העליון הקל בעונשו של הרב יונה מצגר: ירצה 3.5 שנות מאסר

שופטי בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז, קיבלו היום (א') את ערעורו של הרב הראשי לישראל לשעבר, יונה מצגר, על גזר דינו, וקבעו כי הרב ירצה 3.5 שנות מאסר בפועל, כפי שנקבע בהסדר הטיעון עמו - במקום 4.5 שנות המאסר שנגזרו עליו על-ידי השופט משה יועד הכהן מבית המשפט המחוזי בירושלים. 

בין הנימוקים להחלטתם להקל בעונשו של מצגר ציינו שופטי העליון את הודאתו המוקדמת של הרב שאפשרה הרשעה מהירה ונשיאה בעונש בסמוך למועד קרות העבירות (זאת להבדיל מחלופה של התמשכות הליכים לאורך שנים); החיסכון במשאבי הרשויות שנושא עמו הסדר הטיעון; ציפייתו של מצגר כי ההסדר שעליו חתם ייצא לפועל; וכן הטענה שהמעשים שבגינם הורשע לא היו בליבת תפקידו הציבורי אלא בוצעו תוך ניצול מעמדו. 

לדברי שופטי העליון, "נוכח כל המקובץ, הכרעתנו היא שדין הערעור להתקבל. עונש המאסר בפועל שיושת על המערער יעמוד על 3.5 שנות מאסר בפועל, כפי שהוסכם בין הצדדים במסגרת הסדר הטיעון". 

כזכור, מצגר הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, ב-3 עבירות של לקיחת שוחד, עבירות של מירמת מס, קבלת דבר במירמה ושיבוש הליכי משפט.

במסגרת הסדר הטיעון הגיעו פרקליטות מחוז ירושלים וסנגוריו של הרב, עורכי הדין טל גבאי, יהודה פריד, טל בן-הרוש וטופז איתן, להסכמה, לפיה יבקשו מבית המשפט להטיל על הרב מצגר 3.5 שנות מאסר בפועל, מאסר על-תנאי וקנס בסך 5 מיליון שקל, שיכלול חילוט נכסים של הרב וכן תשלום המס שנגרע מהמדינה בעקבות העבירות שביצע הרב. זאת, במסגרת שומה אזרחית שהוציאה רשות המסים.

ואולם על-פי דין, בית המשפט אינו כבול לעונש שהוסכם על-ידי הצדדים. אמנם במרבית המקרים בתי המשפט אינם סוטים מהעונשים המוצגים בהסדרי הטיעון, ואולם במקרה של מצגר בחר השופט המחוזי משה יועד הכהן שלא לאשר את ההסדר לעניין עונש המאסר, וגזר תחתיו כאמור עונש מאסר של 4.5 שנים (עונש ש"הומתק" היום, כאמור, ל-3.5 שנות מאסר).

השופט המחוזי ציין בהחלטתו כי הרב מצגר פגע פגיעה חמורה בטוהר המידות, וכי יש סטייה קשה בין חומרת העבירות לבין העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון, ועל כן הוא החליט להטיל על מצגר שנת מאסר נוספת.

"אין בידי לאשר את ההסדר שאליו הגיעו הצדדים בכל הנוגע לקביעת עונש המאסר", כתב השופט והבהיר כי "זאת, בשל נסיבותיהן החמורות והמסלידות של העבירות שבהן הורשע ובשל מאפייניהן. כעולה מהן קיים הנאשם, תוך שימוש בתפקידו הציבורי הרם ובמעמד, בהשפעה ובקשרים שהקנה לו, מעין 'מיזם עסקי' מסועף ושיטתי שהתמשך לאורך שנים, שמטרתו קבלת שלמונים בסכומים גבוהים מגורמים שונים ומגוונים. אלה ניתנו לו, בין היתר, עבור 'פעולות תיווך' של הפניית מתגיירים לרב כהן ותורמים לעמותות, עבור השתתפות באירועים שיזמו הנותנים וכן כמתת שניתן ללא תמורה ספציפית בבחינת 'שלח לחמך על פני המים', מתוך מגמה שהנאשם יטה לנותנים חסד בעתיד.

עוד הוסיף השופט כי האינטרס הציבורי מחייב "ענישה משמעותית והרתעתית ההולמת את חומרת עבירות השוחד המבוצעות על-ידי אנשי ציבור בכירים, שידור מסר תקיף של אי-סובלנות כלפי תופעות של שחיתות במינהל הציבורי וכן שמירה, ככל שניתן, על מדיניות ענישה אחידה, עקבית ושוויונית".

מדובר בפעם הראשונה שבה הוגש כתב אישום כנגד רב ראשי לשעבר; בפעם הראשונה בה מורשע רב ראשי לשעבר בעבירות חמורות של שוחד ומירמה; וכעת גם בפעם הראשונה בה ייכנס רב ראשי לשעבר לכלא.

שוחד בהליכי גיור

כתב האישום נגד מצגר הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים באוקטובר 2015, לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין, דחה את הטענות שהעלה הרב הראשי בשימוע, ועל-פי המלצת פרקליט המדינה.

בכתב האישום המקורי, שהציג איש ציבור מושחת מן היסוד, נטען כי הרב מצגר ביצע לכאורה במהלך שנות כהונתו כרב הראשי לישראל עבירות רבות, ובהן קבלת שוחד, הפרת אמונים, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, קשירת קשר לביצוע פשע, הלבנת הון ועבירות מס, תוך שהוא פועל במסגרת תפקידו ומנצל את מעמדו הרם.

על-פי האישום המקורי, במהלך ביצוע העבירות וכתוצאה מהן, קיבל הרב לכאורה סכומי שוחד בסך כולל של כ-8 מיליון שקל (כ-10 מיליון בשיערוך ליום הגשת האישום), ומתוכם נטל לכאורה לכיסו סך של כ-5 מיליון שקל (כ-7 מיליון בשיערוך). במרבית המקרים, נטען, שימש נהגו האישי של הרב מצגר כשליחו לקבלת כספי העבירות.

מהאישום עלה כי הרב הראשי לשעבר קיבל, בין היתר, חצי מיליון שקל עבור ברכה לשם רכישת מטוס פרטי; עוד חצי מיליון שקל כמתנה לבן שהתחתן; 70 אלף דולר עבור רכישת ספר תורה פרטי; 150 אלף שקל עבור השתתפות בחתונה ובאירוע לכבוד נשיא קזחסטאן; 10,000 אירו עבור השתתפות בטקס יום השואה; 25 אלף דולר עבור נוכחות ביום הולדת 40 של אחד מראשי הקהילה היהודית באודסה; ועוד טובות הנאה בהיקף מיליוני שקלים שנגרפו לכיסו בעוד מכהן כנבחר ציבור.

כתב האישום המקורי כלל 5 פרשות עיקריות בהן הואשם הרב מצגר. האישום הראשון עסק ב"פרשת הגיורים", במסגרתו נאשם הרב מצגר כי קיבל לכיסו טובות הנאה מבעלי ממון תושבי חוץ שביקשו להתגייר ומכאלה שביקשו לערוך בירורי יהדות. במסגרת קשר שנוצר בין הרב מצגר ונהגו לבין הרב גבריאל כהן, ששימש כרב וכאב בית דין בלוס אנג'לס, סוכם כי במקרים מסוימים יפנה הרב מצגר לרב כהן תושבי חוץ המתעניינים בהליכי גיור ובירור יהדות. בהתאם לסיכום, בעד כל הפנייה כזו של הרב מצגר, הוא קיבל לכאורה סכום כסף בשיעור מחצית מהסכום שקיבל כהן מאותם תושבי חוץ. מחצית מסכומי הכסף שקיבל כהן העביר כשוחד למצגר ולנהגו באמצעות צ'יינג' בבני-ברק.

שוחד תמורת אירועים

האישום השני עסק בפרשת "אשכול העמותות", ובו נאשם הרב מצגר כי פעל תוך ניצול מעמדו ותפקידו כרב הראשי לישראל, יחד עם נהגו, לגיוס תורמים לעמותות. על-פי החשד, סוכם כי בתמורה לפעולותיהם של מצגר והנהג, יתנו בעלי התפקידים בעמותות לרב מצגר עשרות אחוזים מן התרומות שיתקבלו בעמותות. זאת, תוך הונאת התורמים שלא ידעו שחלק נכבד מכספי תרומתם יועבר לכיסיהם הפרטיים של מצגר ונהגו, כאשר האחרון מקבל כ-30%-40% מהסכום שקיבל הרב מצגר.

האישום השלישי עסק בקבלת טובות הנאה שיטתית על-ידי הרב מצגר במהלך שנות כהונתו כרב הראשי לישראל. לפי כתב האישום, בין השנים 2003-2013 קיבל לכאורה הרב מצגר לכיסו הפרטי טובות הנאה בסכומי כסף משמעותיים מאנשים פרטיים תמורת פעולות הקשורות בתפקידו כרב הראשי, הן במסגרת אירועים פרטיים והן כתמורה לכך שהשתתף באירועים שערכו אותם נותני טובות ההנאה.

העלמת הכנסות

אישום השישי בכתב האישום המקורי עסק בעבירות המס, ובו נטען כי במהלך כהונתו כרב הראשי, נהג מצגר שלא להעביר לרואה החשבון שלו נתונים אודות הכנסותיו המפורטות בחמשת האישומים הראשונים - הכנסות בסך מיליוני שקלים שלא הפקיד לחשבונו.

באישום השביעי הואשם הרב מצגר בהלבנת הון, לאחר שנטען כי דאג להסוות את ההכנסות שהפיק מעבירות המקור (לקיחת שוחד, קבלת דבר במירמה, קשירת קשר לקבלת שוחד וקשרת קשר לקבלת דבר במירמה).

באישום השמיני הואשם הרב מצגר בהדחה בחקירה, לאחר שביקש לכאורה מנהגו להציג גרסה שקרית בחקירתו, והפציר בו עשרות פעמים כי ימשיך "לשמור עליו" ולהגן עליו במסגרת החקירה.

במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישון נגד מצגר, כך שעבירות הלבנת ההון וחלק מעבירות השוחד נמחקו, וסכומי השוחד קוצצו במחצית - ל-5 מיליון שקל - וזאת בתמורה להסכמה של הרב לעונש מאסר של 24 חודשים בפועל, לאחר ניכוי שליש (כלומר עונש של 36 חודשי מאסר).

בהיבט הכלכלי, הצדדים הסכימו על חילוט דירת מגורים אחת של הרב ברחוב דוד המלך בירושלים, שתגלם את כל דרישות המדינה, כולל הקנס והשומה האזרחית.

העליון: "לקיחת אחריות"

הרב מצגר ערער על גזר דינו לבית המשפט העליון ועתר לכבד את העונש המוסכם על-פי הסדר הטיעון.

כאמור, שופט העליון, עוזי פוגלמן, נועם סולברג ודפנה ברק-ארז, קיבלו היום את ערעורו של מצגר על גזר הדין, תוך שהם מציינים, בין היתר, כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי הסדר הטיעון עם מצגר נערך בשלב מוקדם של ההליך הפלילי, ועוד בטרם החלה הבאת העדים; ובמסגרתו הודה מצגר בין היתר בעבירות שוחד שביצע תוך ניצול מעמדו ותפקידו כרב ראשי לישראל - עבירות שאין חולק בדבר חומרתן.

השופט פוגלמן ציין כי בית המשפט המחוזי ראה בהודאתו זו כמתמצה ללקיחת אחריות "פורמלית" בלבד, וציין לשלילה את העובדה כי מצגר נמנע מלנצל את ההזדמנות שניתנה לו במסגרת הטיעונים לעונש להביע לפני בית המשפט, באופן מילולי ובלתי אמצעי, את חרטתו - ואולם שופט העליון לא הסכים עם קביעה זו.

"דעתי היא כי הודאת המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן מבטאת לקיחת אחריות והכרה מצד המערער בהתנהלותו הבלתי ראויה", כתב פוגלמן.

עוד ציינו השופטים כי הנסיבות שהביאו להסדר - בהם קשיים ראייתיים - פורטו בפניהם, וכי לא נפל פגם בשיקוליה של התביעה בהגיעה להסדר טיעון עם מצגר. "מכלול השיקולים... ובראשם הקשיים הראייתיים בתיק עליהם הצביעה המדינה, שלא הוצגו לפני בית משפט קמא; השינוי בעמדת המדינה באשר לטווח הענישה ההולם; הודאתו המוקדמת של הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן; וכן לקיחת האחריות והחרטה הנלמדות מכך בנסיבות העניין, מובילים למסקנה - כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנוכחי, לא היה מקום לדחות את הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, וזאת בפרט בשים להלכה המושרשת היטב שלפיה בית המשפט לא ימהר לדחות הסדר טיעון שהובא לאישורו", נכתב בפסק הדין.

עם זאת, בשולי פסק הדין ביקשה השופטת ברק-ארז להדגיש כי ההחלטה לקבל את הערעור בשל המשקל שצריך היה לתת בנסיבות העניין להסדר הטיעון ולטעמים שעמדו ביסודו אינה גורעת כמלוא הנימה מן הגינוי החריף "למעשים המכוערים" שבהם הורשע מצגר. "לא ניתן להפריז בחומרתן של העבירות שבהן כשל המערער תוך ניצול של מעמדו הרם - עבירות על טוהר המידות, שפגעו בערך של יושרה בחיים הציבוריים בכלל ובמעמדה של הרבנות הראשית בפרט. המדובר בעבירות שהפסול המוסרי הנלווה להן גלוי על פני הדברים. התובנה ש'שוחד יעוור עיני חכמים' אינה רק עתיקה, אלא גם תקפה כביום כתיבתה", כתבה.