מדביר עם חזון: עיר ללא ג'וקים, יונים, חתולים, פשפשים וחולדות

לבועז קייזרמן יש משימה בחיים: לגבש פיתרון סופי, או כמעט-סופי, לכל אותם ג'וקים, חולדות, עכברים ושאר יצורים נושאי מחלות, המסתתרים בפתחי הביוב, בפחים ובגגות, במקלטים ובחצרות. פתרון שיימנע מהם - כולם כאחד - לחדור לבניינים ולגרום נזקים רבים להם ולשוכנים בהם. מילים מכובסות ללהשמיד אותם. בחזון שעל יישומו הוא שוקד, הסביבה האורבנית משוחררת ממזיקים. משימה אפשרית, לדעתו: "אנחנו רק צריכים להיות מודעים, אבל אנחנו ממש לא".

על אף הפתיחה הפומפוזית, שלא לומר הזויה, לקראת פסח, חג הניקיון, קייזרמן לוקח את משימת חייו ברצינות. הרבה מעבר לפעילותו כקוטל מקצועי עם הרעל והשפריצר, הוא הפך את המלחמה במזיקים למסע צלב אישי. אם תרצו, וגם אם לא, קייזרמן הוא נביאה המקומי של הדברה סביבתית מזן חדש.

"את העבודה הרבה ביותר מספקות החולדות", הוא אומר. בעקבותיהן צועדים הג'וקים, היונים, העכברים והפרעושים. "אבל כנראה שהחולדות מפחידות יותר מכל השאר - ובצדק", מסביר קייזרמן, "מדובר בחיה חזקה, נבונה, אכזרית, סתגלנית ועיקשת, המתרבה במהירות ושורדת בתנאים קשים. יש שני מינים שלהן בארץ: חולדת החוף, חצי קילו של תועבה מאיימת אבל חסרת יכולת טיפוס, וחולדת העליות המוכרת - בערך 250 גרם, אבל מסוגלת לטפס בלי שום קושי על כל משטח לא חלק שהוא, מבורות השופכין דרך עצים ועמודים ועד לקירותיו של כל בית כמעט. זאת אומרת שטיוח חלק למשל, יכול למנוע מחולדות לטפס לכם אל עליית הגג שלכם שבה הן חושקות, ובאמת לפתור את הבעיה. אחרת, זה פשוט פרצה קוראת לגנב, אבל לאף אחד אין מושג, כולם ימשיכו להזמין את המדביר פעם אחר פעם ולחסל נקודתית עם רעלים, פשוט מתוך אי-ידיעה".

קייזרמן שם לו למטרה למגר את הבורות הציבורית בקשר למזיקים. מיד לאחר כניסתו לתחום הוא ראה שפעולות ההדברה, מחד, לא מצילות את המצב לטווח ארוך, ומאידך, הצורך בהן עשוי היה להימנע על-ידי ארגון נכון ומודע של הסביבה. הוא החל לאסוף את מכלול הידע, התיאורטי והמעשי, הטיפולי והסביבתי, לכדי ספר של ממש. משימה לא פשוטה למי שנאלץ לעבור בשנית את בחינות ההסמכה העיוניות לקבלת רישיון הדברה, בשל דיסלקציה קשה שממנה הוא סובל.

הספר טרם יצא לדפוס, מסיבות של כדאיות כלכלית, אבל המידע שנאסף מצא זירה נגישה ויומיומית אף יותר: אתר אינטרנט מקיף (www.hamadbir.com) ובו כל מה שצריך לדעת כדי לחיות בדיוק עם היצורים שרציתם לגור איתם, בלי אף תוספת. בנוסף למחלקת היכרויות נרחבת עם החיות שעמן אנו חולקים את סביבתנו, מזיקים ו"ניטרליים" כאחד, תמצאו שם את כל המידע המעשי איך להרחיק אותם מהסביבה שלכם, ולא להזדקק כלל לשירותי מדביר.

למה בעצם לתרום בעצמך לחיסול שוק העבודה שלך. אתה רוצה לנסר את הענף שממנו אתה מתפרנס?

"הבנתי מלקוחות שהם באמת רוצים להבין את הסיבות לצרה הזאת, ולכן העסקה שאני עושה עם הלקוח באתר היא פשוטה: קח את כל הידע שצריך כדי להבין איך לטפל בבעיה, ותוכל להזמין שירות טיפול, אם צריך כמובן, וגם לטפל בעצמך במידת האפשר. בכל מקרה, אני רואה את לב המקצוע במחקר ובפיתוח, ובטיפול המונע כטיפול האמיתי, לא בריסוסים חוזרים ונשנים. הערך המוסף שאני מציע הוא בייעוץ ובתכנון, וכמובן בחידושי המחקר והפיתוח, שאני מסוגל להעניק, וגם ביעילות הסביבתית הגבוהה של טיפול מונע".

שלח לו יונה

קייזרמן, 39, מעולם לא תכנן להיות מדביר, על אף שזה בדיוק מה שאבא שלו עושה. הוא מתאר את עצמו כ"מושבניק, אוהב חיות, מחובר לאדמה, שעניינה אותו קריירה בצבא קבע", ואכן, זה היה מצב העניינים, עד שדיסלקציה קשה הכריעה את הכף נגד המשך תפקודו כמפקד פלוגה, "כי בצבא הכול בכתב, ופשוט לא יכולתי עם זה".

בתפנית המקצועית הראשונה שלו הוא פנה לפיתוח מוצר בתחום אבטחת הנשק, אבל "אחרי שלוש שנים הבנתי שיש קשיים בלתי פתירים בשיווק של זה, כי שוק הנשק מחפש להרוג ולא לאבטח". רק אחרי כישלון הפרויקט גילה את ייעודו בחיים, כשהצטרף לעסקי ההדברה של אביו, והבין שמשהו לא הגיוני בכל העניין הזה של הדברה. "הרעלה יכולה לחסל מוקדים באופן נקודתי, לצמצם זמנית את הבעיה, אבל זה לא מה שפותר אותה", הוא מתריע. "היא תשוב ותופיע, פשוט משום שהסביבה שלנו מותאמת למזיקים, ומספקת להם מה שהם צריכים".

הם צריכים מזון, לא כך? ניקיון מבריח אותם.

"לא רק, הם צריכים מחסה, נקודות מוגנות להמלטה, זבל, שאריות. כל חיה והאהבה שלה למגורי אדם: יונים אוהבות שכתפיהן וראשיהן מתחככים בקורות ובמשטחים, זכר למוצאן ממערות מסולעות, וחולדות פשוט מתות על עליות גג ועל קופסאות. כך שבעצם כמעט כל גג הוא הזמנה למזיק לבוא ולגור בו".

כאן עולה ומתגבשת תיאוריית ההדברה העתידנית של קייזרמן: תכנונה של סביבה אנושית באופן שלא יהלום את צורכי המזיקים. סוגיה היוצאת מן התחום הכימיקלי המקובל של ההדברה, אל עבר סוגיות של פוליטיקה, של תכנון עירוני, של אדריכלות ושל איכות הסביבה. הטעויות הנעשות בתחום פטאליות, הוא אומר. "העיר מודיעין לדוגמה, תוכננה כולה בשוגג, כמגנט יונים ענקי. הבניינים המדורגים והעמוקים המרכיבים את העיר הם מדגרה מושלמת ליונים ולהעדפות המגורים שלהן, ועכשיו זו צרה צרורה, לאף עירייה בחיים לא יהיה תקציב להתמודד עם הבעיה הזאת. הכול מוכה יונים".

אתה מחשיב יונים למזיקים? למה?

"יונה זו חיה נוראית. היא מביאה חריונים וקרציונים ולא פוחדת מבני אדם בכלל, בגלל היסטוריית הביות הממושכת שלה. היא מעבירה כינים ומחלות, והלשלשת שלה מתייבשת והופכת לאבק שאנחנו נושמים וזה גורם לסיבוכים מטורפים. הן מזיזות רעפים, גורמות נזקים ומתעקשות להתנחל. הבניין הישראלי הטיפוסי קורא ליונה - מסתורי כביסה, חרכי אוורור, גגונים משופעים ומרווחים וחריצים - ממש גן עדן בשבילה".

ועדיין, כמה זה אקוטי? בסך הכול יונה.

"רק עכשיו הייתי בתיכון ברעננה שחלל המדחסים של המזגנים שלו באולם הספורט הפך לשובך ענקי. התחילה בעיית ריח קשה, כי כל האוויר שהתלמידים נושמים הוא מצבור של אבק לשלשת, משהו נורא. הצעתי להם מתיחת רשת על-פני כל המתחם, אבל קשה לי להאמין שהם יוכלו לעמוד בזה כספית".

"חתולים זו הבעיה הגדולה"

אנחנו יוצאים לתור אחר מזיקים ברחובות תל אביב. האמת, לא היינו צריכים ללכת רחוק. כבר בגינת בניין מגוריי, אל מול התיאטרון הלאומי של תל אביב, תחת מכסה הביוב השני שהוא פותח מונח עצם לא ברור. הלה מתגלה כפגר חולדה אכול רימות זבובים פלוס הוריהן הגאים, עדות ניצחת לנוכחות ענפה שלהן במערכת. במכסה הבא, נמצא מצבור ג'וקים משגשג חרף צינורות הפלסטיק השנואים עליהם, המחליפים חלק מצינורות הביוב הישנים. אבל נדמה כי הצרה האקוטית ביותר, וזו שיש הכי פחות צורות להתגונן בפניה, שוכנת בגאון על-פני הקרקע. "חתולים זו הבעיה הגדולה", הוא מבאר. "אני אוהב חתולים, אבל זו חיה נוראית שמביאה נזקים כבדים. מדובר במזיק תברואתי לכל דבר ועניין - בעל חיים שלא קיים בטבע, עם כמויות עודפות עקב מחסור באויב טבעי. המלטה של חתולי רחוב היא מוקד בטוח להפצת פרעושים".

אבל הם מביאים תועלת לעומת מזיקים אחרים, הם מדבירים עכברים וחולדות למשל.

"באופן זניח. חתול בית אולי יכול לתפוס עכבר בודד במבנה, אבל חתולי רחוב לא מתמודדים עם חולדות בכלל". קייזרמן מציג סרטון וידאו שבו חולדות משוטטות בנחת בין החתולים ברחוב תל אביבי לאישוש טענתו. "להפך, הם אפילו מחסלים בגלל המינון העודף שלהם בעלי חיים לא מזיקים, כמו לטאות, ציפורים, קיפודים וצבי מים. אנחנו לא יכולים להכחיד אותם, אבל אסור לנו להאכיל אותם, כי רק ככה נמנע מהם להתרבות. הסירוס והעיקור לא יעילים כי שום תקציב לא יצליח להביא את הפתרון לכיסוי מלא של הבעיה. אנחנו צריכים ליצור סביבה שלא תאפשר להם להתרבות ולהתפתח".

השכנה שלי מקומה ראשונה תחלוק עליך.

"זו בדיוק הבעיה, לפי החוק חתול לא נחשב למזיק. צריך לאסור בחוק האכלה שלהם, כי השכנה שמאכילה אותם מבצעת בעצם הפצה ישירה של מזיקים בתשתיות מגורים".

נשמע פלילי. אתה לא חושב שאתה מגזים, זו חיה חביבה בסך-הכול.

"לחתולים יש תדמית חיובית, אבל הם זוכים ליחסי ציבור שלא תואמים את המציאות. אנחנו זוכרים מה קרה בכפר סבא כשהווטרינר החליט לצמצם אוכלוסייה על-ידי הרעלות: הופנו כלפיו חצי ביקורת קשים מצד התושבים, ובסופו של דבר הם ניצחו. וזה אבסורד, כי אנשים ממשיכים להשאיר פחי זבל פתוחים או עמוסים, ולהשאיר דלתות פתוחות ומקומות זמינים להמלטות, ומביאים על עצמם מכת פרעושים שמפיצה את עצמה הלאה בקלות. מדובר באחד המזיקים הקשים והפעילים".

מה מסתתר במטבח?

עד שיוגשם חזונו נטול המזיקים של קייזרמן, עבודה בעיר לא חסרה למדבירים. מטבחי מסעדות בעיר, גורסים כבר רבים בעקבות הסטריאוטיפ השגור, נגועים תמיד בתיקנים, בעכברים ובחולדות. קייזרמן מאבחן כי אין שום יחס ישר בין תמחור המסעדה לנוכחות המזיקים בה, ומסעדת גורמה אינה מבטיחה לנו שום יתרון על מסעדת פועלים, כשגם הניקיון עשוי לשחק תפקיד משני בלבד. בעיקר כשמדובר במבנה המותאם לקינון מזיקים.

עם זאת, הוא מרגיע: "ברוב המקומות המצב סביר בהחלט. אני מעריך שרק ברבע מהמקומות ואולי פחות יש בעיית מזיקים. וזה בעיקר כי אין כאן מצב אמצע או מקרה ביניים: מרגע שהאתר נפגע, הוא מיד יידרדר למצב המחייב הדברה ברעל. אין דבר כזה עכבר אחד. אם ראינו אחד, מדובר כפי הנראה בעוד מספר רב של מזיקים מסוגו, ואנחנו זכינו לחזות רק בפרט בודד, מן הסתם חלש או חולה, של האוכלוסייה. עכבר אחד זה אומר קטסטרופה מעבר למה שאנחנו רואים".

תן דוגמאות.

"אני לא יכול לחשוף שמות של מקומות שראיתי בהם את הנזקים ובסוף לא טיפלתי, משיקולי תקציב בדרך כלל, אבל בוא נגיד שבהחלט יש מסעדות, גם ידועות ופופולריות, שאני לא מעז לשתות בהן כוס מים. או למשל אולם אירועים, מהמובילים בגוש דן, מאלה שמפרסמים את עצמם ברדיו כל הזמן על אף שהם סגורים מראש לשנה, עם מטבח נגוע קטסטרופלית בג'וקים ובחולדות, משהו נורא.

"הוא החליט שהוא לא יכול לעמוד בעלות הטיפול שלי. לא יודע מה קרה שם מאז, אבל אפשר להבין אותי אם אני לא אוכל שם כלום במקרה שאוזמן לאירוע. למעשה, כדאי לבדוק תיעוד עדכני של הדברה בכל מקום שהולכים אליו, כמו שבודקים כשרות".

את רוב הלקוחות העסקיים המוכרים בציבור, דוגמת קונגלומרט המסעדות טפאו-אונאמי, הוא מציין לטובה מבחינת הפעילות המונעת, הכוללת בקרה תכופה והשגחה צמודה, אבל באותה נשימה הוא מספר על מסעדת היי-טק מרכזית באזור הבורסה שהחולדות שברו את בעליה והובילו לסגירת השערים, לאחר שמתוך כוונה לחסוך בעלות השיפוצים הוא התקין חיפוי גבס על הקירות, והחולדות התבצרו במרווחים ומיררו את חייו.

"הנזק של חולדה הוא לא פרופורציוני לגודל שלה בכלל, הן יכולות ליצור קצרים ולשרוף בניינים, לכרסם כמויות מטורפות של חומרים מגוונים ולטרוף בעלי חיים חסרי אונים", מכביר קייזרמן בתיאורים המגובים באוסף תמונות עצום שצילם בשנות עבודתו.

עד שנלמד להתגונן מפני המזיקים, משימה הנחקרת בקפידה עוד מאז מגיפת הדבר בימי הביניים, יכולים האופטימיים יותר, וקייזרמן ביניהם, לשאת את עיניהם לכיוון המחקר והפיתוח, שבהם חלה התקדמות רבה. קייזרמן עצמו שוקד עם המרכז האוניברסיטאי באריאל על פיתוח שיטה להדברת חרקים בחום.

כך שבעוד שהעיריות ומשרדי הממשלה מעבירים ביניהם את האחריות לנושא ונמנעים מטיפול יסודי בבעיה, שוב יצטרכו מן הסתם גורמים פרטיים להביא לפתרונה. אולי כי רק להם היא מפריעה.