרגם הכתוביות הישראלי? ובכן, סלייטר הפך לסמל של טעויות התרגום בטלוויזיה הישראלית לאחר שבמקרה ידוע לשמצה, בעת תרגום דיאלוג בסדרה "הבוקר שאחרי", תורגם שמו ל"מניח רעפים נוצרי".
טעויות אנוש נעשות בכל תחום, אבל בתרגום הכתוביות בישראל יש נסיבות מיוחדות שמעודדות אותן. התמורה הנמוכה שמקבל המתרגם לא מעודדת אותו לחשוב לפני שהוא מתרגם, הקיצוצים שחברות התרגום נאלצות לקצץ כדי לשרוד בשוק לא תמיד מאפשרים בקרת איכות והגהה ברמה מספקת, ומעל הכול, לא נראה שלספקי התוכן, ובראשם יס והוט, חשובה איכות התרגום בשידוריהם, אף שבאופן רשמי הם טוענים את ההפך.
"מתרגמי הכתוביות סובלים משחיקת שכר אדירה", אומרת מיכאלי, "מלפני עשר שנים ועד היום המחיר רק ירד במקום לעלות. ההסתדרות השביתה את המשק בשביל חמישה אחוזים תוספת, אצלנו לא רק שאין תוספת, יש שחיקה כבר שנים. זה פשוט לא הגיוני".
גלובלי
הנתונים שמציגים המתרגמים אכן מלמדים על שחיקה מתמשכת בשכר, המתרחשת בשלושה אופנים בו זמנית: שיטת חישוב השכר למתרגם השתנתה ועברה מתשלום לפי מספר הכתוביות לתשלום גלובלי על תוכנית, שינוי שהרע את הסכום הסופי שמקבל המתרגם; שער הדולר שלפיו מחושב שכר המתרגם מוקפא כאשר השער היציג עולה ומוצנח כששער הדולר יורד; והתעריף הרשמי שמקבל מתרגם לשעת עבודה, ללא קשר לשער הדולר והאינפלציה, ירד בהתמדה עם השנים.
מתרגמי הכתוביות מרוויחים היום בממוצע עשרות אחוזים פחות מהשכר שקיבלו לפני עשור, ורק מעט יותר משכר המינימום במשק לשעה, על עבודה שדורשת ריכוז רב, אינטליגנציה ומומחיות. וזאת לא כל הבעיה.
מיכאלי: "למה אני, שעבדתי כבר עם כל החברות לפני שנים, והיום אני מלמדת תרגום כתוביות בבית ברל, וכל חברות התרגום מחשיבות אותי ורוצות שאחזור לעבוד אצלן, למה אני צריכה לקבל את אותו תעריף שמקבל מישהו שרק עכשיו סיים ללמוד אצלי ורק מתחיל לעבוד. לוותק שלי אין משמעות, לאיכות של העבודה אין משמעות".
לפני כשלושה חודשים, לאחר עוד הרעה אחת בתנאי העבודה, החליטו המתרגמים לעשות מעשה ולהתארגן.
לפגישה הראשונה שהתקיימה בדירתה של מיכאלי בראשון לציון באו כמה עשרות מתרגמים. לרבים מהם, גם אלה המועסקים באותו אולפן תרגום, היתה זו הפעם הראשונה שבה ראו את עמיתיהם ושוחחו עימם. אולי נוח יותר לתרגם מהמחשב הפרטי שבבית מאשר במשרדי חברות התרגום, אבל הדבר גם סייע למנוע יצירת קשרים אישיים וסולידריות בין העובדים. בסיום הפגישה התחלקו המתרגמים לצוותי פעולה וניגשו לעבודה. עד היום הצטרפו למאבק כ-150 מתרגמים. כמות נאה, אבל עדיין לא מסה קריטית שתוכל לשנות במשהו את תנאי העסקתם. הדרישות, לעומת זאת, כבר מנוסחות היטב. המתרגמים דורשים העלאת תעריפים של 50 אחוז לפחות, חזרה לחישוב השכר לפי מספר הכתוביות, תוספות שכר על תרגומים המצריכים מאמץ מיוחד כגון התייעצות עם מומחים, תגמול לפי רמת הוותק של המתרגם, והסכמי עבודה הכוללים זכויות סוציאליות מינימליות למי שעובד יותר משנה באותו אולפן תרגום.
בפגישה עם כמה מהמתרגמים שהצטרפו למאבק לא קשה לדובב את הנוכחים. חלקם, המבקשים להישאר בעילום שם מחשש שלא יקבלו עוד עבודה בתחום, מספרים על היחס של אולפני התרגום למקצוע, על כך שיש מתרגמים שהאולפנים יודעים שהתוצר שלהם הוא ברמה נמוכה, שיש עליהם תלונות קבועות, אבל הם מקבלים עוד ועוד עבודה כי הם עומדים בזמנים הבלתי אפשריים שמעמידים להם.
אחרים, בעיקר כאלה שמקור פרנסתם העיקרי כבר אינו בתרגום כתוביות, מרשים לעצמם לדבר בגלוי על נוהלי העבודה בשוק. כולם יודעים שאם לא יעשו דבר המצב רק יידרדר. הזכייה המפתיעה של דורי מדיה במכרז הרכש של הוט מחזקת את החשש שהתקציבים שיוקצו למתרגמים בזמן הקרוב יוסיפו להצטמצם.
מרב שמבן, מתרגמת כתוביות לטלוויזיה ועורכת לשונית ב"דה מרקר": "צריך להבין קודם כול שתרגום היא עבודה קשה מאוד. היא מצריכה הרבה הכשרה מראש וניסיון מצטבר. זו עבודה שדורשת מאמץ נפשי, בעיקר כשזה בלחץ של זמן. רוב המתרגמים בארץ משתדלים לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר, אבל אנחנו לא מתוגמלים. רק לשם השוואה, במצרים מתרגמי הכתוביות מקבלים יותר. בשקלים הם מקבלים פחות, אבל יחסית לשכר הממוצע מתרגם כתוביות במצרים, בארץ הפרימיטיבית הזאת במרכאות, מקבל יותר ממתרגם כתוביות בישראל. המתרגם במצרים נחשב לאדם משכיל שעבודתו נצרכת ונדרשת. הוא נחשב לעובד מכובד ומאוד מעריכים את המקצוע.
"בישראל, לעומת זאת, מזלזלים במתרגם. מתרגמת שאני מכירה, למשל, קיבלה לתרגם תוכנית דוקומנטריות על פרחים, עם טקסט חסר ומלא בשגיאות, והיתה צריכה לבד, משמיעה, למצוא שמות בוטניים של צמחים. אז היא ביקשה שישלמו על זה תוספת, הרי היא עבדה יום שלם לתרגם שני שמות, לחפש באינטרנט, מי יודע מה הם אומרים. המנהל אמר לה, 'טוב, עזבי, תביאי מה שיש. אין תוספת, תכתבי מה שבא לך'. לאולפני התרגום לא אכפת מאיכות התרגום, לספקי התוכן לא אכפת, נוצר מצב שכאילו רק לנו אכפת, רק למתרגמים אכפת".
אורי דקל, מתרגם שנתיים: "לי אמרו, 'אם יש משפט שמופיע בלי שיש לך את הטקסט, אל תתרגם'. הוא יופיע בלי תרגום או שבאולפן ישימו משהו, סימני שאלה או משהו".
שמבן: "בערוץ E!, למשל, יצאה הוראה לא לעשות הגהות לתוכניות שלהם כדי שיוכלו לשלם על העבודה קצת פחות" (תגובת טלעד, מפיקת E!: "טלעד מביאה לשידור את התוכניות באיכות השידור ובתקן הטובים ביותר. לא נעשה צעדים שיורידו מרמת שידור זו. התרגום נעשה עם חברות התרגום הטובות והמובילות בארץ. כל התוכניות עוברות בקרת איכות וייעוץ מקצועי").
הדסה הנדלר, מתרגמת כבר 17 שנה: "אני תרגמתי את 'רומאו ויוליה' בגרסה מלאה שארכה שעתיים. לא את הסרט, צילום של המחזה. לקח לי שלושה שבועות. אני זוכרת שפניתי לאולפן, ואמרתי להם, 'תשמעו, אני יושבת פה כבר שלושה שבועות, אני יכולה להעתיק את התרגום של המחזה, אבל אסור לי...'"
שמבן: "לי אמרו במקרה דומה, 'תעתיקי, אבל תשני פה ושם'".
הנדלר: "והם לא היו מוכנים לשלם אגורה אחת יותר. הם פנו לנגה, לערוץ 8, והם לא היו מוכנים לשלם אגורה אחת יותר. על שקספיר! במקרה אחר, כשתרגמתי שתי תוכנית לערוץ ההיסטוריה על פיזיקת קוואנטים. באמצע הפרק השני, כשראיתי שכל פרק לוקח לי חמישה ימים, כולל לשבת עם הספר של הוקינג ולנסות להבין מה הוא אומר שם, אמרתי לאולפן התרגום, 'או שאתם לוקחים ממני את התוכנית או שאתם נותנים לי יועץ מדעי. אמרו לי שפנו לערוץ ההיסטוריה והם לא מוכנים לממן יועץ מדעי. לא אכפת, לא אכפת להם. בעיניי זו הזניה של המקצוע.
"וזה הדבר הכי נורא, שהורסים את האינטגריטי של המתרגם. אם אומרים לי, 'תמציאי משהו' כשאני מבקשת ייעוץ מקצועי, אם אומרים לי 'אל תתרגמי', זו הזניה. פעם היינו אנשי מקצוע שכיבדו את מקצועם וכיבדו אותם כבעלי מקצוע וגמלו להם, פחות או יותר, באופן הוגן.
אבל ההזניה נמשכת והזלזול רק נהיה יותר חמור, עד שעוד מעט יגידו לנו, 'אתם נורא אוהבים לעשות את זה, בואו תשלמו לנו כך וכך, ואז נואיל בטובנו לתת לכם עבודה'. אנחנו כמעט שם. לפני חמש שנים אמירה כזו היתה נחשבת לאבסורדית, מצחיקה, אבל אני נשבעת לך - זה בדרך".
שמבן: "הבעיה עם השוק בישראל היא שיש חברה אחת או שתיים גדולות שמצליחות, ויעשו הכול כדי שלאחרות לא תהיה עבודה. יש סיפורים שהאוזניים שלך פשוט יצלצלו כשתשמע מה חברות עשו כדי לזכות בעוד נתחים ועוד נתחים. הן יעשו הכול בשביל קלטת אחת, העיקר שחברה אחרת לא תתרגם אותה. הן מוכנות לעשות עבודה כמעט בחינם, העיקר שהשם שלהן יופיע ולא של חברה אחרת".
פרידה פרס-דניאלי, מתרגמת כבר יותר מ-20 שנה: "עוגת הכסף הולכת וקטנה, אבל עוגת העבודה רק הולכת וגדלה.
יש המון עבודה, עכשיו עלה ערוץ האוכל החדש, כל הזמן יש עבודה, אבל הכסף הולך ומתמעט. חברות התרגום, אם היו יכולות להיפטר מהמתרגמים ולקבל את הכסף, זה מה שהן היו עושות, אבל אין ברירה, צריך מתרגמים כי מישהו צריך לעשות את העבודה. זה לא שיש רובוט שיכול לעשות את זה. אז מה עושים בכל זאת, נוגסים בהם כמה שיותר, ואז באמת אנשים יוצאים כי אי אפשר יותר לעבוד במחירים האלה".
הנדלר: "רבים מאוד באמת הפסיקו לעבוד עכשיו בתרגום כתוביות ועוברים לתרגם דברים אחרים או לחפש מקצוע אחר".
היום זה הצעירים
לפני כחמש שנים כבר נעשה ניסיון של מתרגמים להתאגד כדי לשפר את תנאי העסקתם, אפילו נרשמה עמותה ששמה אמל"י (ארגון מתרגמים לכתוביות בישראל), אבל ההתארגנות הלכה ודעכה עד שנעלמה, בלי שהצליחה לשנות במאום את מצב המתרגמים.
- מה שונה היום לעומת ניסיון ההתארגנות הקודם?
פרס-דניאלי: "הבדל אחד שמאוד בולט בעיניי הוא שההתארגנות אז באה מהמתרגמות הוותיקות, והיום הרתיחה באה דווקא מהצעירים שרק עכשיו נכנסו ופתאום קלטו כמה הם מנוצלים".
הנדלר: "המצב עכשיו גם הרבה הרבה יותר גרוע. מאז הפעם האחרונה שניסינו להתאגד עברנו כמה וכמה משברים, כמה וכמה הרעות בתנאים. לדעתי, אנחנו מגיעים היום לעברי פי פחת. להיות או לחדול. זה בא לידי ביטוי בכל הבחינות. בתגמול למתרגם, אני לא יודעת אפילו איך להגדיר את זה, זלזול, השפלה, חוסר ערך, לא מאפשרים לנו להתפרנס בכבוד, לא מתייחסים בכבוד למקצוע שלנו.
המצב הוא כל כך גרוע שעוד מעט אנשים לא יוכלו בכלל להתפרנס מהמקצוע שלהם אלא אם כן לא ירימו את הישבן שלהם מהכיסא ולא יעשו שום דבר בחיים חוץ מאשר לעבוד.
אי אפשר להתפרנס. הם הורידו את הסכומים למשהו מגוחך לחלוטין".
- אבל עובדה שיש אנשים שמוכנים לעשות זאת תמורת הסכום המגוחך. שמבן: "אנחנו רוצים שהם לא יהיו מוכנים לעשות את זה עוד". הנדלר: "אין לנו זכות להגיד לאף אחד לשבות, אבל אנחנו נעודד אנשים לא לעבוד במחירים האלה.
תראה, יש שוק חופשי ויש תחרות בין האולפנים, עד כאן הכול ברור.
אנחנו לא רוצים ליצור קרטל, אבל אנחנו בכל זאת רוצים לפנות לאולפנים ולדבר איתם, ולהציב סכומים שמתחת להם לא נעבוד.
היינו שמחים גם לפנות, עם אולפני התרגום לגופי השידור ולהגיד שיש גבול שמתחת לו אנחנו לא עובדים, אבל כשניסינו לעשות דבר דומה בהתארגנות הקודמת, לפני חמש שנים, מתוך 11 אולפנים באו שלושה מנהלים".
- גם בתסריט האופטימי ביותר, אם כל אולפני התרגום יציבו גבול, תבוא חברה חדשה ותוריד מחירים ותשבור את השוק.
פרס-דניאלי: "השאלה היא כמה אפשר לרדת. מתרגמים הם חובה, אי אפשר בלעדיהם, ואנשים צריכים להתפרנס. כמה אפשר לרדת? הרי גם סטודנטים צריכים לאכול וצריכים לשלם תמורת החדר שהם גרים בו. כאשר עובדים על סרט עשר שעות נטו, מינימום, או 12 שעות, ומקבלים עליו 400 שקל או 450, ומזה אתה צריך להפריש לביטוח לאומי, מס הכנסה. פשוט אי אפשר לחיות מזה".
שמבן: "בתעשייה הזאת יש הרבה מאוד כסף. גופי השידור, בעיקר הוט ויס, מרוויחים הון תועפות, מחלקים דיבידנדים למנהלים שלהם, מעלים שכר לבכירים, מעלים את דמי המנוי כל הזמן.
ההכנסות שלהם עולות ועולות. שלא יבואו ויספרו סיפורים שאין להם כסף, כי בדוחות שלהם רואים דברים אחרים.
נכון שלהוט יש חובות, גם ליס, לכולם יש חובות. גם לי יש חובות. יש לכם חובות, אז אל תשלמו למנהלים שלכם משכורות כאלה. הם מצמצמים את ההפסדים שלהם כל הזמן, והדבר הזה נעשה על חשבוננו.
קח למשל את תחום הפרומואים. השכר של עורך און-ליין מתחיל הוא 18 אלף שקל, עבודה על פרומו כזה לוקחת יומיים.
במאי פרומו מקבל משהו כמו 500 דולר ליום. בערך יומיים שלושה עבודה". - כנראה איכות התרגום משפיעה פחות על ההכנסות של גופי השידור בהשוואה לאיכות הפרומואים. לציבור לא אכפת מאיכות התרגום.
פרס-דניאלי: "לכן אני חושבת שזה התפקיד של הגוף המפקח לעשות רגולציה. רשות השידור מאוד מקפידה על איכות התרגום. אבל הרגולטורים האחרים, איפה הם?" הנדלר: "נניח שבכל החנויות בארץ היו מוכרים לציבור חלב חמוץ. היתה מתעוררת זעקה. אני לא משווה חלב חמוץ לתרגום, כמובן, אבל הטלוויזיה מציעה היום מוצר פגום. מציעים לצופים מוצר פגום, ואף אחד לא זועק. הרי ככל שאנחנו משלמים יותר להוט וליס, אנחנו אמורים לקבל מוצר טוב יותר. בפועל רובנו משלמים יותר ומקבלים מוצר פחות טוב.
אני הייתי מאוד שמחה אם הציבור הרחב היה מתחיל להתרעם, ולא רק בחדרי חדרים. ברגע שמישהו פוגש מתרגם מיד יש לו המון מה להגיד על מה שהוא רואה. שיתקשר להוט ויגיד, 'תסלחו לי, אם אני מקבל כזאת עבודה מחורבנת אני לא מוכן לשלם לכם יותר'".
שמבן: "המטרה היא לעורר מודעות בגדול, ושאותם גופי שידור שמתקמצנים ירגישו בלחץ. אנחנו לא באמת יכולים לעשות נגדם שביתה. הם צריכים להרגיש שמישהו לא מרוצה, שהציבור לא מרוצה".
זה מקצוע
בד בבד עם המאבק המיידי, פועלים המתרגמים גם מתוך ראייה לטווח ארוך. אינגה מיכאלי, שכאמור משמשת סגנית יו"ר אגודת המתרגמים בישראל, מקווה שבאמצעות האגודה יחולו שינויים מהותיים בתנאי העבודה של מתרגמי הכתוביות.
מיכאלי: "בינתיים, מתוך 150 איש שהצטרפו למאבק, נרשמו לאגודה קצת יותר מ-50. אנחנו עובדים עכשיו על לדרבן את היתר.
אגודת המתרגמים בישראל קיימת כבר כמה שנים ומאגדת את כל סוגי המתרגמים. ברגע שיהיו לנו מספיק מתרגמי כתוביות תהיה חטיבה מיוחדת לתחום, שתפעל למענם. האגודה הצטרפה לא מזמן ללהב, הארגון של העצמאים והעסקים הקטנים, וכבר היתה לנו פגישה בנושא זכויות העצמאי והפרילאנסר. הרעיון הוא להפוך את התרגום בכלל, ותרגום הטלוויזיה בפרט, למקצוע, שלא יהיה פרוץ כמו היום".
- איך זה ייעשה? "נפגשנו, למשל, עם יו"ר ועדת הכספים בכנסת, והוא אמר לנו שיעזור בעניין. הוא פעל בזמן האחרון לחקיקה בעניין המאמנים האישיים, בניסיון להפוך את הקוצ'ינג למקצוע. המצב דומה למקרה שלנו. גם אנחנו רוצים להפוך את התרגום למקצוע, ליצור בסופו של דבר גוף שיסמיך מתרגמים. זה קיים בארצות הברית, באוסטרליה, בקנדה, ומי שיקבל את הגושפנקא ייחשב מתרגם מקצועי.
הכוונה היא כמובן להעלות את הרף, גם את היוקרה של המקצוע וגם את השכר. מובן שזה עניין של שנים". - המאבק מתקיים כבר כמה חודשים.
התוצאות עומדות בציפיות?
"זה קשה יותר ממה שחשבנו, אבל הפעם, בניגוד לניסיונות קודמים, יש איזה מומנטום שנמשך, ואני מרגישה שאנשים כבר לא סתם מדברים, אלא עושים.
אנשים שלא היו מוכנים להצטרף למאבק הקודם, היום פשוט מסרבים לקבל עבודה.
זה לא נשמע מאוד זוהר כי אנחנו לא עושים הפגנות, אבל זה מתחיל לתת את אותותיו. ואנחנו לא מרפים. מתרגמי הכתוביות משום מה תמיד ראו את עצמם כגוף נפרד, אבל עם תמיכה של האגודה ועם תמיכה של להב מלמעלה אפשר לעשות דברים שלא עשינו עד עכשיו.
תמיד זה היה אנחנו מתרגמי הכתוביות נגד העולם, אבל עכשיו יש גם גב שעומד מאחורי זה".
ובינתיים באולפנים
בשיחות עם מנהלי אולפני התרגום מורגשת התמרמרות ברמה דומה לזו של המתרגמים. הם מרגישים שהם ניצבים בין הפטיש לסדן, בין תקציבים הולכים ופוחתים מטעם גופי השידור ובין הצורך לממן תהליך מורכב ויקר. חלקם לא מעוניינים להתראיין. אחרים מדברים שלא לציטוט על דואופול, של כבלים ולוויין, שעושה ככל העולה על רוחו.
איתן שדה, מנכ"ל אולפני אל-רום, המתרגמים מתלוננים על שחיקה מתמשכת בשכרם.
"אולפני אל-רום משלמים מחירים הוגנים. השחיקה במחיר העבודה שמקבים אולפני אל-רום היא הרבה יותר גדולה מאשר השחיקה אצל המתרגמים, ומעולם לא קשרנו את התעריפים שלנו לתעריפים של המתרגמים. הם לא סבלו מהורדות המחירים הבלתי אפשריות שהיו לנו בשוק הזה. בניגוד ללקוחות שלנו, שתנאי התשלום שלהם הם במקרה הטוב שוטף פלוס 60, המתרגמים שלנו מקבלים שכר 15 יום לאחר הוצאת החשבונית. מעולם לא איחרנו.
עם זאת, אנחנו עומדים במשימה בלתי אפשרית". - מה עמדכם בנוגע להתארגנות המתרגמים? "אני חושב שהם צודקים. המשכורות שלהם, התמורה שהם מקבלים לא הולמת.
מתרגם צריך להיות בעל כישורים, לדעת לפחות שתי שפות, לשלוט במחשב, באינטרנט. צריך להיות אדם מאוד אינטליגנטי כדי לעשות את עבודתו נאמנה, ואין סיבה שיקבל שכר כזה. עם זאת, אנחנו בעצמנו בקושי מחזיקים מעמד.
לא רק אנחנו, כל החברות נשחקו על ידי הלקוחות, וזו הבעיה. המחירים בארץ, בכל השוואה לרמה עולמית, הם נמוכים ביותר". - מה סדר הגודל של שחיקת התשלום שאתם מקבלים מחברות התוכן? "נומינלית בעשור האחרון, בלי אינפלציה, בלי שום דבר, בלי דולר? לפני שמונה שנים, ב-99', קיבלנו 250 דולר לשעה, בדולרים של אז, והיום מדברים על 150 דולר לשעה לפי שער של 4.2. כמעט חצי, בלי להתחשב באינפלציה וכן הלאה".
- בלי הבדל בין ספקי התוכן? "כן, אלה סדרי הגודל. כל פעם מורידים, עדכונים, שער דולר, כל מיני תרגילים מתרגילים שונים".
צביקה ריסקוביץ', מנכ"ל אולפן התרגום עלי כותרת, מאמת את נתוני השחיקה: "בעשור האחרון הייתי אומר שזה הגיע למצב של כמעט 50 אחוז שחיקה. לפני עשר שנים המחירים היו בין 300 ל-350 דולר לסרט. היום 40 אחוז נשחקו, בלי קשר לשער הדולר, שגם הוא נקבע באופן שרירותי על ידי הספקים".
- התעריפים יורדים בקצב אחיד אצל כל החברות? "כן, אני לא יודע איך הם יודעים מיד, אבל ככה זה קורה".
- איך זה משפיע על השכר שאתם מסוגלים לשלם? "כולם נפגעים, לא רק המתרגמים. בענף הזה השחקן הראשי הוא אולי המתרגם, אבל יש עוד הרבה שחקנים. המגיהים, המנהלים, בודקי האיכות. אני מדבר עם כל בעלי האולפנים, וזה המצב של כולם, לא רק של עלי כותרת.
לא נראה לי שבטווח הרחוק ישרדו פה חברות מהסוג שלנו. מספיק שיש משבר קטן, וחברות קטנות לא יוכלו להחזיק מעמד".
- מישהו יהיה חייב לתרגם. "יהיו שתי חברות גדולות או שלוש, והשאר ייעלמו, פשוט ייעלמו. יש פה בעיה בענף הזה, הענף הזה אין לו עתיד".
החברות אדישות
דביר בר, מנהל יחסי ציבור בענני תקשורת: "ענני תקשורת עובדת עם כל חברות התרגום הגדולות בישראל. מקובל שהחברות שנותנות את ההצעה הטובה ביותר הן החברות שאיתן אנו מתקשרים חוזית.
עם זאת, חשוב לנו לציין שאנו איננו הכתובת לתלונות המתרגמים, כיוון שחברת ענני תקשורת אינה בשום צורה שהיא זו שמשלמת למתרגמים, אלא החברות שמעסיקות אותם".
- כמה חשובה איכות התרגום לחברת ענני תקשורת? "בשל התכנים המאוד ייחודיים והנישתיים שמשודרים בערוצי הבית של ענני תקשורת, מאוד חשוב לנו שהתרגום יהיה באיכות הגבוהה ביותר הניתנת לעשייה. אנו מקפידים על כך, והדברים עוברים גם בדיקה אצלנו.
אם יש טעויות או תיקונים הדברים מועברים בחזרה לחברות התרגום למקצה שיפורים, למרות שמקרים אלו נדירים".
- ואתם לא רואים קשר בין הורדה מתמדת של התמורה שאתם נותנים על עבודת התרגום ובין ירידת איכות התרגום? "הנחת היסוד שלך שגויה.
המחיר שאנחנו משלמים על תרגום תוכנית לא ירד בשנים האחרונות. המחיר נקבע על פי שער הדולר, ואם שער הדולר יורד, הסכום יירד. אנחנו מקפידים וחשוב לנו לשלם כמה שמגיע על התוצאה הטובה ביותר. השוק הישראלי הוא אחד הטובים בתחום התרגומים מבחינת התשלום".
- כל המתרגמים שדיברתי איתם מספרים על שחיקה. "כל תחום הטלוויזיה בכלל עובר שחיקה בשנים האחרונות".
- אבל אתה אומר שחברת ענני תקשורת לא הורידה מחירים על תרגומים. "נכון, יכול להיות שבמקביל נפתח איזשהו הסכם וקיבלנו הצעה יותר טובה. אני לא אומר שהדברים לא נבדקים, אבל לא מדובר בשינוי דרמטי. ממש לא". - נאמר לי שאפילו במצרים משלמים יותר למתרגם.
"נורא תלוי מה העבודה. יש כל מיני תעריפים. מה האיכות במצרים? עד כמה זה חשוב לקהל המצרי? הקהל המצרי הוא לא קהל שצופה בטלוויזיה כמו הקהל הישראלי, ההרגלים שם שונים, האיכות שם שונה, התרבות שם שונה".
- אני מניח שגם הם רוצים תרגום. "כן, אבל ההקפדה שם היא שונה לגמרי. התרגום שם מעוות לחלוטין. יש שם התערבות של הממשל בתרגומים. הממשל המצרי מכתיב לפעמים מה יהיה בתרגומים, הוא תרגום מגמתי".
- גם ראשי האולפנים מספרים שספקי התוכן מורידים את המחירים, דורשים מחיר נמוך יותר. "דורשים מחיר נמוך - חד משמעית כן. מורידים באופן משמעותי - ממש לא. עובדה שיש חברות שמוכנות לעשות את זה בסכומים האלה.
אם זה לא היה כלכלי להן אני מניח שהן לא היו עושות את זה".
תגובת נגה תקשורת: "נגה תקשורת סוגרת הסכמים מול חברות התרגום שאחראיות לתשלום למתרגמים. הסכמים אלו אמורים לכסות את כל המקרים! נדיר שהיו פניות מחברות התרגום אלינו לחריגות, ואם כבר הן בתחום הייעוץ המדעי, שבו כל מקרה נבדק לגופו ואנו משלמים תוספת לחברות התרגום תמורת ייעוץ מקצועי על ידי מומחים בתחומם".
תגובת יס: "חברת יס עושה שימוש רב חברות התרגום השונות ומקפידה תמיד לשלם את השכר המקובל בתחום. באשר לשאלת התמחור הספציפית, יס אינה חושפת את החוזים הכלכליים שלה מעל דפי העיתון".
תגובת הוט: "איננו נוהגים לפרט את פרטי החוזים העסקיים עם הספקים ותוכניהם".