נתן זך: "אני מתגעגע בעיקר לגעגועים ואינני יחיד בזה"

זך, שספרו "השירה שמעבר למלים - תיאוריה וביקורת 1954-1973", יצא באחרונה, מספר בראיון ל"גלובס" מה היה משנה בלימודי הספרות בארץ, היכן היה מעדיף להתגורר כיום, ולמי ולמה הוא מתגעגע

נתן זך, 80, משורר, עורך, מתרגם, מבקר שירה. נולד בברלין ב-1930 בשם הארי זייטלבך לאב גרמני ולאם איטלקייה. חתן פרס ישראל (1995), פרס ביאליק (1982) ופרס אקו"ם (2003) על מפעל חיים. זכה בפרסים בינלאומיים לשירה. פרופ' (אמריטוס) לספרות משווה באוניברסיטאות תל-אביב וחיפה. תירגם שירה ומחזות משלוש שפות. נחשב לפורץ דרך בשירה העברית ולאחד המשוררים העבריים החשובים בכל הזמנים.

מספריו: "שירים ראשונים" (1955), "שירים שונים" (1960), "כל החלב והדבש" (1966), "במקום חלום" (1966), "צפונית מזרחית" (1979), "אנטי-מחיקון" (1984), "בית-ספר לריקודים" - מחזה (1985), "שירים על כלב וכלבה" (1990), "כיוון שאני בסביבה" (1996), "מות אמי" (1997), "קוף המחט" - סיפורים (2004), "כל השירים ושירים חדשים", 3 כרכים (2008), "משנה לשנה זה" - ביוגרפיה ספרותית (2009). ספרו החדש "השירה שמעבר למלים - תיאוריה וביקורת 1954 - 1973", יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

- איזה בית קפה אהוב עליך במיוחד?

"שני בתי קפה שכבר אינם - 'קפה ניצן' בירושלים של שנות ה-50 וה-60 ו'קפה כסית' ברחוב דיזנגוף בתל-אביב בשנות ה-70 וה-80. שם ישבו חבריי באותן שנים, שרובם הגדול כבר אינם בחיים ואליהם אני מתגעגע יומיום. מאז אין לי בית קפה שאני נוהג לשבת בו דרך קבע ואין לי שום עניין לשבת בקפה רועש המשמיע קולות מוזיקה וגובה מחירים שאינם מתקבלים על הדעת. בית קפה הוא בעיני מקום מפגש לשיחת רעים ורק דרך אגב גם מקום בידור. בשנים האחרונות אני נוהג לשבת יום בשבוע במזנון קטן סמוך למזנון שבו הייתי יושב עם אלכסנדר פן וכמה מחבריו. לצערי או, בעצם, לשמחתי, אין שם משוררים צעירים המתחרים זה בזה".

- מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?

"יעקב שטיינברג, עליו השלום, דוד פוגל שנספה בשואה וגם פרנץ קפקא, ובעיקר אבות ישורון, דליה רביקוביץ ושלמה גרודזנסקי, אהובי נפשי, שבחסרונם אני חש יומיום. יכולתי למנות עוד כמה שמות".

- מיהם הסופרים העבריים האהובים עליך ביותר?

"אלה שכתבתי עליהם בביוגרפיה הספרותית - 'משנה לשנה זה'".

- והזרים שאתה מוקיר במיוחד?

"מספרם רב עד כדי כך שאינני מתכוון למנותם, בעיקר כדי שלא אשכח חלילה אחד או כמה מהם".

- איזה ספר ילדים אהוב עליך במיוחד?

"סיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן, כמובן וכל ספרי ד"ר דוליטל, 'אמיל והבלשים' של אריך קסטנר, 'השיירה' של וילהלם האוף, 'אי המטמון' ו'רובינזון קרוזו'".

- מהו הספר האחרון שקראת, שהשאיר עליך את רישומו?

"'סיפור ניסויי עם האמת', האוטוביוגרפיה של מהטמה גאנדי (הוצאת "אסיה", 2005) והרומן של צ'ינגיס אייטמטוב, 'והיום איננו כלה' (עם עובד). כרגע אני קורא שוב את ספרו הנפלא, שלא תורגם לעברית, של דימיטרי מרז'קובסקי הרוסי, 'אנשי דצמבר', על המרד כנגד המלכתו של ניקולאי לקיסר".

- לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב?

'אובלומוב' של איוון גונצ'רוב (הוצאת מ. ניומן, 1964) ו'הברדלס' של ג'וזפה טומאזי די למפדוזה (יצא מחדש ב"עם עובד" ב-2010)".

- אתה בעיר זרה, ויש לך פנאי לבקר רק במוסד אחד: מוזיאון, בית קפה או חנות ספרים. לאן תלך?

"לחנות ספרים אנטיקוואריים".

- בהמתנה לטיסה, מה תקרא?

"עיתון גרמני Die Zeit".

- מה דעתך על מוספי ספרות בישראל וכתבי עת ספרותיים?

"מוטב שלא אומר. אלה שאהבתי אינם כבר. אני קורא את כתב-העת העבה 'אלפיים' שבהוצאת עם עובד. אבל לאחרונה התאהבתי בכתב העת שייסד חברי מקסים גילן ועכשיו עורך אותו, בתבונה רבה, יוסי גרנובסקי שהיה גם הוא לידידי. מה טוב שמקסים זכה לממשיך כזה".

- מה היית משנה או מוסיף בלימודי הספרות בבתי הספר בישראל?

"הייתי משנה את הכול ומוסיף את כל הסופרים והמשוררים האהובים עלי בעברית וגם בתרגום, במטרה לפתח אצל התלמיד את אהבת הספרות העברית וספרות העולם, ולעשותו בדרך זו אזרח העולם".

- כיצד נולד ונכתב הספר האחרון שלך "השירה שמעבר למלים תיאוריה וביקורת 1954-1973"?

"הספר כולל את כל המסות והמאמרים שלי, שעליהם אמרו אחרים כי שינו את פני השירה העברית ואולי גם תרמו למהלך החדש בפרוזה. בספר מופיעים המאמרים עד שנת 1974, והכרך הבא יכלול מסות על פרוזה עברית ולועזית, משנות ה-70 ועד היום".

- האם אתה שמח בחייך?

"בימים אלה הייתי בהחלט מעדיף להתגורר באנגליה או בברלין, עיר הולדתי, לפחות עד שיסולקו ביבי נתניהו ואיווט ליברמן והחרדים - הממררים את חיינו ומחליאים את ארצנו - מן השלטון".

- איזה ציטוט מספר כלשהו זכור לך במיוחד?

"'ויאמר אלי אדוני, השער הזה סגור יהיה, לא יפתח ואיש לא יבוא בו, כי אדוני אלוהי ישראל בא בו והיה סגור', יחזקאל מ"ד, ב'. ואינני מתכוון לשער הסגור בפני אלה המבקשים כאן מקלט או לשערו של קפקא, אף כי כאן יש דמיון מסוים".

- למה אתה מתגעגע?

"לארץ ישראל, שחלמנו עליה בשנות ה-40 וה-50 ולכל ידידי נפשי שהותירו אותי בודד ומבודד וכך מזכירים לי יומיום את מה שביקשתי לשכוח. אבל, למען האמת, אני מתגעגע בעיקר לגעגועים. ואינני יחיד בזה: כולנו מתגעגעים כיום על אובדן געגועינו".