העיקר שהברנז'ה הבינה

בבוקר מתפוצצת פרשת אולמרט החדשה ברעש גדול עם הפרסום המפורש בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". גם אתרי האינטרנט השונים מצטרפים בתחילה לחגיגה, ורק בצהריים, לאחר שבמשטרה מודיעים כי יפתחו בחקירה נגד ידיעות, נעלמים הפרסומים.

בכלי התקשורת השונים מבינים שהגיע הזמן לעבור לדבר בקודים. באולפן שישי שבערוץ 2, רומז אמנון אברמוביץ' על סוג החשדות, וגם מזכיר למי שכבר הספיק לשכוח על קיומו של איש העסקים: "שולה זקן עוסקת גם בכספים הפוליטיים של אולמרט וגם בכספים הפרטיים שלו. זה לא פשוט כאן לחלוקה. היא נחקרה, אני מעריך, יכול להיות שהיא עומתה עם מישהו, עם איזה איש עסקים שהובא לעימות איתה (...)".

ביומן שבערוץ 1, לא מהססת איילה חסון ללכת צעד נוסף קדימה: "אנחנו יודעים שבאותן תקופות עבד עם אולמרט אדם שהוא מגייס כספים, המתגורר בניו יורק, יהודי חובש כיפה. ייתכן שזה קשור לחקירה הזאת, ואם זה קשור אפשר לומר שמדובר כאן במט. לא בשח, אלא במט". נו, אומרים לכם מ"ט, לא תבינו מיד שמדובר במוריס טלנסקי? לא נורא, העיקר שחסון הוכיחה למי שצריך שהיא מצויה עמוק בפרטים.

יום ראשון, 4 במאי

באופן מעט משעשע גיליון יום א' של ידיעות מספר הרבה פחות ממה שכבר סופר בגיליון יום ו'. תזכורת מסוימת לחשדות נגד אולמרט אפשר למצוא בכל זאת בדבריו של נחום ברנע הכותב כי "מה שנתפס בעיני פרקליט אחד כמעשה שוחד, נתפס בעיני פרקליט אחר כמעשה לגיטימי ובעיני שלישי כתקלה טכנית".

בלונדון את קירשנבאום שבערוץ 10, מעלה רביב דרוקר את השאלה מדוע החומרים שעליהם מבוססת החקירה, הנמצאים בידי המשטרה כבר לפחות שנה, "מוצאים את דרכם פתאום למין חקירה בהולה כזאת". "לשאלתך מדוע עכשיו", משיב לו ירון לונדון, "למשל, התגלגלה איזו עדות חיה וחשובה רק עכשיו לפתחם של חוקרי המשטרה. למשל".

יום שלישי, 6 במאי

הפרשה מתפתחת: הפרקליטות פונה לבית המשפט בבקשה לגבות עדות מוקדמת מן "האזרח הזר". כלי התקשורת כמובן מנועים מלדווח על כך, והקוראים נותרים עם כותרות גדולות אך סתומות כמו "יום גורלי", הכותרת הראשית של ידיעות, או "היום צפויה התפתחות משמעותית בחקירתו של רה"מ", ב"הארץ". באותו עיתון ניתן היה למצוא בשער גם תמונה של עו"ד אורי מסר - שעל הקשר שלו לפרשה החדשה נאסר לספר - המשוטט בנתיבי איילון. כותרת התמונה: "חקירות אולמרט על פרשת דרכים". חקירות, לא חקירת, אז זה בסדר.

ב"מעריב" הבריקו בתרגיל מקורי משלהם. על פני עמוד 7 נפרשה "תזכורת" לכתב האישום שהוגש נגד אולמרט ב-1997. "גם אז", נכתב שם, "הוא נאלץ להדוף טענות בדבר קשרי הון-שלטון, עסקים בלתי כשרים עם תורמים יהודים דתיים ברחבי העולם, גיוס תרומות בלתי חוקיות (...)" "גם אז", כלומר גם היום? הסקת מסקנות נמהרת שכזאת היא כמובן על אחריות הקורא בלבד.

יום רביעי, 7 במאי

פרסומה של הפרשה בכלי תקשורת זרים בעולם, והתרת הצו על כנו בישראל, מביאה את תסכולם של העורכים והכתבים לשיאים חדשים. בערוץ 10, מזהיר ירון לונדון את הצופים שלא להיכנס לעמוד ספציפי באתר ה"ניו יורק פוסט", שאת כתובתו המדויקת הוא מקריא בקצב הכתבה. בידיעות זועקת כותרת גדולה: "לכו חפשו (בגוגל)". באותו עמוד מובא תוכנה המתורגם של הידיעה מהפוסט האמריקאי תוך השחרת המידע האסור בפרסום. גם יתר כלי התקשורת מפנים את קוראיהם לניו יורק פוסט.

יום שישי, 9 במאי

ביום חמישי בלילה מוסר הצו חלקית, ובעיתוני יום ו' כבר ניתן סוף-סוף לספר על מה מדובר. ועדיין, לקוראים מוגשת הזדמנות אחרונה להשתתף בכתב החידה, באמצעות שני עיתונים שירדו לדפוס עוד לפני הסרת הצו. בסופשבוע של "מעריב", במסגרת כתבה על סוחרי הנשק הישראלים, צצה לה מסגרת על תביעה שהגיש אחד, מוריס טלנסקי, נגד התעשייה האווירית. שום מילה, כמובן, על הקשר שלו לפרשה הנוכחית. ב"הארץ" עוד מספיק אמיר אורן לספר לקוראים על "מי שגורמים המעורבים בחקירה נהגו לכנות 'מיסטר טי'". רק שכעת היוצרות כבר התהפכו, והקוראים הם שיודעים יותר ממה שמותר היה לאורן לכתוב.