5 שנות מאסר בפועל למנהלת בבנק מזרחי שהורשעה במעילה בהיקף 3.5 מיליון שקל

על-פי כתב האישום, הנאשמת החלה לעבוד בבנק ב-1990, ובשנת 2000 מונתה לשמש כמנהלת עסקים. במסגרת תפקידה ניהלה חשבונות של מספר לקוחות בסניף, שמרביתם מכריה, חבריה וקרובי משפחה. אלה הפקידו בידיה את ניהול חשבונותיהם, תוך אמון מוחלט שתפעל לטובתם. אולם, בשנים 1994-2003 מעלה הנאשמת בעשרות הזדמנויות שונות באמון שניתן בה, וגנבה מכספי לקוחותיה שהופקדו בחשבונות בסניף סך של 3.5 מיליון שקל.

בין היתר נטען בכתב האישום, כי הנאשמת שלחה ידה בכספים שהחזיק אייל רובין בסניף וגנבה מהם סך של 730 אלף שקל, כאשר רובין העביר לה הוראות טלפוניות לקנייה ומכירה של ניירות ערך שונים, אולם היא לא ביצעה את הוראותיו ומסרה לו דיווחים כוזבים אודות מצב חשבונו. כדי להטעותו ולהסתיר את גניבת הכספים מחשבונו זייפה הנאשמת מסמכים שנחזים להיראות כרשומה בנקאית, מהם עלה כאילו ביצעה את הוראות רובין באופן שיצטברו בחשבונותיו סך של 93 מיליון שקל - כאשר למעשה היו החשבונות ביתרת חובה.

את המסמכים המזויפים העבירה הנאשמת לרובין וגרמה לו לחשוב כי הוא אכן הרוויח סכומי עתק בהשקעותיו, וכתוצאה מכך - בהסתמכו על חשבונו - רכש רובין נחלה בשווי 2 מיליון דולר. בדיעבד, כאשר הסתבר כי הסכום אינו נמצא בחשבונו, התגלו מעשיה של הנאשמת.

עוד נטען בכתב האישום, כי הנאשמת נטלה מחשבון בנק של אחיו של רובין סכום של 541 אלף שקל על מנת להעבירו לחשבונו של רובין כדי להסתיר את גניבת הכספים מהחשבון, וכן שלחה יד בחשבונו של יוסף דהאן, תושב צרפת, ונטלה ממנו 140 אלף דולר, אותם הפקידה בחשבונו של רובין.

בין היתר גנבה הנאשמת 151,500 שקל מחשבונה של יפעת כהן, חברת ילדות שלה, סך של 510 אלף שקל מחשבונם של יואב היזמי, אח בעלה, וזכריה היזמי, דודו של הבעל. סך של 335 אלף שקל נגנבו מחשבונו של ידידה, עוז צדוק, בעל מוסך.

במהלך המשפט הסתבר כי כל הכספים שגנבה הנאשמת בוזבזו ללא הסבר ואין בידיה סכום זה. בזמנו הביעה הנאשמת את נכונותה לשלם לבנק 2 מיליון שקל במזומן וכן להעמיד לרשותו 3 דירות שעליהן הוטלו עיקולים מטעם הבנק. אולם, הבנק דרש סכום כפול, ולכן הפיצוי לא ניתן - ובינתיים כל הכסף ירד לטמיון.

במסגרת הסדר הטיעון נקבע כי הנאשמת תעביר לבנק פיצוי של 1.6 מיליון שקל, וכי התביעה תעתור לעונש של 5 שנות מאסר וההגנה לעונש של 3 שנים. למרות ההסדר פציתה הנאשמת את הבנק בסכום של 275 אלף שקל בלבד.

השופט צבי גורפינקל ציין, כי אילו שילמה הנאשמת את הפיצוי המוסכם של 1.6 מיליון שקל - הוא היה רואה בכך משום הבעת חרטה כנה, והכף היתה נוטה לכיוון העונש המקל יותר ולא המחמיר שדרשה התביעה, והיה מקום לגזור על הנאשמת עונש מאסר בפועל לתקופה של 3.5 שנים.

לדברי השופט, העונש לו עתרה התביעה אינו גבוה מדי, מאחר שהוא התייחס לתשלום מלוא הפיצוי של 1.6 מיליון שקל. בגזר הדין ציין השופט כי אין להכביר מילים על חומרת המעשים, כאשר הנאשמת מעלה באמון שניתן בה ושלחה ידה בחשבונותיהם של אנשים שסמכו עליה ובטחו בה. אולם, אין להתעלם מהודאתה באשמה ומשיתוף-הפעולה שלה עם המשטרה, כאשר מיד התוודתה על מעשיה.

לנוכח העובדה שהנאשמת היא אם ל-3 ילדים, נותרה ללא הכספים שגנבה ואין לה מקורות הכנסה נוספים, ולאור העובדה שעליה לשהות במאסר לתקופה לא קצרה, החליט השופט להימנע מהטלת עונש של קנס. (ת.פ. 40346/06).