לא שכחתם משהו?

יש משהו דוחה בהתנהלות של הנהלת מרקורי החדשה בימים שאחרי התפטרות אמנון לנדן. לנדן לא היה רק יו"ר ומנכ"ל בחברה הישראלית המפוארת הזו. הוא הרי דחף את מרקורי מרמה של סטארט-אפ לעמדה של חברה השווה מיליארדים בוול סטריט ומהווה שם נרדף לאיכות בכל הנוגע לתוכנות בדיקה של תוכנות.

ירון מפשט

עכשיו באה מהומת האופציות (תכף נאמר משהו גם על זה), וראשו של לנדן הותז בידי הקומיסרים של ה-SEC. פשוט כך. בינתיים, למרקורי יש שם טוב לשמור עליו. מה עושים? מתראיין לו הבוקר ל"ידיעות אחרונות" גיורא ירון, היו"ר החדש של חברה התוכנה ומנסה להסביר מה קרה למרקורי. בין השאר, נשאל ירון על כך ששמו של לנדן הוסר מאתר האינטרנט של מרקורי, דקות אחרי ההודעה על התפטרותו - האם יש בהסרה זו כדי ללמד משהו על האכזבה מהאיש.

ולהלן התשובה: "זה מאוד פשוט. הוא כבר לא המנכ"ל ולכן אי אפשר שהשם שלו יופיע באתר. אני מקווה שזה נעשה תוך שניות, לא תוך דקות". ובמלים אחרות: כלבים, אמנון לנדן, אמנון לנדן, כלבים - נא להכיר.

זינגלה מתקשה

גם אנתוני זינגלה, המנכ"ל החדש והאמריקני של מרקורי, התקשה מאוד להגיד מלה נעימה על לנדן בראיונות שהעניק לעיתונות אחרי רעידת האדמה בחברה. לנדן, מתקבל הרושם, זכה במעמד של מצורע. וזה פשוט מעורר אי נחת.

מסקנות ועדת הבדיקה של רשות ני"ע נראות, על פניהן, נחרצות למדי. 49 מקרים של שינויים לא מדווחים בתאריכי המימוש של האופציות; הלוואה של מיליון דולר, שניתנה ללנדן ולא דווחה כראוי לציבור המשקיעים (אך הוחזרה עד הסנט האחרון). רעידת אדמה? יאללה יאללה. איכשהו, קצת קשה לזהות כאן חטאים כבדים. הלבישו על לנדן אנרון, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

ברור שההתנהלות במרקורי לא הייתה תקינה. אין בכלל ויכוח על זה. אלא שהיה מקום וזמן שיקום אחד מבכירי החברה ויאמר את הדברים הבאים: כן, טעינו, אבל מדובר בעבירות טכניות, שנעשו למען רווחת כל דרגי העובדים במרקורי. זו לא הייתה כאן מעילת ענק, בטח שלא מהלך שנועד להתפיח את כיסיו של המנכ"ל. ובכל מקרה, להפיל את כל התיק על לנדן, זה ממש לא חברי מצד כמה חברי דירקטוריון ומנהלים בכירים בחברה.

לנדן צריך לשאול

מצד שני, ויש צד כזה בסיפור של מרקורי, לנדן חייב לשאול את עצמו מה גרם להנהלה שלו להתייחס אליו בכזו רשעות. הרי אנשים הם רק אנשים. אם לא אוהבים מישהו, הם כבר ימצאו סיבה ללכלך עליו. ואת אמנון לנדן, עובדה, לא אהבו בדרגים הגבוהים של מרקורי.

למה? אולי הייתה זו נטייתו הלא נעימה של האיש לקחת את כל הקרדיט לעצמו, אולי היה זה אופיו שמעולם לא הצטיין בצניעות יתירה. ואולי דווקא בחירתו לאיש השנה של מגזין "פורבס", שסימנה אותו כיעד מועדף. פרסים, יודע כל מי שאי פעם קיבל כאלה, הם שמחה בעייתית. הרי תמיד יהיה מי שיתבונן בך מניף גביע ויחשוב בלבו שיום אחד אתה, כן אתה, עוד תיפול. על הפרצוף. כמו לנדן, למשל.

הערה