פינוי פיצוי

ובכל זאת, ככל שהדברים אמורים בכתבה המוזרה שהוקדשה ליום העיון לזכרו של יצחק הרשקוביץ, נראה שלאנשי חברת החדשות של ערוץ 2 יש סיבות טובות לנסות לשמור על פרופיל נמוך יותר אפילו מהרייטינג שלו זכה "אולפן שישי" במהלך החודש האחרון. הרי איזו הצדקה עיתונאית או חדשותית יכולה להיות לשידור כתבה על אירוע מן הסוג הזה, שבנוסף לכול גם התקיים כמעט חודש ימים קודם לכן? ובכלל, מה הקשר בין הכתבה האוהדת על פועלו של הרשקוביץ לבין תביעה על סך יותר ממיליון שקל שהגישה בעבר משפחת הרשקוביץ נגד חברת החדשות של ערוץ 2? ואם נניח שבכל זאת יש הצדקה לשידור הכתבה, מדוע להסתיר מהצופים את הנסיבות שבהן החליט הרשקוביץ לשים קץ לחייו?

בועז בן-ציון, סוכנו של יאיר לפיד, עורך ומגיש התוכנית, טוען שאת השאלות הללו יש להפנות לחברת החדשות של ערוץ 2. בחברה, כאמור, מסרבים להתייחס.

"לפני כשלוש שנים התרחש אירוע טרגי כאשר יצחק הרשקוביץ זיכרו לברכה, שהיה מהנדס מחוזות צפון ומרכז במע"צ, שלח יד בנפשו", כך פתח לפיד את ההקדמה לכתבה המדוברת. גם בהמשך הפתיח וגם בכתבה עצמה לא נאמר דבר על כך שהרשקוביץ, שהתאבד בנובמבר 2004, עשה זאת יממה לאחר שידור תחקיר "אולפן שישי" שבו הוא הוזכר כאחראי למספר כשלי בטיחות, ביניהם גם "אסון אוטובוס הפנויים-פנויות", שבעניינו התנהל נגדו באותו זמן משפט פלילי.

"אבא השאיר אחריו מכתב התאבדות וביקש שלא ישכחו את עבודתו", נראה בנו של הרשקוביץ, אלעזר, אומר בכתבה. רק שבאותו מכתב מופיעים עוד כמה דברים. "כתבה מוזמנת ומגמתית (...) חרצה גורלי במשפט שמתנהל נגדי", כתב שם הרשקוביץ האב. "הכתבה גרמה לי ולמשפחתי נזק בלתי הפיך שאיתו אינני יכול לחיות". את זה, כאמור, חסכו ב"אולפן שישי" מצופי ערוץ 2.

גם הדברים שנשאה באירוע נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, הובאו בכתבה בצורה כזאת שלא ניתן היה להבין את הקשרם. לפי הפתיח של לפיד, למשל, דורנר דיברה על "מעמד התקשורת בעידן המודרני". בפועל, הרצאתה ניתנה תחת הכותרת "מקומה וכוחה של התקשורת בעידן המודרני והאיזונים אותם עליה לערוך בבואה לסקר אירועים, בפרט ביחס לאדם העומד למשפט פלילי". השבוע סיפרה דורנר ל-G כי דיברה באירוע על-פי בקשתו של עו"ד יעקב וינרוט (שמשרדו ייצג את המשפחה), במה שלהבנתה היה חלק מן ההסדר בין ערוץ 2 למשפחה. לדבריה, בנאומה היא נגעה גם במקרה של הרשקוביץ עצמו.

אבל תוכן הכתבה, המביך כשלעצמו, הוא רק משני לעצם שידורה. האם הסיקור האוהד, שבו הוצג פועלו של הרשקוביץ באור חיובי, כולל קטעים מתוך סרט שנעשה לזכרו, הוא למעשה הפיצוי שאותו ניאותו בערוץ 2 לתת למשפחה במסגרת הסדר משפטי?

גורם המקורב לפרשה מתנסח בזהירות. לדבריו, שני הצדדים הגיעו לאחרונה להסכם, שכולל בתוכו גם איסור מפורש לחשוף את פרטיו. "ההסכם מביא לסיומה את הפרשה שהייתה קשה הן לבני המשפחה והן לאנשי ערוץ 2", הוא אומר. "בשלב הסיום המשפחה התנהלה מול מערכת שונה מזו שהייתה בעת הפרסום. המערכת החדשה של התוכנית גילתה אמפתיה רבה ורצון לתת ביטוי לפועלו של יצחק הרשקוביץ, ועל בסיס אווירה טובה בין הצדדים הוחלט על שידור הכתבה".

שיקוליה של משפחת הרשקוביץ שמורים כמובן עמה, והם עניינה הפרטי (עורכי דינם סירבו להגיב בעניין). אבל את התנהלות חברת החדשות של ערוץ 2 בפרשה קשה מאוד להבין. גוף עיתונאי שמגיע למסקנה כי גרם עוול לאחד ממושאי הסיקור שלו יכול לפצות אותו באופן חומרי, או על-ידי פרסום התנצלות. אבל האם ישנו תקדים להסדר שכולל בתוכו פיצוי באמצעות כתבה חיובית שאמורה לאזן סיקור שלילי מן העבר? ואיפה נכנס כאן לתמונה הצופה מן השורה שכל זה נעשה מעל לראשו, ללא שמץ של שקיפות? לחדשות 2 הפתרונים.