רוח גבית לסטנלי פישר

הנה עוד כמה פעולות שבנק ישראל יכול לנקוט בהן כדי לקדם את מדיניות החלשת השקל וחיזוק הכלכלה

ערן כהן, מנהל דסק חו"ל בקרנות נאמנות של מגדל שוקי הון

מתחילת השנה אנו עדים להחרפת המומנטום של התחזקות השקל כנגד הדולר האמריקני. יתר על כן, בעוד שבשנת 2007 חלה התחזקות של השקל בדומה למטבעות אחרים בעולם, הרי שברבעון הראשון של השנה אנו עדים להתחזקות השקל ביחס למרבית המטבעות בעולם, כולל החזקים ביותר.

כלומר אם ב-2007 היתה זו היחלשות מעמדו של הדולר בעולם, הרי שברבעון הראשון השקל הוא שמתחזק.

מגמת התחזקות השקל ביחס לדולר היא תהליך טבעי וכלכלי בנתונים הקיימים ועדיין לא סביר שהמטבע המקומי יתחזק ביחס לכל המטבעות בעוצמה ובמהירות כזו. המסקנה: השקל מושפע בטווח הקצר מתנועות הון חזקות שעשויות להיות להן השלכות כלכליות משמעותיות.

נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, החליט לנקוט בפעולות בכדי למתן את מגמת התחזקות השקל והן הורדת הריבית, התערבות במסחר במט"ח והגדלת רזרבות המט"ח של בנק ישראל.

הצעדים שבנק ישראל נקט בהם בעקבות הפגיעה החריפה ביצוא שהיתה עלולה להביא אחריה פגיעה בצריכה הפרטית, הם צעדים הכרחיים ומבורכים גם לאור האגרסיביות של זרימת הון לתוך ישראל.

האם זה כדאי והאם זה יספיק

מהלכים אלה עוררו שתי שאלות: האם מותר לבנק ישראל להתערב במסחר והאם נדרשות פעולות נוספות שלו, כגון הגבלות על המסחר במט"ח.

התשובה לשאלה הראשונה חיובית. בנקים מרכזיים רבים ברחבי העולם מתערבים במסחר במט"ח, חלקם כדרך קבע (דוגמת סין, הודו, ברזיל) וחלקם באופן חד פעמי (יפן).

שנית, צריך לראות האם הצעדים האחרונים עושים את העבודה. התערבות רגולטורים במסחר במט"ח אינה מומלצת על פי רוב אלא במקרה קיצון של תנודה חדה של המטבע מול המטבעות המובילים בעולם.

עדיף לפעול דרך הריבית בלבד, אך לעיתים זה מסוכן יותר ויעיל פחות. במקרי קיצון כאלה אין שום פסול בהתערבות אקטיווית במסחר שפירושה תוספת של אלמנטים של סיכון וחוסר ודאות לגופי השקעה ספקולטיביים הפועלים בשוק.

כעת צריך לבחון אם הפעולות שנקט בנק ישראל מצליחות לעצור את התחזקות השקל ואם יש לעשות פעולות פעולות נוספות. למשל, מגבלה לפיה הון זר הזורם למשק למשך תקופה של פחות משנה יישלם מס ביציאה.

צעד כזה אינו מומלץ אלא במקרה קיצוני משום שמדובר בשינוי מהותי של כללי המשחק, שנזקו גדול. אך התערבות הבנק המרכזי במסחר אינה כזו.

תנועות ההון, פנימה והחוצה מהמשק בצורה חדה פוגעות ברמת הוודאות וביכולתו לנהל את ענייניו הכלכליים בייחוד במדינות עם סחר חוץ משמעותי כמו ישראל, בהן שער החליפין הוא עוגן חשוב לפעילות הכלכלית.

משקיע זר מעוניין לקבל ריבית גבוהה על השקעתו ובמקביל יעדיף להשקיע במטבע מתחזק שהכלכלה שלו יציבה. תופעה זו מוכרת וידועה ומקובלת עלינו. אך הדת הקפיטליסטית שהאמריקאים השליטו על העולם התומכת בחופש מוחלט בשווקים אינה אמת מוחלטת ואינה נכונה גם בהקשר המהלך האחרון של השקל.

לא בכל מחיר יש לשמור על שוק חופשי. אין סיבה שבנק ישראל לא ישתמש בכל העומד לרשותו אם הוא מזהה תנודות חריפות שפוגעות במשק הישראלי

תסריט קשה בשם הקפיטליזם הטהור

תסריט נטול התערבות היה נראה כך: השקל ממשיך להתחזק וערכו של הדולר מגיע ל-3 שקלים. כתוצאה מכך, השכר הממוצע בישראל עולה כנגד המתחרים וכנגד ארה"ב ואז המשק מתחיל לאבד משרות. איבוד המשרות יוצר שוק עבודה חלש ומדרדר להאטה כלכלית. מן הסתם, לאחר שתיחלש הכלכלה ייחלש גם השקל. אם כן, גם ללא התערבות היו השווקים מוצאים איזון לאחר זמן ממושך יותר, אך בדרך היו נגרמות הפרעות בפעילות העסקית.

ראינו גם במשבר האחרון בארה"ב שהתערבות של הממשל הינה חיוניות והכרחית לנוכח התנהגות השוק החופשי. אם הפד' לא היה מתערב, הייתה יכולה להיווצר תנועת המונים אל הבנקים וכל המערכת הפיננסית בעולם הייתה קורסת.

בנק ישראל והמדיניות הכלכלית אינה יכולה ואינה צריכה למנוע מגמות כלכליות בשוקי המטבע, יש מקום למתן אותן ולעשותן רציפות יותר ומופרעות פחות. הסקטור העסקי יודע להתאים את עצמו היטב למגמות ארוכות טווח, מה שאין כן לתנודות חריפות בטווח הקצר.

ניהול ההתחייבויות והנכסים המט"חיים של מדינת ישראל היא כלי לגיטימי שניתן להשתמש בו למיתון תנודות חריפות קצרות טווח במטבע המקומי.

כשל השוק האדיר שהתרחש בארה"ב במערכת הפיננסית נתן סטירה לכל חסידי השוק החופשי. אין ספק שחסידי הרגולציה קיבלו חיזוק משמעותי בעקבות המשבר האחרון ונמצא כי המחיר הכלכלי של היצמדות לשווקים חופשיים עלול להיות גבוה מאוד.