בשביל מה סיכנת את חייך, יחזקאלי

פציעתו הקשה בגיאורגיה של העתונאי צדוק יחזקאלי מעוררת את השאלה של נוכחות עתונאים באיזורים, בהם מתנהלת לחימה. הקלישאה הברנז'אית אומרת שהעיתונות צריכה להיות נוכחת ולדווח מכל מקום. על זה אני חותם בשתי ידיים. ברור שאי-אפשר שהציבור לא יקבל דיווחים מאיזורי לחימה. השאלה היא איזה עיתונאים צריכים לתת את הדיווחים הללו.

בעולם של היום יש סוכנויות ידיעות בינלאומיות, ערוצי חדשות הפועלים כל יום, כל היום ובכל מקום בעולם. כאשר פורצת מלחמה באיזור כלשהו, נמצאים שם כתבים שמכירים היטב את המקום, יש להם מקורות מידע ולרוב הם גם מדברים את השפה. כתב חדש שמגיע למקום צריך לא מעט זמן כדי להתמצא בשטח, לפתח מקורות, להכיר את המנטליות - וגם אז ברור שהוא יהיה בעמדת נחיתות לעומת מי שנמצא במקום.

מתי בכל זאת מוצדק לשגר כתב מקומי? - כאשר למדינה בה פועל אמצעי התקשורת יש אינטרס ישיר במלחמה. כך ברור שכל מלחמה באיזורנו חייבת להיות מסוקרת על ידי עתונאים שלנו, מכיוון שאנחנו זקוקים למידע המתבסס על הזווית הישראלית. יכולים להיות גם קונפליקטים במדינות אחרות שלישראל יש אינטרס לגביהם - אז ברור שרצוי לשמוע מעיתונאי ישראלי מה קורה. גיאורגיה? - לא נראה לי שדיווחים של אמצעי התקשורת העולמיים, הגדולים, העשירים ועתירי הכתבים, לא היו מספיקים לנו בהחלט. מה גם שאליהם אפשר להוסיף דיווחים של כתבים מקומיים. אדרבא - מתן העדיפות לדיווחים של ישראלים, מונע מאיתנו את המידע הרחב והעמוק יותר של ערוצי החדשות העולמיים, שזו התמחותם.

למרות זאת, מתעקשים כלי התקשורת ולא רק בארץ, לשגר כתבים משלהם, ללא אבחנה, אם יש בכך צורך עיתונאי. יותר מכך: הם מתחרים ביניהם מי יגיע ראשון למקום ההתרחשות, כאילו מיד עם נחיתתו יודע הכתב מה קורה ולמה. אם תקראו את הכתבות מגיאורגיה, תראו שאת רובן אפשר היה לכתוב מהארץ. אז למה ולאיזה צורך משוגרים הכתבים? - כדי שאפשר יהיה לכתוב על הדיווח "מאת שליחנו ...". בשביל זה שווה לסכן חיי אדם?

SMS למשרד התחבורה

שלום. כל ההחלטות שלכם על הגדלת הקנסות על עבירות תנועה לא שוות הרבה, כאשר אתם מקטינים את הקנס על העבירה הכי מסוכנת: משלוח SMS תוך כדי נהיגה. מה דעתכם לחשוב על זה שוב?

נ.ב. את ה-SMS הזה שלחתי תוך כדי נהיגה (סתם, סתם). *