מה חיפשה עינת וילף בגרמניה

סחרחורת וערפל תקפונו למשמע התשובות שקיבל דוד תדמור מהח"כית, והנה 7 לדוגמא

ח"כ ד"ר עינת וילף, מי מכיר, מי יודע? ובכן, מדובר בח"כית הצעירה יחסית שנחשפה לראשונה במגזין "ליידי גלובס", לאחר שהחליפה את ח"כ אופיר פינס מ"העבודה", שמאס באהוד ברק ובחיים הפוליטיים. אלא שלוילף, ככל הנראה, יש סטנדרטים גבוהים מאוד: היא החליטה להציב עצמה כגלדיאטורית כלכלית, שמרביצה מוסר ותורה לסקטור העסקי ולמעצבי המדיניות הכלכלית.

אחרי כהונה באורך בערך 2 דקות בכנסת, אחרי רקורד ציבורי שמסתכם, פחות או יותר, בכלום, ד"ר וילף קיבלה לפני כשבועיים שישה (!) עמודים פלוס שער מפרגן באחד המוספים הכלכליים. לא פחות משלושה עיתונאים נשלחו לראיין את הכוכבת החדשה של הכלכלה הישראלית, וסחטו מעצמם ראיון כה מפרגן, שאפילו רני רהב עמוס הכישרונות לא היה מסוגל להפיק ראיון כה מתקתק לאחד מלקוחותיו.

"היא לא סגרה דילים, לא גייסה תרומות ולא חייבת כלום לאף טייקון", נכתב בראיון. "אולי בגלל זה ח"כ עינת וילף לא חוששת לצאת נגד משפחות ההון". וואו! איזה מופע הירואי! אין ספק, כולנו צריכים לנשק את האדמה שעליה דורכת ח"כ וילף.

רגע, רגע, נראה לנו שהיה כאן, בכל זאת, איזשהו דיל. מדובר בדיל שאנחנו מרחיבים עליו באחרונה, דיל השלטון-עיתון. השלטון (כולל שרים, רגולטורים וחברי כנסת) צריך לספק לעיתונאים את מה שהם רוצים לשמוע (במקרה הזה: הריכוזיות איומה ונוראה וסכנה לדמוקרטיה), ובתמורה המרואיין יקבל במה ענקית מכוסה בזרי תהילה, ומסביבה העיתונאים בתפקיד להקת המעודדות. וזה בכלל לא חשוב מה המשקל הסגולי של המרואיין, ומה הבנתו בנושאים הכלכליים. הוא בסך הכל משמש מגפון לדעות של מראייניו.

מי יצילנו מהתופעה? למזלנו הטוב התראיינה ח"כ וילף בסוף השבוע לגלי צה"ל, בתוכנית "חקירה נגדית", שאותה מנחה עו"ד ד"ר דוד תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. תדמור, שמבין משהו בענייני ריכוזיות ובענייני תחרות, לא עשה חיים קלים לוילף. שימו לב מה קורה לח"כית המתוקשרת והרהוטה כשהיא נתקלת בכמה שאלות קצת קשות.

החלטנו להביא 7 קטעים מהריאיון, ולהוסיף את התובנות שלנו על מה שלא מופיע בדברים, בסוף כל שאלה ותשובה.

1.

תדמור: למה צריך לדעתך בכלל לטפל בנושא הריכוזיות במשק? האם זו באמת הבעיה העיקרית של התחרותיות במשק הישראלי?

וילף: אני רואה שני שיקולים. 1. השיקול הכלכלי, שבעיניי הוא השיקול המשני. 2. השיקול הדמוקרטי. השיקול הכלכלי מתייחס בעצם לעובדה. יש כל מיני סוגי ריכוזיות. אתה בתפקידך בעבר עסקת בסוג מסוים. בהצעת החוק שהגשנו אנחנו מתייחסים לעובדה שבעצם יש מספר קטן של אנשים, של משפחות, שבעצם באמצעות הון מועט מצליחים להגיע לשליטה מאוד גדולה על חייהם של אנשים, על כספם של אנשים. כתוצאה מזה - זה מיתרגם שם לסוג מסוים של ריכוזיות במשק. גם לבעיה פוליטית.

התובנות שלנו: לא ממש הבנו את ח"כ וילף, עם השיקול המשני והשיקול העיקרי. ראשנו קצת סחרחר. מה את אומרת בעצם? שאנשים מעטים שולטים על מוחנו, כספנו ועל חיינו. אוקיי, הטענה שכמה תאגידים טיטאניים מחזיקים בכוח ובהשפעה חזקים כל-כך על אנשים, עד כי רק כוחן האלוהי של הממשלות ושל ח"כ וילף מסוגל לרסן אותן היא טענה כוזבת, בלתי ראויה, במיוחד בכלכלות מודרניות יחסית כמו ישראל.
עובדה, איש לא שלט וישלוט על מחשבותיה של ח"כ וילף. היא תמיד תמצא את המקום הראוי לדברר עצמה.

2.

תדמור: עוד לא הבנתי מה הבעיה. ציינת תופעה, אבל מה הבעיה?

וילף: הבעיה היא בעצם שהשליטה הזאת היא בסך הכל מונעת מגורמים חדשים להיכנס למשק. לגורמים מבחוץ, ליזמים מבפנים. היא מייצרת איזושהי... מטרייה מעל לכל מי שמבקשים להיות גורמים פעילים במשק.

התובנות שלנו: זו באמת כבר תזה חדשה שמלווה את הריכוזיות: וילף טוענת שהיא חוסמת גם משקיעים זרים לבוא בשערי ישראל. כלומר, המשפחות בישראל מצמידות אקדח לרקתם של המשקיעים הזרים ואומרות להם: "דיר באלק, יש לכם עסק עם המאפיה בישראל!" תיאוריה נחמדה, היא רק לא נתמכת במציאות.

הייתה האצ'יסון בפרטנר והלכה; הייתה בלסאות' והלכה; הייתה סמפוארנה בהראל ביטוח והלכה; משפחת ספרא בסלקום ובבנק הבינלאומי, סבן בבזק, קבוצת האמריקנים בבנק הפועלים ועוד ועוד. כולם הלכו לא בגלל שהכריחו אותם, אלא שחלקם החליט שדי לו, חלק אחר החליט שעשה מספיק כסף. ומי בא במקומם בשנים האחרונות? אף לא משקיע זר.

אף משקיע זר לא מתקרב למוסדות הפיננסים למשל. בתור להפרטת הבנקים לא עמדו ענקי הבנקאות העולמית (וטוב שכך), בתור להפרטת קופות הגמל וקרנות הנאמנות אחרי ועדת בכר לא עמדו בתי ההשקעות הזרים, אולי בגלל שהשוק הישראלי פצפון בשבילם, אולי בגלל שהרגולציה הישראלית בלתי-נסבלת.

ראי מה קורה בכלל ביטוח: האם יש התנפלות של משקיעים זרים, ענקי ביטוח, על החברה? מי מונע מהם? האם את יודעת שגם ג'נרלי משתוקקת לצאת מחברת הביטוח מגדל, אבל לא מוצאת רוכש? האם גם את ג'נרלי המשפחות החליטו לסלק?

 עינת וילף / צילום: אמיל סלמן, הארץ
  עינת וילף / צילום: אמיל סלמן, הארץ

3.

תדמור: הטענה שלך פשוט עובדתית לא נכונה. לא ראיתי אף פעם נתונים לכך שגופים מבחוץ, או גופים אחרים, לא יכולים להיכנס למשק. אני ראיתי ב-10-15 שנים האחרונות במשק הישראלי מוביליות אדירה. שינוי בקבוצות השליטה, ירידה של קבוצות, עליות של קבוצות אחרות. את החסמים שאת מתארת לא ראיתי.

וילף: האמת היא אבל, כשאתה מסתכל מאיפה מגיעים אנשים, גם מבחינת כניסת הון מבחוץ יש מגבלה. לאחרונה גם יצא לי לשמוע על אנשים שנפגשו עם אנשי עסקים מחו"ל, שמתעניינים במשק הישראלי. הם במידה רבה הלכו והתעניינו בשליטתן של אותן משפחות במשק...

התובנות שלנו: לוילף יש, מתברר, מידע פנים. פנייה לח"כ וילף: אנא הסגירי את המידע. אנחנו מבטיחים לפרסמו בכותרת הראשית של "גלובס", אחרי שנבדוק את הסיפורים על הפגישות שאת מתארת.

4.

תדמור: קשה לי קצת להתייחס לשמועות.

וילף: זה לא שמועות. זה פגישות שאני יודעת עליהן.

התובנות שלנו: ששש... וילף אומרת לנו: "יש לי מידע, אני יודעת, רק לא אספר לכם. זה בינתיים סוד שיישאר עמי ועם הסוד הזה, שלא אספר לאיש, גיבשתי דעה כלכלית מוצקה".

5.

תדמור: עדיין לא הצלחתי להבין מכל זה מה לא טוב. אתאר לך כמה דברים שכן טובים - שיש קבוצות יותר גדולות, שעלות גיוס ההון שלהן יותר נמוכה, והיציבות הכלכלית שלהן יותר גדולה.

וילף: זה קורה במשק לא מפותח. זה הדבר הבולט. תראה, אחד הדברים המאוד בולטים הוא שככל שהמשק מתפתח, הוא משק שהמבנה של הפירמידות בו הולך ונעלם...

התובנות שלנו: וילף כנראה לא ממש מכירה את הגרף המקורי על הריכוזיות העולמית, אולי בגלל שחבריה המראיינים טרחו להראות לה רק גרפים מסורסים, שישראל פתאום קפצה בהם לראש טבלת הריכוזיות, תוך מפגן של אחיזת עיניים וגניבת דעת. בגרף המקורי (אגב, גרף ישן) הריכוזיות בישראל דומה למדי לזו שבגרמניה, שבדיה, בלגיה, צרפת, שווייץ ונורווגיה, שבהחלט עונות על ההגדרה "מפותחות".

6.

תדמור: את חושבת שהבעיה יושבת אצל קבוצות השליטה, או שאולי הבעיה היא אצל חברייך בכנסת שמושפעים?

וילף: הבעיה היא לא אצלנו. הנטייה להפוך את זה למשהו אישי היא לא נכונה. אם תחליף את 120 האנשים, זו עדיין בעיה מבנית שאנשים שבגלל השליטה שלהם במקומות עבודה, בהון, בכספיהם של אנשים מקבלים סוג של השפעה לא פרופורציונלית...

התובנות שלנו: טוב, בכנסת יש חבורה משובחת על אנשים שדואגת לאנשים המסכנים והעשוקים שסובלים מהבעיות המבניות של המשק.

ואיך היא דואגת? הנה, למשל, ח"כ וילף: בהצבעה הגורלית על העלאת שכר המינימום היא שהתה בחו"ל. התקזזה אמנם, אבל העדיפה להיות בחו"ל. ומה עשתה ח"כ וילף בגרמניה? בזמן שהצביעו על שכר המינימום וילף שהתה שם במסגרת ביקור רשמי של אגודת הידידות ישראל-גרמניה למשך 5 ימים (במימון הכנסת, כמובן, במימון העשוקים, כמובן).

במקרה או שלא, בעלה של וילף חי בגרמניה, ואנו מניחים שהיא ניצלה את הנסיעה הידידותית כדי לבקר אותו. אין ספק, וילף למדה היטב, תוך זמן קצר, את מנעמי השלטון. אפשר לחגוג ואחר-כך לרוץ לעיתון ולדבר על כל האומללים האחרים.

למען ההוגנות ביקשנו את תגובתה של וילף לקטע הגרמני, הנה היא: "ח"כ וילף נענתה לבקשתו של יו"ר הכנסת, ח"כ רובי ריבלין, להשתתף במשלחת אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-גרמניה בברלין, ולתרום למאמץ ההסברה הלאומי ולמלאכת ייצוג הכנסת בפני עמיתיה בגרמניה.

ההשתתפות במשלחת נקבעה שבועות רבים מראש ותואמה על-ידי מחלקת קשרי החוץ של הכנסת, עוד בטרם פורסם סדר היום של מליאת הכנסת לשבוע זה. בהתאם לנהוג, ח"כ וילף דאגה מראש לקיזוז עם אחד מחברי האופוזיציה בשעת ההצבעות על חקיקה פרטית".

7.

תדמור: יש בעיית תחרותיות קשה במשק הישראלי, אבל האם היא קיימת בגלל הדברים שאת מתארת, או היא קיימת בגלל עודף התערבות ממשלתית, עודף רגולציה, עודף ביורוקרטיזציה והממשלה ששה להסתכל על הסקטור הפרטי במקום להסתכל על עצמה...

וילף: אתה מסתכל על זה בדיוק מהכיוון ההפוך. הרבה מהחברות האלו בנויות על נכסים, שהם נכסים שתלויים בממשלה... הרבה מהנכסים האלה הם בעצם זיכיונות, משאבי טבע שנמסרו להם על-ידי מדינת ישראל... משאב טבע זה לא רק ים המלח, זה לא רק גז. זה גם לצורך העניין הספקטרום האלקטרו-מגנטי...

התובנות שלנו: טוב, פה זה כבר ממש מוגזם. מילא ריכוזיות או לא, ויכוח לגיטימי. אבל במקרה של ה"ספקטרום האלקטרו-מגנטי", וילף פשוט מדברת שטויות, וזה די מפליא כי היא מצוידת בתארים נוצצים מהרווארד, אינסיאד וקיימברידג'.

וילף השתמשה במילים גבוהות, אבל התכוונה למילה הרבה יותר פשוטה: תדרים, שהם חומר הגלם של חברות הסלולר. מה בדיוק רוצה ח"כ וילף? היא הרי מאוד טכנולוגית, היא הצטלמה עם מחשב נייד אדמדם של אפל, יש לה אייפון ואלפי חברים בפייסבוק. איך היא רוצה לתקשר עם כל החבר'ה? בלי תדרים?

התדרים שבשימוש החברות הסלולריות ובזק הינם משאב טבעי ומנוהל של המדינה. הן מקבלות בהם זכות שימוש לטובת שירות מאוד מסוים. חברות הסלולר לא יכולות לקחת את התדרים ולהקים איתם תחנות רדיו, למשל. בישראל, בניגוד לארצות הברית, התדרים לא שייכים לחברות והבעיה היותר אקוטית: תדרי הצבא שמשפיעים במידה רבה על חלוקת התדרים בסקטור הפרטי. למעשה, קבוצת הריכוז הבולטת ביותר בתחום התדרים היא מדינת ישראל, באמצעות הצבא.

יתר על כן, אין חלוקה של תדרים לכל דיכפין, יש מכרזים די מסודרים: במכרז למפעיל רביעי בדור השלישי אף חברה סלולרית לא תוכל להשתתף, וכולנו מייחלים שזה יהיה מפעיל יחסית חזק, אולי תאגיד חזק מהסוג שחברת הכנסת לא אוהבת, כדי שח"כ וילף תוכל לומר בעוד כמה שנים שהוא קיבל משאב מדינה כה יקר כמו ה"ספקטרום האלקטרו-מגנטי".