גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

זה כאילו קרה רק אתמול

8 מנכ"לים ויו"רים, קצינים במיל' שלחמו תחת אש תופת, זוכרים כל פרט מהקרבות הקשים ההם, "החוויה המכוננת" של חייהם, ובעיקר את החברים שלא שבו. מלחמות יום-כיפור, שלום הגליל, וכעת בצפון, נדמה שזו אותה מלחמה ורק השם משתנה. ויש מי שחש שהמחיר היה מופרז אם לא הצלחנו לייצר שינוי > איתי רום

1. נדב פלטי, מנכ"ל דורי-מדיה:

"דור שלם עבר, ואני זוכר כל פרט"

"קצת לפני המלחמה הייתי הסגן של גוני הרניק ז"ל, בסיירת גולני. היינו אמורים להשתחרר ב-6 ביוני 1982. כשיצאנו לחופשת שחרור, משה קפלינסקי שהיום הוא סגן הרמטכ"ל, החליף את גוני בפיקוד. בדיוק שבוע לפני המלחמה התחתנתי, וירדתי לירח-דבש באילת. לא ידעתי בכלל שהמלחמה פרצה, כי הייתי במועדון הים-התיכון. הייתי אמור לנסוע עם גוני לטיול בארצות-הברית, אבל כשביום השחרור עליתי למעלה, והבנתי שיש מלחמה ואין שחרור, הגעתי בדרכים-לא-דרכים לאזור נבטיה, עם סיום הקרב על הבופור, שבו השתתפה הסיירת. קפלינסקי נפצע בדרך ליעד, וגוני שהחליף אותו נהרג על הבופור.

"המח"ט הודיע לי בקשר, שמעכשיו אני מפקד הסיירת. שמעתי כל מיני אמירות ציניות, כמו 'מה אתה רוצה שיכתבו בעיתונים, שבוע אחרי שהתחתן, נהרג בלבנון?'. לקחתי נשק וחגור של חיילים שנהרגו בקרב, ואיכשהו גיבשנו את המערכת. היינו צריכים להיכנס מיד להילחם בנבטיה, שהייתה ידועה כקן-צרעות. היה מאוד לא נעים עם כל ההרוגים, כל מה שקרה לסיירת, אבל המשכתי לפקד עליה שלושה חודשים, עד שקפלינסקי החלים, ואז שוחררתי.

"יש זיכרון שתופס אותי עד היום: כשהוכרזה הפסקת-אש אחרי שבוע הלחימה הראשון, שהיו בו הרבה פצועים והרוגים, היינו פשוט רעבים. כשהגיעו חבילות מהבית, התנפלנו על האוכל בהיסטריה. הזיכרונות היותר מסובכים וקשים הם של החיילים שהיו איתי ושנהרגו. עבר מאז דור שלם, אבל זה כאילו היה אתמול: אני זוכר כל פרט, כל שנייה. איך נהרגו, מי שהיה לידי בנגמ"ש, איך עשינו פינויים, ואיך המסוק הסורי הופיע בדיוק מלפנינו בעיקול.

"מתוקף תפקידי אני נוסע המון בעולם ומוצא את עצמי במטוסים. קורה לי הרבה פעמים שאני פתאום תופס את עצמי וחושב על דברים: אני מסתכל אחורה ונזכר בחברים שנהרגו, במשפחות השכולות, שואל את עצמי אם אני בסדר או לא בסדר, אם הרמתי להן טלפון בפסח האחרון, עושה דין וחשבון. זה קורה לי כל הזמן, ואני בטוח שלא רק לי. אני שומר על קשר שוטף עם חלק מהמשפחות של החיילים שהיו איתי בסיירת עד היום". "

2. גיורא ענבר, יו"ר ניו-פארם:

"מה שעושה תמיד מבוסס על העבר שלך"

"אני אלך איתך ישר ללבנון. יש לי בעיה, כי כל ה-25 שנה האחרונות שלי בצה"ל מורכבות מזיכרונות, מלבנון בעיקר. אני רוצה דווקא להעלות ממדפי הזיכרון אירוע חיובי יחסית: בראשית 1980, אני מפקד סיירת גולני, אנחנו מבצעים פשיטה על מאהל מחבלים בוואדי חצביה. מטרת הפעולה הייתה לחסל חוליית מחבלים שהשתתפה בפיגוע בקיבוץ משגב-עם. המאהל נמצא כ-20 קילומטר בעומק השטח הלבנוני. אנחנו מבצעים את הפעולה, ובמהלכה מצליחים להרוג 12 מחבלים, לחסל את המאהל על כל המחבלים שיושבים בו, ולחזור לשטחינו עם אור ראשון ללא נפגעים. במחלקת ההיסטוריה של הצבא המבצע הזה נקרא 'מבצע ורדה'.

אחריי מונה למפקד סיירת גולני, גוני הרניק ז"ל, שנהרג בבופור. אני במלחמת לבנון הייתי מפקד שלד"ג. הובלתי את היחידה להשתלטות רגלית על המוזיאון, 'ההיפודרום' קראו לזה, בביירות. זה היה היעד שכולם ידעו עליו, שישב בו קומנדו סורי כל הזמן. כשניתנה פקודה לכבוש את מערב ביירות, על היחידה שלי הוטלה המשימה, ככוח חי"ר במסגרת אוגדת שריון 162, לכבוש את המוזיאון - וכך עשינו. גם שם לא היו נפגעים.

חלק מהיכולת לסיים פעולות כאלה ללא נפגעים קשור בתכנון ובהכנות. היחידות האלה, ככל שהן מיוחדות ועם רמה גבוהה של כוח-אדם, מגיעות לאיכות מאוד גבוהה בתכנון, במשמעת המבצעית, באמצעים שמתאימים לאותה פעולה. אני לא רוצה לרמוז חלילה שהיום אין יחידות כל-כך טובות, ושהן לא מוכנות כל-כך, נהפוך הוא, אני חושב שכל הזמן הדור משתבח, אבל כדי שהפעולות יצליחו צריך להשקיע המון בהכנות, זו המון מקצוענות - וצריך גם מזל. מזל הוא טוב תמיד. הוא טוב בעסקים, הוא טוב במלחמות, ולשמחתי אני זוכר גם שתי דוגמאות שבהן גם המזל שיחק לנו. היום אני עוסק במלחמות אחרות, למשל בעולם העסקים, אבל תמיד מה שאתה עושה מבוסס על העבר שלך". "

3. אלי דוד, מנכ"ל יפנאוטו:

"תחושה מאוד דומה לעכשיו, פשוט דז'ה-וו"

"סיימתי קורס קצינים בגולני חודשיים לפני מלחמת שלום הגליל, והתמניתי למפקד מחלקת המרגמות בגדוד 51, שעליו פיקד גבי אשכנזי. נכנסנו ללבנון ב ציר המרכזי שעבר דרך הבופור ורמת נבטיה. מטרת האוגדה שלנו הייתה לפתוח את הציר המרכזי לכיוון כביש ביירות-דמשק. בדרך נלחמנו במחבלים בכל מיני מקטעים לאורך הדרך. הגדוד סבל אבידות קשות, הייתה עלייה על שדה-מוקשים. מצאתי את עצמי הרבה מאוד בסכנת חיים. הסיטואציה הקריטית ביותר הייתה בחודש השני למלחמה, כשנלחמנו בגבעות שמעל מנצוריה. הייתה עלינו הרעשה ארטילרית כבדה מאוד, היו הרבה מאוד נפגעים, ומלבד מחבלים נתקלנו גם בחיילי הקומנדו הסורי, שהתבצרו בפאתי העיר וירו עלינו.

"אספר לך סיפור שמעולם לא פתחתי אותו, אפילו בקרב החיילים שלי. במהלך הלחימה התברר שאחד החיילים במחלקה נפצע, וכשהודיעו לי הוא כבר היה די מרוחק. לקחתי איתי חיילים מהמחלקה ויצאנו לחלץ את הבחור, שנמצא בשטח שהיה חשוף לירי. לאחר שנפתחה עלינו אש של צלפים סורים, שאלתי את עצמי כמה פעמים 'נו, מתי יפגעו גם בי?'. אחרי כמה ניסיונות הגענו אל הבחור, שהיה פצוע קשה, ומשכנו אותו למקום יותר מוגן, והבאנו אותו לבית-חולים-שדה. חלק מהחיילים שעזרו לי נפגעו בעצמם.

"את הבחור עצמו ביקרתי אחר-כך בבית-חולים, והוא התאושש. כשתפסתי טרמפים לרמב"ם, ופתאום נחשפתי לזה שבחיפה אנשים מבלים וחיים כרגיל כשאנחנו נלחמים שם בגבעות, זו הייתה הרגשה מאוד משונה. אבל כבחור צעיר הרגשתי שזו מלחמת חובה כדי לייצר שקט בצפון. מאוד דומה לעכשיו, פשוט דז'ה-וו.

"בדיעבד, המחיר ששילמנו היה מופרז ביחס לעובדה שלא הצלחנו לייצר שינוי בלבנון, אבל אז הייתה תמימות. מה שקורה היום מעלה אצלי זיכרונות ומחשבות, ואפילו שהייתי בין אלה שבצורה עקיפה שילמו את המחיר, תחושת התסכול מול המתרחש בגבול הצפוני היא אותה תחושה - שצריך ליצור שינוי. עברו 24 שנה, ולא השתנו הרבה מאוד דברים בתחושה". "

4. דן ללוז, יו"ר מגדל שוקי-הון:

"יצאנו בשיטת על החיים ועל המוות"

"ב-1988, בתגובה ל'ליל הגלשונים', התקיים מבצע 'כחול וחום' שבו הרבה מאוד חיילים, על בסיס חטיבת גולני, נכנסו דרך אוניות של חיל הים לנועיימי בפאתי ביירות, ליד שדה התעופה. המטרה הייתה להגיע לבתי המחבלים ולבונקר של ארגון אחמד ג'יבריל, שהחדיר את הגלשון לקריית-שמונה, ולא אגיד 'לעשות שמח' אבל לפגוע כמה שיותר, להכאיב ולחרב כמה שאפשר.

"כשהחיילים הגיעו, החלו חילופי אש עם המחבלים. אני הייתי טייס מסוקי קרב, וחיכיתי שיקראו לי אם העסק מסתבך. באמצע הלילה הוזנקנו לסייע לחלץ פצועים ואת המג"ד אמיר מיטל, שנהרג במטח הראשון. שעה וחצי היינו שם, מסייעים לכוחותינו באש תחת איום של טילי קרקע-אוויר והרבה מאוד ירי מהקרקע. האזור שרץ מחבלים בקנה-מידה מטורף.

"חזרנו לישראל, וזמן קצר אחר-כך הוזנקנו שוב. ארבעה חיילים איבדו את הכוח הראשי ונשארו בשטח. ניסינו ליצור איתם קשר, ללא הצלחה. נגמר הדלק, וחזרנו לישראל בתחושה שהסיפור נגמר הכי רע שאפשר. בבוקר הוזנקנו שוב, ארבעה מסוקים. יצרנו קשר עם החיילים, והתברר שהם מתחבאים סביב אזור המבצע ששרץ מחבלים, ומבקשים חילוץ. במשך שעה וחצי היינו בסכנת חיים קיצונית, הרבה מעבר למה שאפשר לצפות. כל הזמן יורים עליך, ומסוק הוא מאוד פגיע. כדור במקום הלא-נכון, והוא נופל כמו ברווז.

"יצרנו קשר עם הכוח, שהתחבא בין השיחים כ-400 מטר מהבתים של נועיימי. חיל האוויר עזר לנו עם פצצות, ועשו אנדרלמוסיה שלמה, כדי שהמחבלים לא יסתכלו עלינו כל הזמן. בסוף, הצלחנו לנחות ליד הכוח, החיילים נתלו על המגלשיים ויצאנו בשיטת 'על החיים ועל המוות'. זה הצליח. זרקנו את החיילים למים ליד אוניית חיל הים שמשתה אותם, ובשאריות הדלק נחתנו ליד ראש-הנקרה. כשהיינו בפנים חטפנו הרבה צרורות ופגיעות במסוק, אבל לא הפילו אותו. אין ספק ששרדנו במזל. מכיוון שהם כבר פגעו במסוק, אז הסטה של 20 סנטימטר לכאן או לכאן, הייתה יכולה לפגוע במקומות הרגישים, והמסוק היה נוחת באותו רגע". "

5. אברשה בורשטיין, מנכ"ל מירס:

"דברים שמספקים תובנות ונשארים לכל החיים"

"במלחמת יום-כיפור הייתי סרן בקבע, קצין קשר של חטיבת גולני. פעמיים טיפסנו לכיבוש החרמון, ב-8 וב-22 באוקטובר. מפקד החטיבה באותה תקופה היה אל"מ אמיר דרורי ז"ל, ועצם ההשתתפות האישית שלי בהליכה ברגל 11 שעות, בתוך התהליך של כיבוש החרמון, היא מהדברים היותר מיוחדים וקשים, שנשארים איתם בזיכרון לאורך שנים. בקרב השני החטיבה טיפסה ברגל ממג'דל-שמס לחרמון, עם שלושה גדודים. זה היה בסמוך למועד הכרזת הפסקת-האש עם הסורים, כך שזו הייתה ההזדמנות האחרונה להחזיר את החרמון לידינו.

"ניהלנו את הקרב הקשה הזה פנים-אל-פנים, ואת החוויה של אותם הקרבות שמרתי לכל אורך הדרך. הייתי בחוליית הפיקוד של מפקד החטיבה, ומאחר שהוא נפצע, והמג"ד יודק'ה פלד נפצע, עליי ועל קצין האג"ם הוטל כל ניהול הקרב והלחימה. היו גם מראות קשים. שני מטרים ממני המח"ט חטף כדור והייתי צריך לדאוג לפנות אותו.

"כשאני מסתכל היום אחורה, אין ספק שזה היה אחד הדברים היותר מעצבים שלי. זה מתבטא גם בניהול של החיים האזרחיים ובחברה. ברור שזה מה שמעצב לך את יכולת הניהול, את התפיסה, הגישה, משהו שמספק לך הרבה מאוד תובנות. אלה דברים שנשארים לכל החיים". "

6. אבי צור, מנכ"ל מרצדס:

"ינקנו שקיות סוכר כדי לקבל אנרגיה"

"התחלתי את מלחמת שלום הגליל כמפקד-מחלקה, וסיימתי אותה כמפקד-פלוגה. היינו קבוצת אנשים מאוד קרובה, וכשהגענו לגדודים כקצינים נפרדנו ונכנסנו למלחמה כל אחד ממקום אחר. היחידה שלי חטפה את כל ההפגזות מהבופור, והחברים שלי נלחמו על כיבוש הבופור. אני זוכר, שחברנו מתחת לבופור ושזו הייתה פגישה מאוד מרגשת. היינו הראשונים שנכנסו עם חטיבה 188 לכפר סיל מעל ביירות. זה היה המקום הראשון שסבלנו בו מהרוגים בגדוד.

"יש דברים שמדחיקים ושהם עולים מדי פעם באזכרות או בכל מיני פגישות של החבר'ה. יש דברים שמשויכים לסיטואציות כאלה ואחרות. אני זוכר למשל את הנושא של אוכל. כשנכנסנו, הלוגיסטיקה לא הייתה הכי מאורגנת, ורצנו קדימה בלי שום מערכת תומכת מאחור. אני זוכר כל מיני ארוחות מעניינות שהיינו מערבבים בהן את הכול. עד היום כשאני רואה מנת תירס זה מזכיר לי, או השימוש שעשינו בשקיות סוכר כדי לקבל קצת אנרגיות. עכשיו, אני בשדה-תעופה ורואה שקיות סוכר, וזה מזכיר לי איך הייתי יונק שם עוד כמה לגימות של אנרגיה.

"זיכרון אחר הוא דווקא מהיום שיצאתי הביתה, חודשיים אחרי תחילת המלחמה. הלכתי על שפת הים, ונשמעה שריקה של מציל, מיד עשיתי שם פזצט"א שכולם הסתכלו עליי. אימי, עפרה מאירסון, הייתה באותו זמן מהמתנגדות הגדולות למלחמה. בתקופה ששהינו בביירות סביב שדה התעופה, שהייתה מאוד ארוכה ומעייפת, היו לי פקפוקים לגבי ההצדקה שבנוכחותנו שם. הייתה תחושה שיש איזו התלהמות מצד הרמטכ"ל, הליכה עם איזה ראש קשה. אחרי זה, זה קצת מצחיק, אימי נישאה לרפול, ויצא לי לדבר איתו בדיעבד.

"בתקופה ההיא הרגשתי, שבאיזשהו שלב איבדנו את הדרך תוך כדי הריצה. השיחות איתו לא שינו את דעתי. הוא בא ממקום אחר, הייתה לו ראייה של הדברים בשחור-לבן, היה לו מאוד ברור שיש כאן סוג של עם שמבין רק כוח, ושצריך להרחיק אותם כמה שיותר מהגבולות שלנו. אני מאוד מעריך אותו בדיעבד על נחישותו, אבל לא ממש הסכמנו אחד עם השני בקטע הזה". "

7. ארז מלצר, מנכ"ל אפריקה-ישראל הנכנס

"התחתנו בהפסקת-אש ועד היום לא יצאנו לירח-דבש"

"ב-1982 קבעתי את מועד החתונה שלי. חודש וחצי לפני החתונה פרצה מלחמת שלום הגליל. בתקופת המלחמה גויסתי לשלושה-ארבעה חודשים, ואת ההזמנה לחתונה אשתי שלחה לי ליחידה הצבאית וכתבה שם: 'בתקווה שתצליח בכלל להגיע'. הייתי אז מפקד-גדוד שריון, והיינו ממוקמים בתוך לבנון, מול הגבול הסורי. לא ידעתי אם אצליח להשתחרר, אבל שבוע לפני החתונה הייתה הפסקת-אש ראשונה, ובסופו של דבר הצלחתי להגיע. החתונה הייתה בערב, ולמחרת בשבע בבוקר כבר חזרתי ללבנון. שבוע-שבועיים אחר-כך נכנסה הפסקת-אש שנייה, ויכולתי להשתחרר. אבל עד היום לא היה לי ירח-דבש.

זיכרון אחר שלי הוא מימי האינתיפאדה הראשונה, שבה נפצעתי ממש בשבוע הראשון שלה. אני זוכר, שמצאנו את עצמנו מול כמויות של מאות אנשים חמושים בכל הכלים, ועמדנו למעשה בפעם הראשונה, כשעוד לא פותחה אפילו צורת ההתמודדות מול היחידות האלה. מגובה של בניין בן שלוש קומות זרקו בלוק על החזה שלי. הפרטים פחות חשובים בעיניי, אבל זו הייתה חוויה מעניינת ומאתגרת.

באינתיפאדה גם הבנתי בפעם הראשונה את המשמעות שמאחורי ניהול גלובלי של ארגונים גדולים. כל מג"ד שריון גדל על זה, שכמג"ד הוא יכול לשלוט עד רמת הטנק הבודד. אתה רואה מה היחידות הבודדות שלך עושות. באינתיפאדה הראשונה אתה מוצא את עצמך פתאום כשאף אחד מהחיילים שלך לא מאומן בלוחמה בשטח בנוי, או בעימותים מול אזרחים וילדים. השטח שאתה אחראי עליו גדול מאוד, וברוב המקרים אתה ללא יכולת להיות בקשר מיידי עם הכלי הבודד. אתה לא יודע איך המפקד הבודד ינהג באירוע של זריקת אבנים על-ידי ילד בן עשר.

"כאן נכנסה כל התפיסה של ניהול מוכוון משימה, והאצלת הרבה מאוד סמכויות. היום אני כבר הרבה מאוד שנים מנהל חברות גדולות, ופועל מול אלפי אנשים בכל רחבי העולם - ואתה בסופו של דבר לא יודע איך כל מנהל בודד יתמודד מול כל לקוח, כי אתה לא נמצא שם, וכאן באה לידי ביטוי תרבות האצלת הסמכויות שהיא חלק מהתפיסה. לימים, התפיסה הזו עזרה לי בתפקידיי כמפקד-חטיבה, וזה ממש רלבנטי גם לעולם הניהולי העסקי".

8. יוסי אנגליסטר, מנכ"ל אליאנס:

"33 שנה אחרי, והתמונות חרותות עמוק בראש"

"במלחמת יום-כיפור הייתי במחלקת סיור ג'יפים של גדוד שריון ברמת-הגולן. גייסו אותי בשעות אחר-הצהריים, הגעתי לימ"ח, ובדרך שמעתי את הדי ההתפוצצויות מעל רמת-הגולן וראיתי את פטריות העשן. אף אחד לא ידע מה קורה, הייתה אי-ודאות גדולה, וכשהגענו לימ"ח בשעות הערב היו שמועות שמצבנו מאוד קשה, ובלגן נורא. כל טנק שהצליח להזדווד עלה לרמה, ואחר-כך בשעות הלילה המאוחרות גם שמעתי שנתקלו במארבים, והיה מצב ממש לא נעים. הייתה תחושה של סכנה קיומית.

"לצערי, הגדוד שלי הושמד ממש בימים הראשונים של המלחמה, ואנחנו במחלקת הסיור התחברנו לפלוגת הסיור של החטיבה. כשהגדוד הושמד הייתה מועקה קשה מאוד, אבל לא הייתה ברירה אלא להמשיך. אחרי זה היו עוד כמה ימים של לחימה קשה, ואז גם שמענו בקשר על כל היתקלות שהייתה בין פלוגה של טנקים לבין הכוחות הסורים. רפול היה אז מפקד האוגדה, ובאיזשהו שלב שמעו אותו אומר בקשר 'תחזיקו מעמד עוד זמן קצר'. זה היה מין רגע של משבר כזה, תחושה, שאם לא היינו מחזיקים מעמד, הם היו שועטים פנימה.

"לשמחתנו, הקערה התהפכה. הסורים התחילו לסגת, הטנקים זינבו אחריהם ואנחנו נסענו אחרי הטנקים. עברנו את קונייטרה ונכנסנו לתוך השטח הסורי, ולאט-לאט העמקנו שם וראינו את הפגיעות שהיו בטנקים שלהם ובטנקים שלנו. זו הייתה הרגשה מאוד-מאוד קשה. לקח משהו כמו עשרה ימים עד שראינו שהמצב הרבה יותר טוב, עד כדי כך שאפילו העבירו חלק מהכוחות שלנו לסיוע בדרום.

"התמונות שאני מספר עליהן נראות מבחינתי כאילו זה קרה אתמול. אני זוכר, שמדי פעם היינו צריכים לעשות סיורים, או שהיו שולחים אותנו לאתר טנקים שנפגעו, ולראות אם יש בהם שרידים של חיילים שלנו או גופות שצריך לחלץ. ראיתי מחזות לא קלים. 30 וכמה שנים אחרי, התמונות האלה חרותות אצלי עמוק בראש". "

עוד כתבות

סיכום השבוע בשווקים / עיבוד: טלי בוגדנובסקי

האזהרה של המשקיע שחזה את משבר 2008 - ועוד 9 כתבות שכדאי לכם לקרוא על הטלטלה בשווקים

מה קרה במפגש בין שלושה נגידי בנקים מרכזיים ולמה כולנו צריכים להיות מודאגים? ● כל מה שכדאי לדעת על פשיטת הרגל של רוסיה ● המשקיע שחזה את משבר 2008 מזהיר משינוי מסלול של הפדרל ריזרב ועוד כתבות על התנודות בשווקים מהשבוע האחרון

חצי שעה של השראה. משחקי תפקידים / צילום: מנחם רייס, shutterstock

זה אחד מכלי הניהול הכי קיצוניים והכי אפקטיביים שיש

הכירו את אחד הכלים העוצמתיים ביותר שיש כשרוצים לנער הנהלה מקלישאות, מקבעונות ומפוליטיקה ארגונית - כדי לייצר אסטרטגיה ומנועי צמיחה חדשים ● חצי שעה של השראה

מייסד ומנכ''ל רשת תמנון, ברוך ריינר / צילום: יוסי כהן

בעלי רשת האופנה שלא רוצה למכור באונליין, להנפיק או לעבוד עם עזריאלי

מעטים בעולם העסקי מכירים מקרוב את ברוך ריינר, שייסד את תמנון לפני כ–30 שנה. הוא גם לא מנהל מערכות יחסים עם המתחרים, למרות שיש לו דעה מאוד מגובשת על האופן השגוי שבו הם מתנהלים ● עכשיו, בראיון מקיף ראשון, הוא מדבר על אלה שגורסים עודפים כדי שהמותג לא ייפגע, טוען שלא משתלם לעבוד עם עזריאלי, מסביר למה הנפקה היא לא רעיון טוב, ובוחר את המיצוב שנכון לו: "אנחנו חיית הטרף של השוק"

מתוך ''אקדמית המטריה'' / צילום: Christos Kalohoridis/Netflix

איזו סדרה ישראלית העסיקה את כולנו השבוע?

הקליפ שהשיג כמעט 40 מיליון צפיות בארבעה ימים, הסדרה שלא אכזבה גם בעונה השלישית, החוקרת שבטוחה שמים צריכים לקבל זכויות כמו של בני אדם ו"פה לא פה לא פה פה" ● על מה כולם דיברו השבוע

מנסור עבאס עם יאיר לפיד במליאת פיזור הכנסת / צילום: רפי קוץ

כיצד עמדו המפלגות בהסכמים הקואליציוניים, ומה ניתן ללמוד מזה

מבדיקת המרכז להעצמת האזרח עולה כי ביחס לזמן הכהונה הקצר, הממשלה היוצאת רשמה הישגים ביצועיים רבים מקודמותיה ● המצטיינת במימוש ההסכמים הקואליציוניים היא רע"ם, עם ביצוע של 63% מסעיפי המדיניות שהתחייבה להם ● המפלגה הגדולה בממשלה, יש עתיד, הגיעה ל־53% בלבד

לתסמונת המתחזה יש גם יתרונות / צילום: shutterstock

סובלים מתסמונת המתחזה? מחקר חדש מצא שיש לה גם יתרונות

בניגוד לדעה המקובלת, התופעה שמתארת אדם שחש שהוא אינו מוכשר כפי שהסביבה תופסת אותו, אינה רק שלילית ● רופאים מתמחים שחשו כך התגלו כטובים יותר עם מטופלים, ומועמדים לעבודה דורגו כבעלי כישורים בין-אישיים גבוהים יותר

מימין: ניצן צעיר הרים, יוחנן דנינו ואמיל וינשל / צילום: רמי זרנגר

ווישור הפכה לבעלת השליטה באיילון: רכשה 67% תמורת 448 מיליון שקל

חברת הביטוח הדיגיטלית רכשה 67% מאיילון • המימון התאפשר בעקבות הפיכת צבי ברק לבעל שליטה בווישור, השקעה של 20 מיליון שקל מצד משפחת בן ישי בתמורה לכ-3.7% מהמניות והלוואה מתאגיד בנקאי בסך 90 מיליון שקל

עונת הסקרים / איור: גיל ג'יבלי

זהירות, סקר לפניך: הצצה אל מאחורי הקלעים של האובססיה הלאומית

עם פתיחת מערכת הבחירות חוזרת האובססיה הלאומית לסקרי המנדטים ● מיעוט נדגמים, לחץ של ערוצי טלוויזיה לפרסם סקר מהיום למחר, קושי באיתור מגמות הצבעה חדשות, והתבססות על נתונים שנשענים על שיעור מתלבטים גדול ● הצצה אל מאחורי הקלעים של תעשיית הסקרים לקראת הבחירות לכנסת ב-1 בנובמבר

פקקים באיילון / צילום: איל יצהר

במדינה שבה כולם שומרים על החצר שלהם לא יהיו מטרו, טיסות, ואפילו חשמל

בזמן שנתב"ג קורס תחת העומס, לחצים מקומיים מונעים הקמה של שדה תעופה נוסף ● בשעה שתחנת הכוח ברידינג גוססת, תל אביב וערי הסביבה מונעות כל ניסיון להקים תחנה חלופית שתספק חשמל לגוש דן ● התמוססות חוק המטרו היא רק עוד דוגמה: נקלענו למשבר נימב"י

אפליקציית וואטסאפ / צילום: Shutterstock, Wachiwit

"אמנון המתמלל": המיזם של הישראלי שמאס בהודעות קוליות בוואטסאפ

לשילה מגן נמאס מההודעות הקוליות בוואטסאפ, והוא ניסה למצוא פתרון שיהפוך אותן לטקסט ● הפתרון שלו הוא בוט שמופיע כאיש קשר באפליקציה וממיר את ההקלטה להודעה כתובה ● לרוב השירות מספק את הסחורה, אך מומחי פרטיות מזהירים: שימו לב לאותיות הקטנות

אורטל פלג, בונה כלי נגינה / צילום: איריס כץ

איפה מוצאים אירוע מיוחד לבעלי אוזן מוזיקלית ונפש פיוטית?

מחפשים הפתעה ליום הולדת? טיול מיוחד לחובבי טבע צמחונים? ספא שווה? מקום מיוחד להצעת נישואים? יש את מי לשאול!

המפקח על המקרקעין צריך לראות גם את האינטרסים של הדיירים המתנגדים / איור: ליאב צברי

הסיכוי הנמוך של "סרבן" להוכיח קיפוח מוביל לכשל שוק רוחבי

מתוך כ־100 פסקי דין שניתנו בישראל בשנים האחרונות בעניין דיירים סרבנים, אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת את מספר הפעמים שההתנגדות התקבלה • המפקח על המקרקעין צריך לראות גם את האינטרסים של הדיירים המתנגדים לפרויקטים

''וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם, וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים. וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם” / צילום: Shutterstock, תחריט גוסטב דורה

ללא מרים ואהרן, ללא משה, וללא המטה הניסי: פיתוח הארץ תלוי בהשקעה מרובה ובעבודה קשה

אבותיהם הבטיחו להם תאנים, ענבים ורימונים אך עם ישראל רואה בפועל רק נוף צחיח ● אך דווקא בשלב הזה הוא מבין שצריך להפסיק להסתמך על ענקים וניסים, ולהתחיל לעבוד קשה

ליברמן: ''מהלך שיחסוך לפנסיונרים מאות ואף אלפי שקלים בשנה'' / צילום: Shutterstock, lisa-skvo

הגיעה העת להרחיב את גבולות הפטור מהיטל השבחה

חלק מהמוסדות ללא מטרת רווח נהנים מפטור על תשלום היטל השבחה • אלא שהפטור מגביל מאוד את סוג הפעולות שלהם בנכס • ניתן וצריך לשנות זאת

מחירי הדלק מעמידים למבחן את התיאבון האמריקאי למלחמה קרה חדשה נגד רוסיה

ביידן, הלכוד בין יעדי שינוי האקלים והאינפלציה, צריך להסתכל לעבר גרמניה ואיך המפלגה הירוקה שם התאימה את מדיניות האנרגיה שלה

ד''ר נעם ברזיס וד''ר זהר ברונפמן / צילום: איל יצהר

היזמים שיודעים עוד לפניכם שאתם עומדים לקחת משכנתה

רגע לפני שארזו את המשפחות והתחילו יחד פוסט דוקטורט, נטשו זוהר ברונפמן ונעם ברזיס את האקדמיה ויצאו להקים פלטפורמת בינה מלאכותית שיודעת לנבא התנהגויות של לקוחות הרבה לפני שהן מתרחשות ● אחרי שגייסו למעלה ממאה מיליון דולר, מסבירים מייסדי פקאן AI איך הפתרון שלהם מחליף את מדעני הנתונים האנושיים - וכך מאפשר לחברות מהשורה להתחרות בענקיות כמו אמזון וגוגל

תמי גלילי / צילום: איל יצהר

היא חלמה לעבוד בשב"כ, היום היא אחת מארבע מנכ"ליות במדד ת"א-125

תמי גלילי, מנכ"לית אילקס מדיקל, עברה לא מעט אתגרים בתפקיד, כולל הקמת מעבדת קורונה תוך 45 יום בלבד ● אבל גם זה לא הכין אותה למשבר שחוותה כשכמה ספקיות גדולות החליטו לעזוב את החברה במקביל: "חשבתי שאני חווה התקף לב, אבל מתברר שככה התקף חרדה ופאניקה מרגיש. חברה שמאבדת סוכנויות, זה לא אירוע בריא. זה הפחיד מספיק כדי לשלוח אותי למיון"

חן ליכטנשטיין / צילום: שלומי יוסף

חן ליכטנשטיין מציג: ספיד דייטינג לפתרון המחסור העולמי בחיטה

חן ליכטנשטיין, סמנכ"ל הכספים והחדשנות של תאגיד החקלאות השוויצרי סינג'נטה, סבור שאיום משבר התזונה רלוונטי מתמיד אבל הוא משוכנע שהפתרון כבר אצלו: "לקחנו 500 חוות בסין שהן בפיגור של 40 שנה, הפכנו אותן להיי אנד והבאנו לעלייה דרמטית בתפוקה"

הסיפורים הבולטים של סוף השבוע / עיצוב: גלובס

שבוע העבודה המקוצר מגיע לישראל ובעל רשת האופנה שלא רוצה למכור באונליין

מייסד רשת תמנון לא רוצה להנפיק, לעבוד עם עזריאלי או למכור אונליין, ומדבר על כך בראיון ראשון ● התמוססות חוק המטרו היא רק עוד דוגמה: נקלענו למשבר נימב"י ● ניסויים לשבוע עבודה של 4 ימים הסתיימו בהצלחה אדירה בעולם ● ב.מ.וו X3 פלאג-אין המחודש: לא זול, אבל לפחות תחסכו בדלק ● וגם: עסקאות הנדל"ן של השבוע וטיול בקיבוץ שלא כדאי לפספס

גיא שפירא, אורן עזר, אורי פנחס / צילום: איל יצהר

"המתכונים שלנו מאוד סודיים, יש בתחום המון ריגול תעשייתי": ביקור במפעלי גלידת וניליה

השף שכולם משגעים אותו עם רעיונות לטעמים, המחסנאי שבקושי נמצא במחסן ועובד פס הייצור שמרים עם נועה קירל את יום העבודה: ביקור במפעל הגלידות של וניליה ● הברזייה