עולא בכר-סלאמה

"הסיכום ביני ובין סאהר היה שהוא יהיה המנטור שלי וילמד אותי הכול. בגלל חוסר הניסיון שהיה לי, כל פעם שמשקיע הבטיח להזרים סכום ולמחרת נעלם, הייתי מתמוטטת. ואז סאהר אמר לי ‘בואי, אני אגיד לך מה היה לי ברמידור’. בסטארט–אפ חובה שיהיה מישהו שירים אותך".

איך פיתחת תרבות ארגונית שתתאים לסטארט-אפ?

"עוד לפני שהיו לי עובדים, בניתי חזון ונהלי עבודה. הגדרתי תפקידים ואת גבולותיהם, ראיתי עם הזמן שיש דברים שפחות מתאימים לסטארט–אפ, למשל, ההחלטה שכולם חייבים להגיע עד תשע בדיוק. אנשים הרבה יותר שמחים כשיש להם חופש וסומכים עליהם.

"רכיב נוסף הוא עבודת הצוות. אף אחד לא אומר ‘אני עשיתי, אני כתבתי’, אלא רק ‘אנחנו’. כשמגיעה עובדת חדשה לא צריך לומר לה, היא מיד לומדת לבדה לדבר בלשון ‘אנחנו’. עם הגברים זה היה יותר קשה, היה יותר אגו. עם הנשים הניהול יותר קל - הן מרימות אותך. כשאת בדאון הן באות ועוזרות ותומכות".

איך גורמים לפיתוח שלכם להצליח?

"הרעיון שלנו יכול לשנות מן היסוד את השוק, אבל לשם כך אנחנו צריכים כסף - שלושה מיליון דולר כדי להגיע לניסויים, ואני באמת חוששת כרגע שהרעיון ייפול בגלל כסף. אין הרבה משקיעים בפארמה, ומי שמשקיע נרתע ממיזמים שנמצאים בשלבים מוקדמים. הייתי אצל כל הקרנות וכולם אמרו לי: ‘זה מעניין, אבל מוקדם’. אנחנו מקבלים תמיכה של הרשות לחדשנות שמספיקה כדי לשלם לעובדים, אבל חייבים לגייס כסף בחודשים הקרובים".

יש לכם קווים אדומים בבחירת משקיעים?

"החלטנו לא לגייס משקיעים שהם רק חברים ומשפחה. אני לא רוצה משקיע שלא מבין את הסיכון שבהשקעה שלו. כמו כן, אני גם לא רוצה משקיעים עבריינים. היו לנו הצעות כאלה וסירבנו. המשקיעים של רמידור כבר מחזיקים מניות בנו דרכה, ואילו אנשי עסקים במגזר הערבי אומרים שלא ראו עדיין הצלחות גדולות של חברות ביומד שצמחו מן המגזר. הם צודקים, וגם אותי זה הרתיע בהתחלה, אבל אם לא ננסה איך נפרוץ את הגדר הזו? כעת אני אישה, ערבייה עם חברה שיושבת בצפון הארץ - כל אחד מהמאפיינים הללו מבטיח חיים יותר קשים בשבילי, ובמדינות ערב, וגם באירופה, לא רוצים להשקיע בחברה ישראלית. הציעו לי לטשטש את הלינקדאין שלי כך שיחשבו שאני יושבת באירופה, אבל אני לא מסכימה לטשטושים ומשחקים: ‘סיבאנא’ היא חברה ישראלית.