כמו ילד שנלחם כדי להשיג את מבוקשו והיה קרוב להשתלט עליו, נאלץ רומן אברמוביץ', עד כה בעל הכח בכדורגל האנגלי, לוותר עליו משהגיע ילד גדול יותר ממנו עם צלצול הפעמון לשיעור. ההימור של צ'לסי נכשל, לא קאקה ולא רוביניו יפארו את הסגל של הכחולים בעונה הקרובה. ועל התחליף שלהם, שון רייט-פיליפס, הם ויתרו מראש כשהעבירו אותו בגלל "שלא יוכל לשחק עם רוביניו באותה קבוצה", למנצ'סטר סיטי. אותה סיטי, שרכשה את רוביניו במהלך של הרגע האחרון. צ'לסי, מצידה, נותרה עם סטוק של חולצות שכבר הודפסו עם שמו של רוביניו עליהן. עד כדי כך לא היו מסוגלים בצ'לסי להאמין שהם יפסידו לראשונה במו"מ על שחקן.
רגע, מנצ'סטר סיטי? אותו מועדון שלפני שבועיים התפרסם שהוא עלול לפשוט רגל בגלל שהונו של בעליו, טאקסין שינוואטרה, ראש ממשלת תאילנד לשעבר, הוקפא בגלל הליך משפטי נגדו בנוגע לשחיתות ומרמה? כן. לשינוואטרה נותרה כעת רק רבע מהבעלות על הסיטי, אחרי שבתחילת השבוע רכשה ממנו חברת אבו דאבי יונייטד גרופ (ADUG) ממשפחת המלוכה של איחוד האמירויות, 75% מהשליטה, ואת החובות, תמורת סכום של כ-260 מיליון ליש"ט.
לא רק את רוביניו רצו לקנות בסיטי. "לצערי הגיעה הצעת המכירה בזמן החופשה שלי, אחרת היה לנו יותר זמן לבצע רכש רציני", הסביר הדוקטור לכלכלה סולימן אל פאחים, שמנהל את ADUG. ביום שני פרצה הסיטי למיקוח בין טוטנהאם ומנצ'סטר יונייטד באשר לדימיטאר ברבאטוב, והסכימה לשלם אף יותר מהמחיר שנקבה טוטנהאם. יונייטד הגיבה בשליחת אלכס פרגוסון לקבל את פני הכוכב בשדה התעופה, והעברתו המיידית למבדקי בריאות.
את המחיר של טוטנהאם שילמה יונייטד בשיניים חרוקות ואף נאלצה להוסיף חלוץ בן 20 בהשאלה (פרייזר קמפבל). ברבאטוב העדיף את המוניטין ואת ליגת האלופות על פני ההצעה הכספית, "אבל אנשים הבינו שסיטי הוא מועדון עם יכולת פיננסית לקנות כל שחקן בעולם", לדברי אל פאחים. אל פאחים מבטיח להחתים לא פחות מ-18 שחקנים חדשים בשנתיים הקרובות, והבהיר שהוא יכול להציע הרבה יותר מריאל מדריד על כריסטיאנו רונאלדו. "כסף לא משחק עבורנו תפקיד ויש לנו כיסים עמוקים מאוד". ב-135 מיליון ליש"ט ריאליים הוא מעריך את שוויו של הפנומן הפורטוגלי.
שייח' מט לאברמוביץ'?
ההון של ADUG מגיע מקרן ההון הריבונית של אבו דאבי, ADIA. לזכות הקרן, ששייכת למשפחה השליטה באבו דאבי, משפחת אל נחיאן, עומדים יותר מ-500 מיליארד ליש"ט (הונו של אברמוביץ', אגב, מוערך ב-13 מיליארד ליש"ט). אל פאחים עצמו הוא איש עסקים נודע שהתעשר מעיסוק בנכסי נדל"ן. לכן יש להתייחס בזהירות להצהרות שלו, כי בניגוד לאח המופרע מדובאי, באבו דאבי משחקים את המשחק אחרת.
ההשקעות של המשפחה ידועות בסולידיות והרצינות שלהן, 4.5% מהסיטיקורפ למשל. אבו דאבי היא האמירות הגדולה באיחוד הפדרלי, שמונה בסך הכל 850 אלף אזרחים, ויותר מארבעה וחצי מיליון תושבים. אמירות שלהבדיל מדובאי, שהפכה "לדונאלד טראמפ על אסיד", מרכז פיננסי ותיירותי עם בעיות של הברחת סמים ומאפיה, משקיעה מיליארדים בתרבות וחינוך (בשנים הקרובות יפתחו בעיר אבו דאבי מוזיאון גוגנהיים על שטח של 50 דונם, סניף של אוניברסיטת ניו יורק ושל הספרייה הציבורית בניו יורק, ועוד).
אבו דאבי שולטת על 95% מעתודות הנפט של איחוד האמירויות, שמהוות חמישית מהאספקה העולמית ושוויין כטריליון דולר, ומחזיקה חלק ניכר מההשקעות הבינלאומיות של האיחוד בסך טריליון נוספים.
עבור אבו דאבי, מנצ'סטר סיטי היא עסק משתלם, למרות שלא יביא עימו רווח פיננסי. העסקה נעשתה ברצינות הנאותה, אבל מטרתה תדמיתית ולא פיננסית. אבו דאבי צופה תמיד בשקט ובודקת הצלחה של אסטרטגיות אצל משקיעים דומים, וההצלחה שבאה עם הפרסום ושיפור התדמית העולמית אצל צ'לסי של אברמוביץ', והכוונה של קרן DIC של דובאי לרכוש את ליברפול, עודדה את משפחת אל נחיאן להפעיל את ADUG.
הכדורגל האנגלי הוא שדה פעולה פופולארי ומוצלח תדמיתית, ושווי הערך שלו עצום לכל משקיע. זו הסיבה שב-ADUG לא מיהרו לדווח על אהבה למועדון, מורשתו ואוהדיו. הם באו לליגה, הקבוצה עצמה מעניינת אותם פחות, למרות שהיא שייכת לאחד המועדונים הוותיקים, שהיה המועדון הבכיר במנצ'סטר עד לאמצע המאה העשרים ואחד המועדונים הגדולים באנגליה ובעולם באותה תקופה.
(מידל) איסטלנדס
עבור הליגה האנגלית והעומד בראשה, ריצ'רד סקדאמור, זו רק עליית שלב נוסף בסולם. משקיעים מביאים כוכבים ופופולאריות, שמגבירים עניין והכנסות, ובעקבותיהם מגיעים משקיעים חדשים. רק שיכול להיות, שזה השלב האחרון בסולם. המעבר לשליטה של אנשי עסקים במועדונים עבר בשקט, וגם ההשתלטות של מיליונרים מפוקפקים מסוגו של קן בייטס בצ'לסי במהלך שנות התשעים היתה רק שלב טבעי נוסף. כניסתו של אברמוביץ' למשוואה הביאה לזינוק בסדרי הגודל. מיליארדרים כבדים מרחבי העולם השתלטו על מועדונים בריטיים והעשירו אותם ברכש של שחקנים לפי הישג ידם, הבנתם בכדורגל וכוחו של המנג'ר בכל מועדון. נדמה היה שאברמוביץ' הוא דוגמא לשיא הגלובליזציה והקפיטליזם בכדורגל.
אבל אז באו אלה שביישו את הרוסי: הערבים. והם לא היחידים. דובאי, כאמור, כבר מנסה להיכנס לפרמיירליג. בעתיד אולי כדאי לקחת בחשבון את קטאר ובחריין, שהן יותר עשירות אפילו מאיחוד האמירויות, וגם להן קרנות השקעות ענקיות שמטרתן לוודא את הישרדות הנס הכלכלי במפרץ הפרסי בארבעים השנה האחרונות תוך הפסקת התלות בנפט.
במגרש המשחקים הזה לעשירים, כנראה שיקרו שני דברים. האחד, סגירה של ליגה בכירה בלי ירידות, בה בעלי הקבוצות הם אוליגרכים, איילי תעשיה, ברוני נפט, שייח'ים עשירים כקורח, וכדומה. למרות האיסור באנגליה על אדם לשלוט ביותר מקבוצה אחת, יכולים במשפחות האצולה והמלוכה הערביות לפזר בעלות בין בני משפחה. ולכן ייווצרו בעתיד הנראה לעין חוקים שישימו סייגים לאופן שבו הכסף שולט בכדורגל. שאם לא כן, הצלחה בכדורגל תהיה אך ורק פונקציה של הארנק.
כרגע יש מי ששמחים על כך. שבירת המונופול של ארבע הגדולות באנגליה הוא תהליך מבורך, בייחוד עבור האוהדים המשועממים כבר. אבל בעתיד ידרשו תקרת שכר, חוקי העברות נוקשים וקוד התנהגות דומה לליגות אמריקאיות מקבילות, כמו ה-NFL וה-NBA.
אוהדי סיטי כבר חובשים כפיות, והוסיפו את המילה "מידל" לאיסטלנדס, שמו של הרובע בו מצוי אצטדיונה הביתי של הקבוצה. במשחק הראשון אחרי ההשתלטות על התכולים, תבוא דווקא צ'לסי למשחק במידל איסטלנדס.
ורומן ארמוביץ' ייאלץ להרגיש את מה שהרגישו רוב מאמני הקבוצות ששיחקו מול צ'לסי עד כה - אימה וקנאה.