"אמנם שמך גד (מזל), אך מזלך לא התמזל. בערכאה דלמטה זרקת קובייה פעם ראשונה ולא הצלחת, בזריקה הנוספת בערכאת הערעורים, גם כן לא שפר מזלך". שנינה זו, שאמר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט הפורש יהושע גרוס, למערער בתיק הדן בניהול משחקים אסורים במכונות מזל, היא אחת מחידודי ומשעשועי לשון רבים וכן ממשחקי מילים שבהם השתמש גרוס באולמו.
לנישום בתיק מס-הכנסה, שטען כי לא יכול היה להציג את ספריו לשלטונות, משום שנרטבו בהצפה במשרדו, העיר גרוס: "אני מבין שהיו לך קשיי... נזילות". כשניסה גרוס להבהיר את טענות "עלילת השקר", של מערער שהורשע בביצוע מעשים מגונים במתלוננת במטבחה, אמר: "אני מבין שכיוון שזירת האירוע הייתה במטבח, אזי היא 'בישלה' את כל העניין".
את הסיפורים האלה ורבים נוספים, תיעדה ביומן עב-כרס סגנית נשיא בית המשפט המחוזי, השופטת מיכל רובינשטיין, שישבה לצד גרוס כ-13 שנה בהרכב ערעורים, עד לפרישתו מכס השיפוט בחודש מארס השנה, ונהנתה, כרבים מבאי אולמו, מהחידודים, מההומור הדק ומהאסוציאציות ששלף. לימים, הפך היומן לפרק בספרו השני של השופט גרוס "אולם ומלואו".
לפני חודש וחצי ציין עולם המשפט, במסיבת הפתעה לכבוד גרוס, את פרישת השופט נעים ההליכות מכס השיפוט. שופטים, עורכי דין וחברים רבים, גם מהגן ומבית הספר, מילאו את בית הפרקליט בתל-אביב והמתינו לחתן השמחה שלא ידע דבר על החגיגה ועל השקת ספר חדש לכבודו, "משפט וספר", שיזמה משפחתו. זאת הייתה הפעם הראשונה שהשופט בעל חוש ההומור המשובח, נאלם דום. מרוב התרגשות והפתעה הוא לא הצליח לשלוף בדיחה שתהלום את המעמד.
יחס אנושי והומור
השופט גרוס ישב על כס השיפוט 32 שנה. הוא התחבב על השופטים שכיהנו לצידו, על עורכי הדין שהופיעו בפניו, וגם על רבים מבאי אולמו, בלי קשר לפסק הדין. הסיבה לכך, אומרים מקורביו, שגרוס הוא "מענטש" בן-אדם. הוא נשאר צנוע לאורך השנים, ובפסיקתו ובהתייחסות למתדיינים גילה פן אנושי יוצא דופן. "אחרי שגרוס פרש, פגשתי אותו במעלית באיזה בניין, ואמרתי לו 'שלום כבודו' או 'שלום לאדוני'", מספר עורך דין. "הוא הסתכל עלי במבט נבוך, שהבהיר לי שהוא לא מרגיש נוח, שאני פונה אליו בגוף שלישי ובכבוד שנותנים לו בבית המשפט. מבחינתו ליד המעלית, אני והוא שווים".
באחת מההחלטות הרכב הערעורים בראשותו, צוטט קטע מספר מלכים, שמאפיין אותו. "לא בכדי, הדבר הראשון שמבקש שלמה המלך מאלוהיו, כשהוא מתבשר שעליו לשפוט את העם, הוא: 'ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע, כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה'. ואם מוצא שופט לנכון לפעול לפי תחושת הלב, מה לנו כי נתערב בכך?". בפסק הדין לא צוין מי כתב זאת, אך טביעת אצבעותיו של גרוס, הנוהג לשלב ציטוטים מן המקורות ומן הספרות בהחלטותיו, מוטבעת על הדף.
גרוס הוא אדם מסורתי, בעל ידע כללי רחב במשפטים האנגלי והעברי, בספרות ובתרבות בכלל. כשופט, היה לו סיפור לכל סיטואציה שנידונה בפניו. כשהופיעו בפניו עורכי דין דתיים, הוא שלף ציטוט או התייחסות לפרשת השבוע. תמיד היה מעודכן. באחד הדיונים אמר לסנגור דתי, כי פרשת השבוע היא "ויצא", ושאולי זה סימן טוב ללקוח. עורכי דין שהופיעו בפניו אומרים שהמתח באולם ירד פלאים בעקבות סיפוריו. לדברי מכריו, השימוש בהומור, במשחקי מילים ובאסוציאציות, מובנה באישיותו, וכי הוא לא מתכוון להצחיק, זה פשוט קורה.
באחד מתיקי המשפחה התעוררה מחלוקת לגבי משמורת על קטין. גרוס ביקש לשוחח עם הילד בלשכתו, ולאחר מכן נתן החלטה שסיימה את התיק. לאחר זמן מה, הוא הופתע לראות את האם והילד באולם. כשגרוס שאל אותה, מה מעשיה שם, ענתה לו, שהילד נהנה להיות איתו בלשכה, ואולי יהיה מוכן להיות בייבי-סיטר לשעה. עמיתים אינם יודעים אם סיפור ה"בייבי סיטר" אמיתי, אך מעידים כי אנקדוטות כאלה נפוצו סביבו.
גרוס: "טיפלנו בתיק של העלמות מס בבריכת-שחייה. תיקים כאלה נסגרים בדרך-כלל בפשרה בדיונים הראשונים, אבל פה הופיעו בפני עשרות עדים והתיק נמשך שנים. בדיון האחרון הודיעו הצדדים 'הגענו להסדר'. כששאלתי 'למה לא הגעתם להסדר מזמן?' ענו: 'אתה אשם. זה היה תיק יבש ומשעמם, ואתה החיית אותו. דובבת את כל העדים, ונוצרה עלילה דרמטית סביב הבריכה, ממש רומן מתח'. הסיפור היה כל-כך מרתק בעיניהם, שחבל היה לפספס אותו".
"גרוס היה שופט מקצועי ומנוסה, והיה לו מזג שיפוטי בכמויות סיטונאיות", אומר עו"ד אילן בומבך. "היה נעים להופיע בפניו. גם בתיקים בעלי מטען אמוציונאלי רב. הוא ידע לפרק מטענים בדרך שהקלה על הגעה לפשרות. חוש ההומור המפותח שלו ותיבול דבריו בבדיחות סייעו לאופן הענייני שהדיון התנהל".
* מה הן התכונות הראויות של שופט?
גרוס: "אני מרצה לשופטים על תכונות השופט ועל דמות השופט במקורות ובספרות. אני מצטט תמיד שופט אמריקני ממינסוטה, שכתב את עשרת הדיברות לשופט המתחיל, שהן נכונות לגבי כל שופט. הוא מתחיל בזה, ששופט לא צריך לקחת דברים ברצינות יתירה, הוא צריך להפעיל את ההיגיון שלו, כי לפעמים מרוב התבוססות בעניין המשפטי, אתה שוכח את ההיגיון. גם המזג השיפוטי מאוד חשוב. אתה יכול להיות גאון שיפוטי, אבל אם אתה אדם נרגז, כעוס, זה מבטל את הגאונות השיפוטית. אתה משרת ציבור, אתה בא במגע עם אנשים, אז אתה יכול לכתוב נהדר ונפלא על כל מיני דברים עם אסמכתאות שיפוטיות, אבל זה לא הכול, בצד זה צריכים להיות יחסי-אנוש".
מקרה מעניין שהובא בפני גרוס ממחיש זאת. "כל שופטי ההרכבים הפליליים פסלו את עצמם מלדון בתיק הרצח של הרצל אביטן, לאחר שהשתולל באולם וזרק עליהם חפצים", מספר גרוס. "בעקבות זאת, החליט נשיא בית המשפט המחוזי, שהרכב אזרחי ידון בתיק, והפקיד את התיק בידיי ובידי שני שופטים אזרחיים נוספים. ברגע שנכנס עד המדינה לאולם, הרצל התחיל שוב לצעוק ולהשתולל. אמנם הבחור נשפט על רצח, אך התרשמתי שהוא אדם אינטליגנטי, עם אופי של מנהיג, שבנסיבות אחרות היה תופס עמדת מנהיגות. הבנתי שאני צריך לדבר איתו, ואמרתי לו, 'תראה הרצל, הגורל שלך נתון פה, לא שלנו השופטים. אם בגלל הצעקות שלך, לא נשמע את ה-כן או ה-לא של העד, זה יכול להיות הבדל לטובתך או לרעתך. גורלך על כפות המאזניים'. הוא אמר 'וואלה אתה צודק', וישב בשלווה עד סוף המשפט".
נוסף להומור, עמיתיו מתארים אותו כשופט שהשרה אווירה טובה. "גרוס אף פעם לא נכנס לאולם בלי להכיר את התיק", מספר נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, השופט אורי גורן. "הכנת התיק והאווירה הטובה שהישרה, הביאו יחד לפתרון של סכסוכים. הוא לא כפה פשרה בכוח, אלא נתן לצדדים מוצא של כבוד לכל צעד אמיתי לחיסול הסכסוך. עם זאת, ולמרות כישוריו הגדולים בהשכנת שלום ובפשרות, כאשר היה מגיע אליו תיק עקרוני שראוי להכרעה שיפוטית, הוא כתב פסקי דין יסודיים עם מחקר השוואתי ונבירה בספרות משפטית ותרבותית, והיה מוציא יצירות תחת ידיו".
גרוס גילה תמיד עניין מיוחד בספרות ובתרבות, ובייחוד בקשר בין הספרות למשפט, והעביר השתלמויות לשופטים בנושא הקשר בין הספרות למשפט, כתב מאמרים בנושא, ביניהם "על שופטים ופרקליטים במחזות שייקספיר", והוציא לאור שני ספרים שבהם תיעד חידודי לשון וסאטירות מעולם המשפט, "אולם ומלואו" ו"כבודו מלא אולם - חידו-דין".
רובינשטיין: "גרוס מאוד אינטליגנטי. בקי בכל תחומי המשפט, גם הזרים, ותמיד מתבל את פסקי הדין שלו ביצירות ספרותיות ושירה". באחד התיקים שבהם התלבט באיזו דעה לתמוך כשופט מכריע בין חברותיו לערכאת הערעור, השופטות רובינשטיין וקובו, מצא גרוס, כהרגלו, שיר הולם לתיאור מצבו, וכתב: "לו הייתי משוררנו הלאומי ביאליק, כי אז הייתי פותר את לבטי בדרך שבה תיאר את שתי הבובות צילי וגילי. כך, לאחר העלאת השאלה: מי משתיהן יפה יותר? הייתה תשובתו: צילי וגילי, זו וזו. אלא שזכות ההימנעות מההכרעה לא ניתנה לו לשופט, ועלי לבחור באיזה נתיב להלך".
הרמוניה בהרכב
במהלך הקריירה השיפוטית הארוכה שלו דן גרוס בתחומי משפט מגוונים, וכיהן כדן יחיד, כשופט צד בהרכבים שונים, וכראש הרכב עד לפרישתו. בראשית דרכו בבית המשפט המחוזי, טרם הקמת בית המשפט לענייני משפחה, דן בתיקי מעמד אישי ובתיקים פליליים כדן יחיד. בהמשך ישב כשופט צד בהרכב פשעים חמורים, בראשות השופט המחוזי משה טלגם, שנפטר מסרטן ב-2004, לצד שופטת בית המשפט העליון דהיום, עדנה ארבל. לאחר זמן מה, הועבר גרוס להרכב ערעורים אזרחיים, ובהמשך כיהן כראש ההרכב.
יותר מעשר שנים כיהן גרוס כראש הרכב ערעורים, כשלצידו סגנית הנשיא, השופטת רובינשטיין וסגנית הנשיא, השופטת קובו. עורכי דין אומרים כי "היה תענוג להופיע בפני ההרכב. כן, תענוג. גרוס הדביק את השופטות ברוח הטובה, שגם כך לא חסרה להן, והוא השרה אווירה נעימה וחיובית", אומר עורך דין שהופיע בקביעות בפני ההרכב.
בין שלושת שופטי ההרכב שררה הרמוניה שהשפיעה על מהלך הדיונים בפניהם, ומי שצפה ביחסיהם "מאחורי הקלעים", אמר שהם היו ממש כמו משפחה מוצלחת. "הם היו מאוד קרובים גם מבחינה חברתית וגם מבחינת פרגון הדדי", מתאר הנשיא גורן את הקשר בין חברי ההרכב.
לאורך השנים התפרסמו הלכות מנחות ותקדימיות של ההרכב בתחומים שונים, בין היתר, בתחומי ביטוח, לשון הרע, ועדות שחרורים ונכי צה"ל, אך נראה כי פסק דינו האחרון של השופט גרוס בעניין נכי צה"ל, ייזכר ויאפיין אותו ואת ההרכב בראשותו. בפסק הדין מתח גרוס ביקורת יוצאת דופן על המחוקק, שלא תיקן את הוראות החוק המחייבות נכה לבחור את זכאותו לגמלאות לפי חוק הנכים או לפי חוק הביטוח הלאומי, בתוך שישה חודשים ממועד קביעת דרגת הנכות. הביקורת התייחסה לכך, שלפי הלכת איבגאנה, קבלת גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי (המל"ל) במשך שישה חודשים מהווה הוכחה סופית ומוחלטת לכך שהנכה בחר במסלול המל"ל וויתר על זכאותו במסלול של חוק הנכים. "הבחירה שלו לסיים את הקריירה דווקא עם פסק הדין הזה מכוונת. הרגישות הזאת לזכויות אדם מאפיינת אותו, והתוצאה שהגיע אליה מאוד אמיצה מבחינת היררכיה שיפוטית. גרוס מצא דרך להביא את ההלכה הקיימת לעיון מחדש", מסביר הנשיא גורן.
אני פה בגלל אשתי
גרוס, שנולד בישראל ב-1937, שייך לדור הולך ונעלם בעולם המשפט. ב-1961 סיים בהצטיינות לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שעבד כעורך דין 12 שנה, 8 מהן כעצמאי, מונה ב-1975 לשופט בבית משפט השלום בת"א. לאחר חמש שנים בלבד מונה לשופט בבית המשפט המחוזי, וב-2000 לסגן נשיא בית המשפט המחוזי. רבים מחבריו לספסל הלימודים כיהנו, וחלקם מכהנים, במשרות ציבוריות וכשופטים. גרוס למד עם מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס; עם שופטת בית המשפט המחוזי ציפורה ברון; השופט ראיק ג'רג'ורה, השופט בדימוס עוזי סיון ואחרים. לדבריו, הוא התגלגל למשפטים לגמרי במקרה. בצעירותו חלם ללמוד משחק, תיאטרון או ספרות.
"לא חשבתי על משפטים. אבל אז הכרתי את אשתי רנה. אביה, עו"ד שאול לנדא, היה עורך דין ותיק, והוא עודד אותי להירשם לפקולטה למשפטים יחד איתה. בהמשך, הוא הציע לי להגיש מועמדות למשרת שפיטה, ואמר לי 'אתה תודה לי. יש לך גישה לאנשים, ובית משפט תפור בשבילך'. לנדא חלם לראות אותי מכהן כשופט, ובסוף הוא נפטר חודש לפני שקיבלתי את המינוי".
חברותיו של גרוס להרכב, קובו ורובינשטיין, אומרות שהוא שחקן מתוסכל. רובינשטיין: "כשהוא התחתן עם רנה, הוא אמר שהוא רוצה להיות שחקן, אבל אביה אמר לו 'חביבי, אצלנו במשפחה אין שחקנים. אתה תהיה עורך דין'. גם אחרי שהוא סיים ללמוד משפטים, הוא המשיך להתלבט בין משחק, תיאטרון וספרות.
"הוא נתן לנו בלשכה מופעים של מקי סכינאי. הוא גם היה מחקה בדיוק את קלצ'קין" (שחקן "הבימה" השנפטר ב-87'), ואומר במבטאו הרוסי: 'פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה'", הן מספרות. "הוא אוהב מאוד תיאטרון, ואם היו נותנים לו להיות שחקן, יכול להיות שהוא היה יותר מאושר מהקריירה שהוא עשה".
אף שחלם על תיאטרון ומצא את עצמו מופיע על במה מסוג אחר, אין לגרוס תלונות. הוא אהב מאוד את עבודתו ולהיות חלק ממערכת המשפט. בתקופה שבה אמון הציבור במערכת המשפט ירד לשפל ובעיתונות מתנוססות כותרות המתעדות "סכסוכים" בין בכירים מעולם המשפט, מתקשה גרוס להתייחס לנושאים "החמים" המצויים על סדר היום הציבורי בלי להודיע קודם ש"סנסציות לא נוציא מפיו". "יש התלהמות מסוימת נגד המערכת היום, ואני לא גפרור ולא שמן, לא אשים במדורה הזאת", אומר גרוס.
* כיצד ניתן לפתור את בעיית העומס?
"קודם כול אני חייב לומר שנדהמתי לראות כל יום מחדש איזה עניינים מגיעים לבית המשפט. אנשים לא מצליחים להגיע להבנה ביניהם בדברים פשוטים ביותר. היום עומדות על הפרק הצעות להפנות תיקים לבוררויות ולגישור, כדי להקל על העומס, אבל האופי של בעלי הדין אצלנו מקשה על ההפניה הזאת. הם מעוניינים לנהל את התיק בבית המשפט, בהליך שיפוטי, שמטבע הדברים הוא יותר מסובך ומסורבל. אני מאמין שבמידה רבה זה עניין של חינוך. צריך לחנך אנשים להסכים לפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, אבל קודם כול צריך לחנך אותם להגיע להידברות, כי אצלנו הצדדים לא מדברים אחד עם השני".
גרוס אינו פוסל הקמת בתי משפט נוספים, ויש לו גם טיפ לשופטים המכהנים ולאלה שעתידים לכהן בהם: "מה שתמיד אמרתי והטפתי זה שלמרות העומס העצום שרובץ על בית המשפט צריך לתת לאדם את יומו במשפט. זה יכול להיעשות גם על-ידי דברים קטנים. אם אתה מדבר לאדם בגובה העיניים ונותן לו תחושה שמקשיבים לו, זה יכול לקצר הליכים בהרבה מקרים, ולא חייב להאריך אותם".
* איך אתה מתרגל לפרישה?
"זה לא פשוט לאדם שרגיל ללכת לבית המשפט ולעבוד יום-יום, להתרגל למצב. עכשיו נגמרו התירוצים, ואני חייב להקדיש יותר זמן לנכדים. חוץ מזה, קיבלתי כמה הצעות שאני שוקל להשיב להן בחיוב". לגרוס לא חסרות "הצעות עבודה" התפורות למידותיו, ביניהן בורר בסכסוכים שונים, לכהן בוועדות ציבוריות ועוד. אחת ההצעות קורצת לו יותר מאחרות: להיות עמית-שופט אשר פרש לגמלאות, אך ממשיך לכהן. "יש כל מיני הצעות, אבל כמו שאומרים אצלנו: את ההחלטות נקבל אחרי החגים".