לידיעת הטסים לחו"ל: תנועה של פולשים אנרכיסטים מנצלת פירצה בחוק ומתנחלת בבתים בת"א בנימוקי "צדק חברתי", "זכות לדיור בכבוד" ו"הזנחת המבנים"

כל מי שחיפש את אלוהים יכול היה למצוא אותו עד הבוקר ברחוב שינקין 60 בת"א. אלוהים קיים, כאן על הארץ, ולא תאמינו אבל הוא אנרכיסט שיינקינאי. אלא שבית המשפט הוציא צו פינוי נגדו ונגד חבריו, שפלשו לאותו בניין. "אלוהים" אינו אלא אנרכיסט כבן 29, ששמו הקודם היה שי דוידוביץ', והוא חבר בקהילת הסקוואטרים (ר' מסגרת), הפולשת לבתים נטושים.

אותו בניין בן 3 קומות ברחוב שינקין שייך ליהודי ישיש בעל נכסים, המאושפז בבית אבות. מאחר שבמצבו הוא אינו יכול לדאוג לענייניו, הוא מוגדר כ"חסוי" ועו"ד יצחק גולדשמידט ממשרד צנטלר-גולדשמידט הירושלמי מונה לאפוטרופוס שלו. לפני פחות משבועיים, נודע לאפוטרופוס מפי אחת השכנות בבניין הסמוך כי מספר חסרי-בית ותמהונים פלשו לבית, והחלו להתגורר בו ללא אישור בעליו.

אותה שכנה אף שלחה לו תמונות בדוא"ל, המתעדות את הפולשים בנכס. שותפו של גולדשמידט למשרד, עו"ד עמנואל צנטלר, ניגש לראות במה מדובר, כשהוא מלווה בקבלן הוצל"פ. בכניסה הוא נתקל במודעה שתלו הפולשים, ובה נאמר: "בית זה משמש לנו למגורים. איננו מעוניינים להתגרות או להפריע לאיש. זהו שטח פרטי! כל הפרעה לחזקתנו במקום מהווה הפרה של החוק ועלולה לגרור סנקציות פליליות או אזרחיות. הכניסה למקום זה, למעט לבעלי הבית, אסורה. כבכל בית מגורים, על שוטר המבקש להיכנס לבית להציג צו חיפוש מבית משפט. נהיה קשובים לכל בקשה והצעה מצד השכנים, וניתן להשאיר לנו פתק".

צנטלר מצא קבוצה של כשמונה פולשים, רובם בשנות ה-20 לחייהם, ונדהם לגלות שהם החלו בעבודות שיפוצים שונות בבית, על-מנת להכשירו למגורים. הפולשים סירבו להזדהות, וצנטלר דרש מהם לפנות את הבית. הם סירבו ואחד מהם אף תקף אותו פיזית. גולדשמידט הגיש בקשה דחופה לשלום בת"א, באמצעות עו"ד מיכאל דבורין ממשרדו, בה ביקש צו זמני שיורה על פינוי הפולשים ויורה למשטרה לסייע בפינוי, תוך אילוצם להזדהות כדי שיוכל להגיש נגדם תביעה.

"במקום", טען עו"ד דבורין בבקשה, "נמצאו מספר פולשים מסיגי גבול, שאף דאגו ברוב חוצפתם להחליף מנעולים בשער הכניסה לחצר הנכס ובדלת הבניין". אם לא די בכך, "הפולשים אף דאגו לתלות מודעות המזהירות את הציבור לבל ייכנס לתוכו, אחרת יישא מי שייכנס באחריות פלילית ואזרחית - לא פחות!".

"אדוני הבית" החדשים

לדבריו, הפולשים אינם נמצאים במקום אפילו 30 יום, כפי שהם טוענים, משום שלפני כחודשיים ביקר בנכס שהיה עזוב וכי המידע מהשכנים התקבל לפני ימים ספורים בלבד. מאחר שאינו יודע את זהות "אדוני הבית" החדשים, הוסיף, הוא אינו יכול להגיש תביעה לסילוקם.

"עד כמה שהזוי ומדהים הדבר", הוסיף דבורין בנוגע לתופעת הסקוואט, "עסקינן בארגון פשע אידיאולוגי, ואין הגדרה טובה יותר לכך, המשתלט במכוון על נכסים בת"א, מחליף בו מנעולים, מבצע שיפוצים ותיקונים בנכס כדי להכשירו לשהייה ממושכת (לא ברור במימון אילו גורמים) כשהוא מלווה בייעוץ משפטי כזה או אחר, מודע למגבלות החוק הישראלי, ומנצלן בציניות לצרכי קידום מטרותיו הקיצוניות והבלתי חוקיות".

השופט מאיר יפרח התיר לו לפנות את הפולשים, תוך הסתייעות במשטרה. ואולם, גולדשמידט הופתע לקבל בקשה דחופה שהגיש "אלוהים" דוידוביץ' לעכב את הפינוי. השופט התורן חגי ברנר עיכב את הפינוי עד לדיון בפני השופט יפרח.

יושלך לרחוב

"אלוהים" טען, באמצעות עו"ד דן אסן, כי הוא מתגורר בבית מזה כ-90 יום, הוא אינו עובד ואין לו מקום מגורים אחר. לכן, טען, פינויו יגרום לכך שיושלך לרחוב בימי החורף וכן ייגרם נזק לאוכלוסיות המוחלשות, שעתידיות לעשות שימוש בבית למטרות חברתיות צודקות.

דוידוביץ' אמר, כי הקבוצה שהשתלטה על המבנה היא "מתנדבי המרכז החברתי לעזרה הדדית". לדבריו, מדובר ב"קבוצה של פעילים חברתיים, סטודנטים, צעירים, מבוגרים ומשפחות", שחברו זה לזה "מתוך חזון משותף ליצירת מרחב ציבורי התנדבותי פתוח.

הבניין שבו ממוקם המרכז הוזנח לאורך שנים רבות ולא נעשה בו כל שימוש". לדעתם, "השארתו של בניין ריק וחסר שימוש לאורך שנים רבות, היא הזנחה פושעת בעיר בה חיים דרי רחוב ולא קיימים כמעט חללים לעשייה קהילתית".

דוידוביץ' וחבריו הסקוואטרים הבהירו שהם אינם רואים במקום רכוש נדל"ני שלהם, "אלא מקום פתוח שמוזמן לגור ולהשתמש בו כל מי שרוצה". במישור המשפטי טען, שבמאזן הנוחות לא ייגרם כל נזק לחסוי מהמשך המצב הקיים, של שהיית הסקוואטרים בבית והפעלתו כמרכז קהילתי ושכונתי לרווחת תושבי האזור ואוכלוסיות מוחלשות.

זכות לדיור

בהמשך למגלומניות שאיפיינה אותו בשינוי שמו, "אלוהים" לא התבלבל ופשוט הפך את היוצרות. הוא טען, שממילא בעל הבית לא השתמש בבית בעשור האחרון ואף אינו מפרט איזה שימוש בדעתו לעשות בו בעתיד הקרוב ומהי ההנאה הנמנעת ממנו. במאזן הנוחות, טען, ברור כי זכותו לדיור, הכלולה בזכותו לקיום בכבוד וזכותו לכבוד, תיפגע אנושות וייגרם לו נזק ממשי אם לא יעוכב הפינוי, שעה שהחסוי לא יינזק כלל.

השופט מאיר יפרח לא נשבה בקסמיו של "אלוהים" האנרכיסט. "סקוואטרים עליך ישראל", כתב בפתח החלטתו. "רובין הוד בלבוש מודרני מתיימר לקום מול עינינו. הוא משתלט על בניין בן שלוש קומות, המצוי בבעלותו של חסוי, אשר מטבע הדברים אין החסוי מתגורר בו". הסקוואטרים, הוסיף, "מצהירים בריש גלי ש'לאחרונה ניסה עו"ד המטפל בבניין לפנותנו ממנו, כדי להורסו ולמכור את הקרקע לאחד מכרישי הנדל"ן. אנו מבקשים להתנגד בערוצים משפטיים ובהתנגדות פאסיבית בשטח'". יפרח תהה, "האמנם פתוחים ערוצי המשפט לפני הקבוצה האמורה, או חלק הימנה? האמנם ביתי - מבצרם?".

יפרח ציין, כי השאלה האם יש להותיר את צו הפינוי על כנו, תוכרע בפריזמה של דיני המקרקעין ושל הסעדים הזמניים. מאחר שחוק המקרקעין מגן על פולש רק אם הוא מחזיק במקום יותר מ-30 יום, היתה חשיבות לשאלה כמה זמן נמצאים הסקוואטרים ו"אלוהים" במקום. דוידוביץ' כתב בתצהיר, כי הוא מתגורר בבית מזה כ-90 יום, ואולם בחקירתו בבית המשפט זיגזג ואמר שהוא מתגורר שם כחודש וחצי. יפרח קבע, כי "אלוהים" מצוי במקום פחות מ-30 יום ומדובר ב"פלישה טרייה".

עוד קבע, שהאפוטרופוס הוא "ששלט פיזית בנכס, עובר לפלישה. מפתחות הבית היו בידיו; הוא פינה פולשים אחרים מהבית; הוא מינה שמאי לבחון את אפשרויות ניצול הבית והשמאי אף ביקר בבית. יודגש, כי השליטה הפיזית אין משמעה כי האפוטרופוס או החסוי יתגוררו בפועל בבית. אכן, המגורים הם אחד הסממנים המובהקים לשליטה הפיזית, אך היעדר המגורים אינו מצביע על היעדר שליטה בבית".

צדק חברתי

לדבריו, "אלוהים" אינו בעל זכות כלשהי בבית, אולם הוא טוען שיש לאפשר לו את החזקה מטעמים אישיים וציבוריים. באשר לטעם האישי של זכויותיו לדיור בכבוד, קבע השופט, "לא ידעתי מניין נוטל דוידוביץ' את חובתו של המשיב דווקא לספק זכויות אלה. דוידוביץ' חפץ ככל הנראה לתלות את קולר החובה המוטלת על המשיב, בכך שהמשיב הוא בעל נכס העומד ללא שימוש וראוי הוא כי המשיב יעמיד את הנכס לתועלת הכלל. ברי שהמשפט אינו מכיר בחובה כזו".

באשר לטעם הציבורי, בו טען כי הזנחת הבית גורמת נזק לציבור, ציין השופט ש"עמדה זו אין בה ולא כלום. היא מניחה, כי דוידוביץ' רשאי לשמש מעין 'רובין הוד' דהאידנא, או כמי שאחראי על צדק חברתי כזה או אחר, כטוב בעיניו. לו נתתי ידי לזכות מיומרת כזו, היה הפועל היוצא מכך הוצאתה של זכות הקניין אל מחוץ לגדרי החוק. קבלת עמדת המבקש היה בה אף משום מתן יד ליצירת אנדרלמוסיה, שלא לומר אנרכיה של ממש.

"כל מי שיסבור (סברת כרס), כי נכס מסויים מוזנח הוא, יוכל לתפוס חזקה בנכס ולעשות בו שימוש לטובת הקהילה כביכול. טול למשל רכב החונה במקום פלוני למשך זמן מה ללא תנועה. הייתכן שמאן דהוא יעשה שבת לעצמו, וייטול את הרכב על-מנת להסיע בו אנשים הנזקקים להסעה? היעלה על הדעת שכך יהא גורלה של זכות הקניין, שכל מי שיסבור כי הצדק (האישי או החברתי) עימו, יוכל להגיף את זכות הקניין? אתמהה! אין המשפט מכיר באפשרות מעין זו ולא ראוי שהמשפט יעלה בדעתו להכיר באפשרות זו. שיקולי הצדק עליהם מנסה המבקש לייסד את החזקתו בבית - מקומם לא יכירם בשיטת המשפט הישראלית".

השופט אף ציין, שיש להרחיק את האפשרות שדוידוביץ' והסקוואטרים עוד ידרשו תשלום מבעל הבית על השבחת הנכס בשיפוצים שהם עושים מבלי שנתבקשו לכך. לכן, הוא הורה ל"אלוהים" לפנות את המקום, כשהאפוטרופוס יוכל להיעזר במשטרה ולהשתמש בכוח סביר, וחייב את "אלוהים" ב-10,000 שקל הוצאות משפט. הבוקר בשעה 05:00, פשטו כ-30 שוטרי יס"מ על המבנה, ופינו משם ארבעה מאנשי הסקוואט, שהזעיקו 10 מחבריהם כתגבורת, ובראשם "אלוהים". חלקם עוכבו לחקירה לצורך הזדהות. (בש"א 150573/07).