חדש בסדרת חסמב"ה! אברם גרנט בציפורני פיטר קניון

הצורה בה התקבל גרנט בארץ היתה שמורה עד עכשיו לחיילים שחזרו מהשבי

פגרה. כולם מחכים לה ובשלב מסוים כבר מתים שהיא תיגמר. בגלל הגעגוע למשחקים, לא לאימונים. העונה הבאה תתחיל בתחילת נובמבר וזה הרבה זמן להרוג. לכן ייכנס בשערי גן העדן ממציא הפלייסטיישן (PRO EVOLUTION כמובן, מי שמשחק FIFA הוא או ילד בן ארבע או ספ בלאטר). אבל דומה שיש כמה מענייני היום שראוי להתעסק איתם:

אברם. יותר מכל, הצורה בה התקבל גרנט בארץ היתה שמורה עד עכשיו לחיילים שחזרו מהשבי. תכף תהיה כתבה בו תראו אותו יורד מכבש המטוס, מנופף בידיו ויורד ללחוץ את ידי הנשיא וחברי הממשלה המחכים לו לאורך השטיח האדום, כשאריק איינשטיין שר ברקע כמה טוב שבאת הביתה. אימרו מעתה התקווה, הכותל, ואברם גרנט. לו יגאל מוסינזון ז"ל היה בחיים היינו זוכים לספר חדש של סדרת חסמב"ה ("אברם בציפורני פיטר קניון"). מקורות יודעי דבר סיפרו השבוע שיחידות קומנדו צה"ליות יושבות ברגעים אלה בתוך ההרקולסים למקרה שאברמוביץ' לא יעמוד בהסכם הפיצויים עם גרנט. ארץ קטנה עם אברם.

ציפי. כבר מזמן הוספתי את אובזילר לרשימת המועדפים שלי. לא רק בגלל המשחק מול ונוס וויליאמס. ולא רק בגלל שאנחנו בני אותו גיל. ולא רק בגלל אהדת האנדרדוג. ולא רק בגלל ההופעות הנהדרות בגביע הפדרציה. אלא בעיקר בגלל ההתנהלות הנהדרת שלה, בתוך ומחוץ למגרש. כן, נכון, לא כמו השחקנית ההיא.

קטן. האם מישהו, נגיד בית"ר ירושלים, בדעה צלולה וברצון חופשי באמת הולכת להחתים את יניב קטן? האם הרצון להרגיש אירופה השכיח מבית"ר את העיקרון הראשון בחוקה הישראלית האומרת "אף פעם אל תצא פראייר"? אם באמת יחתום שם קטן, דומה שאין עונש ראוי להתנהלות של הקבוצה הזו, הנהלתה וקהל אוהדיה.

פיינל פור. הדברים נכתבים מספר שעות לפני חצי הגמר הראשון. רק מטורף יהמר. באתר הימורים באינטרנט מכבי בעדיפות 8.5. הייתי הולך אנדר. חולון בעדיפות 6. גם במקרה הזה ההימור שלי הוא אנדר. אם טעיתי, חפשו אותי באנדרגראונד.

רלף. רלף קליין היה מורה שלי בוינגייט. גם מאמן שלי למספר מחזורים כשנתניה ביקרה בפעם האחרונה בליגת העל. כל מפגש איתו היה עדות מיד ראשונה, מפורטת ומשעשעת, לצמתים המרכזיים של הכדורסל הישראלי, במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל. לשמוע אותו מספר, פנים אל פנים, על ההעפלה לגמר בטורינו 79' בגלל כדור חוץ שפגע בכסא, על נאום חדר ההלבשה שלו לפני משחק הגמר מול וארזה, או על העובדה כי אולסי פרי הועדף והוחתם במכבי תל אביב כי במפגש איתו בבית מלון הוא היה מנומס ולקח פרוסת עוגה אחת בניגוד למועמד השני שטרף מספר חתיכות עוגה, היה מבחינתי כמו לשמוע ממשה איך היה להיות על הר סיני. אין ספק שהערב שאירגנו לו היה מחווה אדירה. יש לי הרגשה שבמקרה הזה רלף היה מנומס מדי, והתחשק לו לצעוק שהוא עדיין רוצה לאכול מהעוגה.