השופטת ורדה אלשיך ציינה כי הגשת הבקשה תוך שימוש בבית משפט של פירוק כערכאה ראשונה לבירור הסכסוך בין הצדדים מהווה קיצור דרך, העומד בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה. "חרף החששות הניכרים והתהיות המתעוררות בנוגע לפעולות אביחי, הרי שבקשת הפירוק הזמני אינה האכסניה הנאותה לבירור המחלוקת בין הצדדים, וטוב היתה עושה מסינגהאם, לו פנתה לבירור הסכסוך לערכאה האזרחית המוסמכת", קבעה.
קריסטל רכש את השליטה בג'ולקס באמצעות חברת אביחי. במימון הרכישה סייעה חברת קרלטון שבשליטת ג'ונתן קולק ואלי אביטל, שהילוותה לקריסטל 5.1 מיליון דולר בתמורה לשעבוד מניות ג'ולקס לטובתה. ואולם, מוקדם יותר באותו יום חתם קריסטל על הסכמים עם מסינגהאם, ולטענת מסינגהאם התחייב לשעבד את מניותיה של ג'ולקס כבטוחה לפירעון ההלוואות שנתנה לו (בהסכם אחד לווה ממנה 850 אלף דולר, ובשני הועמדו חובות העבר שלו כלפיה על 2.7 מיליון דולר). קריסטל טוען שהתחייב לשעבד את מניות ג'ולקס למסינגהאם רק כעבור חצי שנה, מתוך מחשבה שעד אז יכניס משקיע נוסף לחברה ויוסר השעבוד לטובת קרלטון.
העלמת עובדות
אלא שמסינגהאם טענה בבקשת הפירוק כי כלל לא ידעה על המימון שקיבל קריסטל מקרלטון, וכי בהסכם הוא התחייב שלא לקחת על עצמו כל התחייבות או שעבוד נוספים, העשויים להשפיע לרעה על יכולתו לפרוע את החוב כלפיה. עוד היא טענה כי עם רכישת השליטה באביחי עשה קריסטל שימוש בניגוד לדין בתשתית שלה כפלטפורמה למעשי הונאה ותרמית בהיקף של מיליוני דולרים ורוקן את קופת החברה, עד שהנהלת הבורסה לני"ע החליטה על הפסקת המסחר במניותיה. מסינגהאם ביקשה למנות מפרק זמני לאביחי בטענה שהיא חדלת פירעון וקיים חשש שקריסטל מבריח נכסים או מבצע העדפת נושים אסורה.
קריסטל, באמצעות עוה"ד אופיר צברי ואמיר פינטו ממשרד צברי-יובל, טען בהתנגדותו לבקשת הפירוק כי אביחי שווה כ-98 מיליון שקל ואינה חדלת פירעון. לדבריו, מסינגהאם העלימה מביהמ"ש עובדות רבות, ובהן שהסכם ההלוואה הוא בינה לבינו באופן אישי, ולכן לא מחייב את אביחי; שטרם הגיע מועד פירעון ההלוואות; וכן שהאחים קפלן היו מעורבים בכל פעולותיו לשעבוד מניות ג'ולקס לקרלטון וידעו עליהן עוד לפני התרחשותן. (פש"ר 2192/08).
