קרב סכינים: האחים המסעדנים שולץ נגד זהבית כהן

"אני אורן שולץ, למדתי באורט רמת-גן, ואין לי בגרות. באתי מהסירים". כך, במילים אלה, בחר אורן שולץ, בן לאימפריית ההסעדה המשפחתית, להציג את עצמו בפגישת היכרות עם ראשי קרן אייפקס ובראשם זהבית כהן. "היא באה עם הצוות שלה", נזכר שולץ, "וכל אחד הציג את הרקורד שלו - אחד בא מאוקספורד, שני מוורטון. אז אני אמרתי על עצמי שבאתי מהסירים".

- ואיך היא הגיבה?

"היא אמרה 'אהבתי. בוא נמשיך'".

מאז אותה פגישה, שבעקבותיה רכשה אייפקס 80% מאימפריית המזון שהקים יחיאל שולץ לפי שווי של 180 מיליון שקל, זרם הרבה רוטב בסירים. בתביעות שהגיעו לבית הדין לעבודה טוענים שני הבנים הממשיכים אורן (42) וניר (38), שכהן הפסיקה מהר מאוד עם הנחמדות. זה התחיל במה שהם רואים כהשפלות, והמשיך במינוי מנכ"ל שהחליף אותם ואליו היו כפופים. עוד כמה חודשים חלפו והם פוטרו בטענה שלא הקדישו את מלוא מרצם לחברה והפרו את חובת האמון כלפיה.

"אנחנו?", מתקשים השניים להאמין, "גדלנו לתוך החברה. איך אפשר לחשוב שנרצה לפגוע בה? מה עוד, שיש לנו עדיין 20% בה". לאחים אין ספק מה עומד מאחורי פיטוריהם: מהלך מתוכנן שמטרתו "להשתלט על החברה ולסלק ממנה את משפחת שולץ".

- אתם מצטערים על העסקה עם אייפקס?

"אבא שלנו חשב שהגיע סוף-סוף למנוחה ולנחלה, שאנחנו נמשיך את העסק, שנפרח יחד עם הקרן, ופתאום, לא רק שעושים מהבנים שלו צחוק, אלא גם זורקים אותם בבושת פנים".

לאייפקס ולכהן יש גרסה שונה לחלוטין. בשורה של מסמכים טוענת כהן כי השניים ניהלו את החברה באופן חובבני ורשלני, יזמו פעילויות מפסידות, כולל בפרויקט הדגל של החברה - הסעדת עיר הבה"דים, ולמעשה הביאו אותה לפיאסקו כלכלי. מעבר לזה, יש לקרן טענות חמורות ביחס להתנהלות הפרסונלית של אורן שולץ מול עובדים, נושא שעליו מסרבים בקרן להרחיב בשלב זה. רצון להשתלט על החברה? בקרן עונים לאחים, במידה לא מבוטלת של ציניות, כי בבעלותה 80% מהחברה.

מעבר להתכתשות המילולית, באייפקס מעלים גם טענות מהותיות. לפי הקרן, בשלבי הרכישה הוצגו לה מייצגי-שווא ביחס לרווחים, מייצגים שחייבו את הקרן לתקן את הדוחות לאחור, ודורשים מהאחים להחזיר סכום עתק של כ-150 מיליון שקל.

הקרבות המשפטיים בשולץ יימשכו עוד זמן רב וצפוי כי כבר בקרוב יביאו לחשיפתם של חומרים רבים נוספים, שמן הסתם יביכו את הצדדים. בינתיים, לא נותר אלא לתהות האם כהן, אחת הנשים החזקות והמנוסות בכלכלה הישראלית, אכן נפלה בפח (כפי שניתן להבין מהטענות שלה) שטמנו לה שני אחים שכהגדרתם "באו מהמטבח", או שמא אולי דרכי העבודה של קרן חזקה שמכוונת בכל עסקה לאקזיט עתידי, פשוט לא מתאימות לחברה משפחתית בתחום שהוא מסורתי ושמרני בהתנהלותו. עד שתהיה הכרעה משפטית, בואו ניכנס למטבח.

140 חדרי אוכל

חברת ההסעדה והקייטרינג שולץ הוקמה לפני כ-35 שנה על רקע משבר משפחתי. יחיאל שולץ, אביהם של אורן וניר, ניהל עסק גדול של יבוא בדים. כשנפתח הייבוא מהמזרח הרחוק, קרס יבוא הטקסטיל ובמשך כשנתיים האב לא עבד עד שהתעשת והקים את שירותי ההסעדה. הוא היה, מספרים האחים, המנהל, איש השיווק, הטבח והנהג והיו לו חוקי ברזל ביחס לבישול ולשירות הלקוחות. הראשון הוא שאם יש ללקוח בעיה, לא מחכים; מניעים את הרכב, ונוסעים. "אפילו אם זה בסמי קונדקטור במגדל העמק", מדגימים הבנים. כלל שני הוא שלא מתפשרים על איכות. "יום אחד", מספר אורן שולץ, "אני לא אשכח את זה, הטבח הכין חומוס שהיה קצת חמוץ. הוא רצה לתקן את זה, אבל אבא שלי אמר לו 'אוטו מתקנים, חומוס לא מתקנים', וזרק את הכול לזבל".

להקפדה הזאת, הם מספרים, היה מחיר, אבל זה לא הפריע לאב. "הוא לא חיפש להיות זול. טבע רדפה אחרינו 6 שנים, אבל אבא לא רצה להתחרות במכרז כי הוא ידע שבמחירים שהם מציעים הוא לא יוכל לתת איכות. הוא אמר: 'יש לי את המחיר שלי, אני מחזיק את הווטרינרים ואנשי המקצוע הכי טובים'. תמיד היה בוחר את השפים הכי טובים".

הלקוח הראשון של שולץ היה חברת דפי זהב, שלימים הצמיחה את עורק ואמדוקס - לקוח נאמן עד היום. אך הקפיצה הגדולה של החברה התרחשה במקביל לפריחת ההייטק, במחצית השנייה של שנות ה-90. לאמדוקס נוספה קומברס (שנקראה אז אפרת), ואחריה הגיעו גילת ופרטנר, ובעקבותיהן חברות מענף הבנקאות, הביטוח, צה"ל, משרדי ממשלה והרשימה עוד ארוכה. כיום החברה מפעילה כ-140 חדרי אוכל, קפיטריות ובתי קפה בכמה מהחברות הגדולות בישראל, מעסיקה כ-2,000 עובדים קבועים, שמאכילים מדי יום עשרות אלפי בני אדם, ומגלגלת מחזור של כ-300 מיליון שקל לשנה.

"כבר מילדותו התלווה אורן לאביו לעבודה בחברה", כותב הבן בתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה באמצעות עו"ד ארנה לין, שבה הוא דורש כשני מיליון שקל המגיעים לו מהחברה, לטענתו, בעקבות פיטוריו. "העסק המשפחתי היה חלק בלתי נפרד מחיי המשפחה ומחייו. אורן עבד בתפקידים שונים ומגוונים בעסק - החל משוטף כלים בנערותו, דרך נהג ומחלק אוכל, ועד לתפקידים הבכירים ביותר".

לאחר שאורן וניר השתחררו מהצבא (לשניים יש אח נוסף, צעיר מהם), הם השתלבו בעסק המשפחתי. כמו האב, הם מספרים, קידמו את החברה עקב בצד אגודל תוך שהם מקפידים לשמר את הלקוחות גם הקטנים שבהם. "יש לנו חברה", מספר אורן, "שילת טכנולוגיות, שיש בה 34 מנות. הולכת איתנו מתחילת הדרך. לקוח של 35 שנה. אבא שלנו אמר לנו: זה הקמיע שלנו".

במקביל לכניסת הבנים לעסק, החל האב להשקיע יותר מזמנו במיזמים חיצוניים ובראשם נדל"ן, ואט-אט יצא מהחברה. הבנים שהחליפו אותו חיפשו כיצד לחדש ולהתחדש. כך, למשל, לפני כמה שנים התקשר ניר עם חברת אספרסו בר, ופתח כזכיין סניפים של הרשת במקומות העבודה שבהם מספקת שולץ שירותי הסעדה. "זה הביא להכפלת המחזור של הרשת", הוא טוען. השניים גם פתחו חנויות נוחות ותכננו התרחבות גם במערכת החינוך ובבסיסי צה"ל. "זה רק עניין של זמן עד שההסעדה בבסיסים תופרט לגמרי", הם מסבירים. מיזם אחר היה ארוחות מוכנות למכירה ברשת שופרסל ומזון לאסירים בניו-יורק.

אבל גולת הכותרת של שולץ לטוב או לרע - תלוי את מי שואלים - הוא פרויקט ההסעדה בעיר הבה"דים. מדובר במכרז להסעדתם של 10,000 חיילים ואנשי קבע למשך 22 שנה תמורת 80 מיליון שקל לשנה. "שנה וחצי עבדתי על המכרז הזה", אומר אורן שולץ.

הם ניגשו למכרז יחד עם מנרב, ורד בינת ואלקטרה, כשכל אחת מהן אחראית על חלק אחר בפרויקט - מנרב בונה, רד בינת מספקת את התקשורת, אלקטרה את המערכות האלקטרו-מכאניות, ושולץ את ההסעדה - וזכו. נחזור למכרז הזה בהמשך.

מחוזקת בחוזה רב השנים של עיר הבה"דים, חיפשה שולץ שותף גדול "לנסוק לגבהים חדשים", כהגדרת האחים. "אבא לא בריא, כבר לא ילד, הוא כבר בעסקי הנדל"ן, ואנחנו רצינו לקדם את העסק לעוד פעילויות, כולל לפרוץ לחו"ל", הם מסבירים.

השמועה ששולץ על המדף נפוצה, ומתעניינים פוטנציאליים פנו וביניהם גם אייפקס באמצעות כהן, שחיזרה אחריהם בכל הכוח. "היא מחבקת אותך ובאה אליך עד הבית", נזכר אורן שולץ. "נשיקות וחיבוקים כאילו אנחנו מכירים מהבר מצווה".

המשפחה לא התרצתה מהר, אך לאחר מו"מ של 8-7 חודשים ובדיקת נאותות יסודית - "אני לא הכרתי את החברה ברמה שבדקו אותה", אומר אורן - הם נעתרו. כהן, לדבריהם, הייתה מאוד ידידותית. "היא אמרה לנו: אתם המנהלים, אתם קובעים", משחזר ניר. "אני לא אשכח, היא אמרה לנו: אני לא קונה את הסוס אני קונה את הג'וקי (הרוכב), ואתם זה הג'וקי".

- למה בחרתם דווקא את ההצעה שלה?

"רצינו להישאר בחברה וכל ההצעות האחרות דיברו על רכישה של 100%. בחרנו בהם למרות שלא הבנו מה לקרן אייפקס ולעסק שלנו. חשבנו שזה לא סינרגטי בשבילה, שהיא מחפשת עסקים כמו בזק או תנובה (שאייפקס השקיעה בהן בעבר, ה' מ'). אבל ישבנו יחד, והיא הביעה התלהבות, נתנה לנו להאמין בה, וחזרה ואמרה שנגיע רחוק".

באפריל 2015 נחתמה העסקה לפי שווי של כ-180 מיליון שקל. החריקות לא איחרו להגיע.

מרוויחים או מפסידים?

גורמים באייפקס טוענים כי לאחר ביצוע העסקה, החל להתברר לקרן כי נדרשת הרבה עבודה כדי "לנקות אחרי הבנים", וזאת בשל שורה של פרויקטים הפסדיים. "כיוון שהחברה מצויה בבור עצום, המנכ"ל צריך עזרה", ציינה כהן בישיבת דירקטוריון, ביולי האחרון, שבה נדון מינוי יו"ר חדש. ממה נוצר הבור? לפי הפרטים שהוצגו, הסיבות היו מיזמים של האחים כמו הפרויקט עם שופרסל והפרויקט האמריקאי. כהן ציינה אז כי אם לא היו מפסיקים את הפעילויות הללו, החברה הייתה פושטת רגל. לא פחות. גורמים באייפקס:" בארצות-הברית הם הלכו וסגרו הסכם עם חרדי בניו-יורק על אספקת אוכל מעוקר לאסירים. הם אמרו שזה עומד להרוויח מיליון וחצי דולר. חודשיים אחרי שאייפקס נכנסה, היא סגרה את הפעילות, כי היא הייתה הפסדית. הם חתמו על הסכם עם שופרסל, אמרו שזה מרוויח 700 אלף שקל. הסתבר שזה מפסיד מאות אלפי שקלים בחודש. אייפקס שינתה את ההסכם".

אבל הבעיה הכי גדולה, לפי כהן, הייתה המכרז הנכסף של עיר הבה"דים. נחזור לרגע אחורה. האחים מספרים שכדי לעשות את העבודה המדויקת והיעילה ביותר בעיר הבה"דים, שכרו פרויקטור מיוחד לצורך העניין, בכיר לשעבר בתחום, שבין היתר גם בדק לעומק את ההצעה שהגישו במכרז.

- והייתם בטוחים שמדובר בבוננזה.

"אין עוד חוזה בהיקף כזה בשולץ. יותר מזה - לפי תנאי המכרז, ההצעה גם נבדקה כלכלית על-ידי בנק, כך שיש עוד ביקורת על מה שהגשנו. מה שכן, לקחנו בחשבון שבתחילת הדרך אנו לא מרוויחים. ככה זה בכל פרויקט גדול. בשנה הראשונה אתה משקיע הרבה, יש עקומת למידה ולא מרוויחים".

באייפקס רואים כמובן את הדברים אחרת לחלוטין. בישיבות דירקטוריון שהתנהלו ציינה כהן כי התברר שהחברה מפסידה כ-700-600 אלף שקל מדי חודש על עיר הבה"דים לבדה. את החשבון של ההפסד לאורך 22 שנות המכרז (שבו אגב לשולץ אין נקודות יציאה), לגישתה של זהבית, לא צריך להיות גאון גדול כדי לעשות. זאת ועוד: הפעילות בבסיס הענק גודלת בינתיים בהדרגה, וככל שמספר החיילים הסועדים עולה, כך גדל גם ההפסד של שולץ. "היה ברור שאם זה יימשך", אמרה כהן באחת הישיבות, "שולץ יכולה בהחלט להגיע למצב שהחברה תלך לפירוק".

גורמים באייפקס טוענים כי בסך הכול הפסידה שולץ 13 מיליון שקל על הפרויקט וכי במסגרת מזעור הנזקים, שיפרה כהן את ההסכם עם החברה האחראית על פרויקט עיר הבה"דים, מבט לנגב, וכי על רקע צעדים אלו כיום הפרויקט רווחי.

זאת ועוד: בתגובה הרשמית אייפקס מאשימה כי לאחר שהאחים עזבו הסתבר לקרן שהיו מסמכים וחישובים בזמן אמת, שהראו שהמיזם יהיה הפסדי. "היום אנו יודעים בוודאות שאנשים שהיו קרובים לפרוייקט ידעו שלא יהיה רווחי עוד לפני שנפתח. זה פשוט הוסתר מאיתנו (בשלבי הרכישה, ה' מ') על-ידי משפחת שולץ".

אורן שולץ דוחה את הפרשנות של כהן לעסקה ומסתייג גם מהגישה. "אבא שלנו תמיד אמר לנו", הוא אומר, "נגעת נשאת. חתמת על חוזה? לחצת יד? תישא בתוצאות, תעמוד בחוזה. מסתבר שאצלה זה לא כך".

שאלה לא פחות חשובה שנגזרת ממכרז עיר הבה"דים ומהפעילות ההפסדית האחרת של שולץ, נוגעת לבדיקת הנאותות שנעשתה; כהן ואייפקס הם לא בדיוק קוטלי קנים ובשנים האחרונות עשו כמה מהעסקאות החשובות בישראל. האם ייתכן כי לא עלו על שורת הבעיות שהם מציגים עתה?

באייפקס אומרים בתגובה כי "החברה לא מפסידה בפעילות הליבה שלה, אבל היו פעילויות רבות שאינן בליבה שאורן וניר 'השתעשעו' בהן והתגלה לאחר הרכישה שהיו הפסדיות. כמו כן, הדוחות הכספיים לא ייצגו נכונה את המצב ולמעשה המצב היה גרוע יותר מכפי שהוצג. כמו כן ניתן לנו מידע מוטעה לגבי מספר פעילויות קריטיות כולל עיר הבה"דים. בנוסף, לאחר הדוחות הכספיים של שנת 2014, שעליהם התבססה הרכישה, הידרדר מצבה של החברה בצורה מאוד משמעותית. לפי הסכם הרכישה, שינוי כזה לרעה מחייב התאמה של מחיר הרכישה וקבלת פיצוי ושיפוי ממשפחת שולץ".

השפלות מול עובדים

הוויכוח בעניין עיר הבה"דים היה רק הסבב האחרון. מאז כניסתה של אייפקס, חוסר שביעות הרצון של שני הצדדים היה ניכר. לפי התיאורים השונים שהגיעו ל-G, כהן, שבלשון המעטה אינה מוכרת בקהילה העסקית בזכות עדינותה, לא חסכה מהאחים את שבטה. מהצד השני, מספרים גורמים בחברה, גם התנהלותם של האחים, במישור העסקי ובמידה מסוימת גם הפרסונלי, הייתה רחוקה מלהיות סבירה.

אורן: "זמן מה אחרי העסקה ושבוע אחרי שבוע, הוזמנו לישיבת עבודה באייפקס. וכל שבוע יורדים עליך וקורעים אותך, וזה לפני האנשים שלך. אני וניר מסתכלים אחד על השני, ושואלים את עצמנו: מה זה ההשפלות האלה?". "בדיעבד", מוסיף ניר, שהגיש תביעה נפרדת לבית הדין לעבודה, "אתה מבין שהכול היה מתוכנן מראש".

- מה זה השפלות? מה היא אומרת?

"למשל: 'נגמרה החלטורה שלך'. למשל: 'נגמרו ימי עיר הבה"דים שלך'. וכל זה ליד העובדים שלי, שגדלתי איתם, שאני מרגיש איתם כמו משפחה, יוצא איתם לחופשות. את משפילה אותי ליד העובדים? מי את שתשפילי אותי ככה? את יכולה לעשות ממני עפר ואפר?".

בערב סוכות 2015, כחצי שנה לאחר הרכישה, הוא ממשיך ומספר, כהן קראה לו ולאביו. "אנחנו מוזמנים למשרדי אייפקס", הוא משחזר. "היא אומרת 'תקראו למיכה' ואחרי כמה דקות נכנס מיכה רונן. היא אומרת לי: 'אני לא מרוצה ממה שקורה פה, זה המנכ"ל החדש. אתה תתעסק עם הלקוחות ותשמור לי עליהם (בתפקיד חדש בחברה, ה' מ'). נדבר אחרי החג'".

- קצר ולעניין. איך הגבת?

"הייתי בשוק. אבא שלי לא יודע מה להגיד, הוא המום. גם אני בהלם".

בתגובה רשמית אומרים באייפקס כי אורן וניר לא באמת ניהלו את החברה ומי שעשה זאת היה המשנה למנכ"ל שכיהן בזמנו, שהונחה על-ידי יחיאל שולץ. לאחר שהמשנה למנכ"ל פרש "אורן וניר לא מילאו את תפקידי הניהול בצורה טובה או קרוב לזה, והתברר שאינם מתאימים לתפקיד ולכן מונה מנכ"ל מקצועי חדש. אורן הועבר להיות אחראי לקוחות ולניר לא היה תפקיד מוגדר. בסופו של דבר, הוחלט לסיים את העסקתם לא רק בגלל רמתם המקצועית אלא בעיקר בגלל הפרת אמונים חמורה שלהם כלפי החברה".

בתביעה שהגיש, טוען שולץ כי עקב מידורו מהעשייה והבאת מנכ"ל אחר תחתיו, נוצר לא אחת כאוס בחברה, שאילץ אותו לתת מענה. "כך למשל", נכתב בתביעה, "נאלץ אורן לתת מענה שוטף בשטח לבעיות תפעוליות שנבעו מחוסר היכרות של מר רונן עם התחום הקולינרי, לרבות אצל לקוחות גדולים(...). בפרט, טיפל אורן במשבר שנגרם מול משרד הביטחון והצליח למנוע את סגירת המטבחים שם ואף למנוע את דליפת הסיפור לתקשורת, דבר שהיה פוגע אנושות בתדמיתה של החברה".

מעבר להדחה, התבוננו האחים בעיניים כלות כיצד גם הוצאות החברה הולכות וגדלות; המשרדים הצנועים ברחוב תובל הוחלפו במשרדים רחבי ידיים בבני ברק, והאווירה המשפחתית, לדבריהם, שכל-כך אפיינה את החברה, נעלמה. "בהתחלה היא החמיאה לנו על זה שהכול מצומצם", הם מגחכים. "היא הייתה מגיעה, מתקשרת למזכירה ושואלת איפה לחנות. איזה לחנות? אין חניה".

- אז עכשיו, אתם אומרים, יש חניה, אבל הלכה המשפחתיות.

"כל עובד בשולץ ידע שכיף להגיע לחברה. הכרנו כל עובד באופן אישי. יצאנו איתם לחופשות והיינו מגיעים לכל אירוע שלהם. עכשיו עובדים מתקשרים אלינו, אומרים לנו: נשארנו בלי אבא ואימא. הם ממורמרים, מתייחסים אליהם כמו אל מכונות בפס ייצור. אלה עובדים של שנים, שהיו נאמנים לנו".

- אגב, למה הפרדתם את התביעות שהגשתם?

"ניר טיפוס יותר עדין. אני בחרתי ללכת בקו תוקפני יותר".

"האווירה השתנתה", מאשרת לירון ששון-תבור, יו"ר ועד העובדים בשולץ, שהוקם לאחרונה. "השינוי הוא בעיקר בכך שאין לך עם מי לדבר. בואי נגיד שבימי משפחת שולץ, הייתי יכולה להתקשר לאורן, והוא היה פותר את הבעיה. היו צינורות פורמליים, אבל תמיד הייתה האופציה לכל עובד לפנות אליהם".

- והיום?

"היום זה יותר פורמלי. בתור מנהלת תחנה, אין לי שום סמכות להחליט. הם אולי אלופים בשיווק, אבל העבודה האמיתית היא של האנשים בשטח, שהם האנשים הכי לא מתוגמלים בחברה".

"תמשיכו למרות החרא"

למרות דחיקת רגליהם, מספרים השולצים, הם השתדלו להמשיך לתפקד. "אבא שלנו לקח אותנו לשיחה", הם מספרים "וביקש שלא נעשה כלום. אמר לנו: אתם סובלים ואתם אוכלים חרא, תסבלו, אין מה לעשות".

במהלך הזמן, הם טוענים, מודרו יותר ויותר. זהבית, מספר אורן שולץ, שלחה לו מכתב שאסור לו לדבר עם לקוחות. "את יודעת מה זה לסנן לקוח? יום אחד קומברס עברו מרמת-החי"ל לרעננה, בשעה 11 בלילה היו צריכים 1,000 מנות שווארמה. הבאתי לו 1,000 מנות שווארמה. כמה ימים אחרי זה אני צריך לסנן אותו כי זהבית שלחה לי מכתב שאסור לי לדבר עם לקוחות".

באוגוסט השנה, זומנו השולצים לשימוע בפני היו"ר החדש (שהחליף את כהן), דני פלטי, שבועיים לאחר שנכנס לתפקידו, כך הם טוענים בתביעותיהם. מאותו רגע ואילך, הם טוענים בתביעות, גם נותקו חשבונות המייל שלהם, ולמעשה נמנע מהם כל קשר עם החברה.

בהחלטה על סיום העסקתו של אורן שולץ, שוטחת אייפקס שורה של טענות משלה. כך למשל חלק משמעותי מהפעולות שלטענתו ביצע מול לקוחות החברה, היו "בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי", וברוב המקרים, נאלץ המנכ"ל החדש לתקן נזקים שנגרמו עקב התנהלות כושלת. בחלק מהמקרים, נטען שם, "טיפולך בלקוח היה כל-כך גרוע, עד שבשלב מסוים החברה העדיפה שלא להמשיך את הקשר עם הלקוח כלל, כמו במקרה עיר הבה"דים, שם הניהול הבלתי מקצועי מצדך גרם נזקים אדירים, שאיימו על המשך קיומה של החברה, וייצוב המצב ביחס להתקשרות זו חייב את החברה להשקעת משאבים רבים מאוד".

אך שיא השיאים, כפי שנטען, הייתה העובדה ששולץ הציג בפני סמנכ"ל הכספים מצג-שווא כאילו עומדים לפטרו. זאת, על-פי הטענה, בניסיון להדיחו לעדות כנגד החברה בסכסוך בין משפחת שולץ לאייפקס. "הייתי מזועזעת....", התבטאה כהן בישיבת הדירקטוריון שבה דווח על התקרית. "בכל הקריירה שלי לא נתקלתי במקרה כזה ומי יודע מה הם עוד עשו". שולץ מצידו, טוען בעניין זה כי הגיעה אליו שמועה כזאת (על כוונה לפטר את הסמנכ"ל) וכי סיפר על כך באופן חברי לסמנכ"ל הכספים, ותו לא. רחוק מאוד מפעולה מזימתית, כפי שמנסים לטעון.

מעבר לזה, טוען שולץ במכתב תשובה שנשלח באמצעות ראש משרד ש. הורוביץ, עו"ד שוקי חורש, הניסיון להציגם כמי שלא הקדישו את מלוא הזמן והמרץ לחברה, וכמי שאינם ממלאים מטלות, הוא "חסר בסיס ואף מקומם". באשר לפעילויות הפחות רווחיות, טוענים השולצים במכתב, "מזה שנים יודעת החברה כי במסגרת מכלול העבודה הכולל שלה יש נגזרות פחות רווחיות ואולי אף הפסדיות בשנים מסוימות, אך היא משמרת אותן משיקולים שונים (ענפיים, שמירה על מחזורים, מוניטין ועוד)".

"אבא שלי", מאשר אורן שולץ, "עבד תמיד על מחזורים, לא על רווחיות".

- אייפקס, כשנכנסה לחברות, הרימה אותן לגבהים. אולי גם במקרה שלכם היא תעשה אותו הדבר ואתם רק תצאו מורווחים?

"הנחת העבודה שלנו הייתה, שבכך שאנו מעבירים את השרביט לגוף פיננסי, יחד עם היכולות המקצועיות שלנו והעובדים, באמת ננסוק לגבהים חדשים. היינו בטוחים שאחד ועוד אחד שווה שלוש. אבל היום החברה פחות רווחית, הרבה לקוחות נותרו והוותיקים יוצאים למכרזים על רקע חוסר שביעות רצון. מחכים שתיגמר השנה, ואחר כך יבחרו חברה אחרת. זהבית, לא רק שלא הצליחה לשמור על מעמדה המוביל של החברה, אלא פגעה בלקוחות ובעובדים. היא כנראה לא מבינה ביזנס תפעולי".

- גם תנובה זה עסק תפעולי לאייפקס והיו שם רווחי עתק.

"תנובה זה משהו אחר לגמרי. זה בעצם סוג של מונופול. כאן מדובר בענף מאוד תחרותי עם רווחיות מאוד קטנה. זה לא ענף שאפשר לבוא אליו עם דף אקסל ולחפש רווח מהיר. אנחנו תמיד הסתכלנו לסייקלים ארוכים".

- מה להערכתם יקרה?

"היא תישאר ללא לקוחות. חבל שהיא מצליחה לחרב כל מה שבנינו בעמל קשה. היא קנתה את העסק אחרי שבדקו שם כל פיסת מידע, והיום היא מנסה להתנער מההסכם שיש לנו. אנחנו נזרקנו מהחברה באופן ברוטלי. הכול היה שיטתי ומתוכנן מראש, כדי שיחסינו יעלו על שרטון".

- יש מי שיגידו לכם: קיבלתם כסף על חלקכם בחברה, עשרות מיליוני שקלים. מה אתם מתבכיינים? שחררו, לכו קדימה.

ניר: "אנחנו לא נשב בצד ונסתכל על קריסתה של האימפריה. לא מדובר פה על אגו, על כבוד, אלא על חוסר צדק. זה מפעל חיים של 30 שנה".

- קורה לכם שאתם כועסים על עצמכם? אומרים: איך לא חשבנו על זה מראש?

"הרבה פעמים. הרי כשהלכנו לעסקה הזו, זה לא כי הסתנוורנו מהכסף. חשבנו שהיא תקפיץ את החברה מדרגה. אנחנו אנשים סחבקים, פשוטים. אנחנו לא מכירים דברים כאלה, ופתאום אתה מקבל סטירה שאתה לא יודע מאיפה זה בא לך".