פרופ' רון שפירא יעבה את צוות ההגנה של אולמרט

הבוקר (ב') קיים בית המשפט העליון דיון בערעור שהגישו ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ומי שהייתה מנהלת לשכתו, שולה זקן, על ההחלטה לגבות ממוריס טלנסקי עדות מוקדמת. במקביל לטיפול בעתירה, המשיך אולמרט לעבות את צוות ההגנה המטפל בעניינו וצירף אליו גם את פרופ' רון שפירא, מומחה למשפט פלילי, לעבירות צווארון לבן ולנדל"ן, ממשרד עוה"ד יעקב וינרוט.

"אין כאן מניע מיוחד. ביקשו שאצטרף, אז הצטרפתי", מסביר שפירא את עיבוי צוות ההגנה של רה"מ. "הסיבה שאולמרט הקים מין כוורת של עורכי-דין היא כדי שהעניינים יתנהלו, ככל שניתן, בלעדיו ובלי הצוות שלו, רק ברמה המשפטית של עורכי-הדין".

ב"כוורת" המורחבת של אולמרט נמצאים כיום עו"ד אלי זהר, ראש משרד זליגמן, יד ימינו ומי שמייצג את אולמרט בכל חקירותיו וענייניו הציבוריים מאז 2001, ועו"ד רועי בלכר ממשרדו. שניהם ייצגו את רה"מ גם במאבקים מול מבקר המדינה, והכינו אותו לעדויות בוועדת וינוגרד.

עוד בצוות ההגנה: עו"ד נבות תל-צור, שותף במשרד רם כספי ומומחה לעבירות צווארון לבן, שייצג בעבר את השרים אריה דרעי ואיציק מרדכי במשפטיהם הפליליים, וכן את יוסי גינוסר ואיל ההון יוסי מימן. בנוסף, ייצג את המשנה לרה"מ, חיים רמון, בנוגע להאזנות הסתר במשפטו. הקשר של תל-צור לאולמרט משיק בתיק נוסף: תל-צור מייצג את היזם גיל מסטיי, בעלי חברת אלומות, שחשודה במתן שוחד לאולמרט בעסקת רכישת הדירה ברחוב כרמיה.

החבר החדש בכוורת, פרופ' רון שפירא, שייצג בעבר שלוש מהעמותות של אהוד ברק שהיו קשורות ב"פרשת העמותות" (סוגיית מימון הבחירות) ואת דודי אפל, משמש כיום יועץ חיצוני קבוע למפעל הפיס. בתקופה האחרונה עסק שפירא בעיקר בתיקי נדל"ן, ובמסגרת זו הוא מייצג את המפד"ל בסכסוך קרקעות ברעננה. התמחותו האקדמית היא בתחומי דיני הראיות ועבירות צווארון לבן. שפירא הסיר החודש את מועמדותו לשפיטה בבית המשפט העליון, בעקבות מינויו לנשיא המרכז האקדמי פרס ברחובות.

לדברי שפירא, "הצירוף של שלושת המשרדים נועד לפנות זמן לראש הממשלה כדי שהוא עצמו יצטרך להשקיע כמה שפחות מחשבה בתיק".

על אף שצירוף שפירא לצוות ההגנה נעשה טרם הדיון בבג"ץ, הןא לא הופיע בדיון בעתירה, שהגישו עוה"ד זהר, בלכר ותל-צור טרם הצטרפותו. בשבוע שעבר חיווה שפירא את דעתו במאמר שכתב ל"גלובס" בנוגע לסיכויי הבג"ץ. לדבריו, "גביית עדות שלא כחלק ממשפט היא חריג שבחריגים. היא מנוגדת לתפיסה שאת הבירור העובדתי יש לעשות בהיעלם אחד, והיא פוגעת ביכולת לקיים את הציווי 'וחקרת ודרשת ושאלת היטב'. במקרה של ראש הממשלה, אולמרט, הפגיעה ביכולתו להתגונן אינה תיאורטית-סמלית, אלא ממשית ומעשית".

שפירא הוסיף, כי "בשלב הנוכחי, אולמרט אמור לחקור בחקירה נגדית עד תביעה נגדו, כאשר אין עומד מולו כתב אישום. הוא אינו יודע, כנראה, במה בדיוק הוא מואשם, ובעיקר אם התביעה סבורה שמוריס טלנסקי - העד שאותו הוא אמור לחקור - העביר אליו סכומי כסף כשוחד, או כמימון בלתי חוקי למערכת בחירות. לשאלה הזאת ישנה חשיבות מרובה: הן לעניין החומרה שתיוחס למעשיו (אם יוגש כתב אישום) והן לשאלת ההתיישנות".

ולבסוף סיכם: "עם זאת, היכולת לשנות את ההחלטה על גביית עדות מוקדמת באמצעות פנייה לבג"ץ, הנעשית בשלב זה של הדיון, היא מוגבלת. בג"ץ יידרש לתת 'צו בירור', כלומר, להתערב בהחלטת ביניים הנוגעת למשפט פלילי. צו כזה ניתן לעתים נדירות, ובדרך-כלל במצבים של חריגה מסמכות או שרירותיות ברורה בהפעלת סמכות מנהלית. קשה יהיה לשכנע את בג"ץ שזה מקרה המתאים להתערבותו".

שפירא מסביר, כי עיקר פעילותו בתיק תהיה סביב "ההיבטים החוקתיים וההיבטים של סדרי הדין הפליליים וההשפעה שלהם על זכויות הנאשם". לדבריו, "הקושי המרכזי בתיק כזה, בניגוד לתיקים אחרים, הוא שהלקוח לא זמין או עסוק בדברים יותר חשובים", ולכן צוות ההגנה יצטרך לעשות מה שאפשר "כדי שאולמרט יטפל רק במה שהכרחי וייתן תשובות כשצריך, אבל לא יצטרך לחשוב על התיק מעבר לכך".