לא עוצרות באטיאס

קחו למשל את פרשת הזרמות הכספים האסורות ל-yes, במסגרתה הזרימה בזק לחברת הבת שלה (49.78%) מיליוני דולרים בניגוד להוראות משרד התקשורת. אטיאס אמנם החליט על חילוט של 10 מיליון שקל מהערבויות של בזק, אך עד כה לא חולט הכסף בפועל.

יתרה מזאת, רק לפני כשבועיים ערך שר התקשורת, אריאל אטיאס, שימוע נוסף לבזק בנושא ההזרמות ל-yes. מדובר בשימוע שני שעורך אטיאס לבזק, וזאת לאחר שהחברה הגישה לבג"ץ ערעור בעניין שנדחה. לא רק נדחה, אלא גם צורפה לו ביקורת קשה מצד בג"ץ על התנהלות הדירקטורים בבזק בכל הפרשה.

הסיפור של העיצומים הכספיים בנושא ההזרמות נמשכים כבר כמה שנים ואין ספק שעוצמת הביקורת נחלשת עם הזמן. על החולשה שמפגין משרד התקשורת והיחלשות מעמדו בפני מפעילות התקשורת, כולנו משלמים מחיר יקר. המפעילות מרשות לעצמן להפר את הוראות הרישיון שקיבלו מהמשרד בהזדמנויות רבות, כשבמקביל יכולת האכיפה של המשרד רק הולכת ונחלשת. תרגילי הרמייה במסגרת תוכנית ניידות המספרים רק הוכיחו זאת מחדש.

מאז נכנס אטיאס לתפקידו במאי 2006, הפך נושא העיצומים הכספיים והקנסות על המפעילות לחוכא ואיטלולא. למען האמת, הכרסום במעמדו של משרד התקשורת והעובדה שהוא מאבד מכוח הרתעתו לא החל בתקופת אטיאס, אבל מאז שנכנס למשרד הועצמה התחושה שהמפעילות לא ממש חוששות גם כאשר הוא מאיים בחילוט ערבויות.

גם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, התייחס באחד מהדו"חות שלו לעניין. בדו"ח ממארס 2007, הוא העביר ביקורת על משרד התקשורת לפיה המשרד אינו יודע למעשה כיצד לנצל בצורה מיטבית את הסמכויות שהוענקו לו לצורך ענישה והרתעה של החברות המפרות את תנאי הרישיון שלהן. המבקר ציין שני אירועים מהם הוא מסיק כי המשרד מאבד מכוח ההרתעה שלו לאחר שהוא מודיע על חילוט ערבויות לחברות אך לא אוכף זאת.

כך מביא המבקר כדוגמאות את פרשת ההזרמות ל-yes שהוזכרה לעיל וגם את פרשת "מבצע אביב" מאפריל 2006. ב"מבצע אביב" הבטיחה בזק הטבות ללקוחות שירכשו דרכה טלפון אלחוטי, כשבפועל אסור היה עליה להציע הנחות אלה. משרד התקשורת הורה על חילוט של שבעה מיליון שקל מבזק, אך בפועל לא בוצע החילוט למרות ההליך הארוך שנקט המשרד כדי להביא את ההחלטה לכדי מיצוי. בדו"ח ציין המבקר כי יש להגדיר בצורה ברורה יותר את תפקידי אגף הפיקוח וסמכויותיו כדי שיוכל לעשות את עבודתו נאמנה.

אבל לא רק בזק נהנית מידו הרגולטורית הרכה של אטיאס. לאחרונה הזדעק השר בעקבות תחקיר "כלבוטק" על תוכנית ניידות המספרים. אטיאס איים בקנסות על פלאפון וסלקום לאחר שתחקיר "כלבוטק" הראה כי הן לא ממלאות אחר ההוראות בנושא הניידות והאופן שבו הלקוחות צריכים להזדהות בטרם הם מניידים מספר סלולרי מחברה לחברה. אחרי שהכותרות עשו את שלהם, האם קרה משהו? כלום. רק אוויר חם. מקבלים את הכותרות שמצלצלות היטב בתקשורת על עונשים צפויים וממשיכים הלאה.

2. בשבוע שעבר זעקו כותרות העיתונים על הצעת החוק שהעביר אטיאס בנושא הפיקוח על האינטרנט. הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה זכתה לביקורות קטלניות מקיר לקיר. הרעיון של פיקוח על תוכן אינטרנטי בעייתי מאוד בדרך שבה הוא נעשה, גם אם מסתתרת מאחוריו כוונה ראויה.

אך להתערבות הפעם בתוכן האינטרנטי, יש רגלים בעבר. מדיניות משרד התקשורת בנושא ה-VOD (וידיאו לפי דרישה) יצרה לראשונה פיקוח על התוכן האינטרנטי. תחת האצטלה של רצון לאפשר לחברת yes לספק שירותי תשלום לפי צפייה על גבי רשת ה-ADSL של בזק, קבע המשרד פיקוח על תכנים באינטרנט.

כך, מבלי להתכוון, נוצרה תשתית שמאפשרת לשר התקשורת להעתיק מודלים של פיקוח מהטלוויזיה, בדמות רישיון שידור, לעולם האינטרנט. על פי אותו היגיון, ניתן לקבוע כי תוכן של YouTube או כל אתר אינטרנטי שמשדר וידיאו חייב ברישיון. זה לא משנה בכלל אם משרד התקשורת היה אוכף זאת או לא, מה שמשנה זה שהמשרד יצר את התשתית לכך וברצותו היה יכול להכניס אתר כזה לרשימת האתרים החייבים או אסורים ברישיון לשידור.

כאשר נדרש שופט בית משפט העליון בדימוס, מישאל חשין, לסוגיית הצנזורה באינטרנט בראיון שנתן לפני כשנה, הוא היה מעט אמביוולנטי. מצד אחד, הוא דווקא העניק חיזוק לאטיאס בדבר הצנזורה אך גילה זהירות ורגישות רבה יותר לחופש הפרטי.

"אמנם היום יש בעיה של קטינים ופדופילים ובדבר הזה הייתי הולך כל הדרך עד הסוף, אבל לגבי הפיקוח על פורנוגרפיה אני לא יודע", אמר חשין. "היום כשאתה רוצה לראות פורנוגרפיה אתה הולך ומכניס ויזה ומוציא בכל מקום ואין צנזורה על פורנוגרפיה.

"אני חושב שכאן ההגבלה צריכה להיות נקודתית או נושאית, כלומר לא כללית. בן אדם מבוגר כבר אי אפשר לחנך אותו. רוצה לראות פורנוגרפיה שיראה פורנוגרפיה. אבל על ילדים צריך להגן, אבל לא הגבלות כמו צנזורה, אלא על פי נושאים. אינני בטוח שאני הייתי אוסר פורנוגרפיה באשר היא".