בג"צ חטיב דן בשביתה של מורים דרוזים במחאה על חוק רמת הגולן, שהחיל את המשפט
והמינהל בישראלי על רמת הגולן. כחלק משביתת מחאה כללית שפרצה, שבתו גם מורים
תושבי רמת הגולן. זאת, על מנת שלא ייחשבו כתושבי ישראל ולא יקבלו תעודת זהות
ישראלית. העותרים, שני מורים דרוזים (האחד שימש גם כמנהל), סירבו במופגן להתייצב
לעבודה במשך יותר מ-5 חודשים.
משרד החינוך פנה אל ציבור המורים השובתים והתריע כי מי מהם שימשיך בשביתה ולא
יצהיר כי הינו בחופשה ללא תשלום, יחשב כמי שהתפטר. מאוחר יותר נשלחו לעותרים
מכתבים כי הם בחזקת מתפטרים. עתירות שהגישו המורים בטענה כי מדובר בשביתה ולא
בהתפטרות נדחו ע"י כל הערכאות.
בדיון בבג"צ, קבע נשיא בימ"ש עליון דאז, השופט שמגר, כי מדובר בשביתה פוליטית,
המכוונת נגד מדיניות ממשלתית - וככזו היא מפעילה לחץ מסוכן לדמוקרטיה. שמגר
קבע, כי מדובר בשביתה פוליטית שאינה בגדר "שביתה" ואינה ברת הגנה. לפיכך, מותר
היה לפעול נגד המורים במישור האישי ולראות באי התייצבותם התפטרות.