איך מעבירים חוק לא פופולרי בכנסת?

איך מעבירים חוק לא פופולארי בכנסת, שעשוי, כמעט בוודאות, לפגוע בתדמיתם של מגישיו? מפילים אותו על סגן שר, חבר כנסת ערכי ונקי כפיים, ומרוויחים פעמיים: פעם אחת כשהחוק עובר בקריאה ראשונה, ובפעם שניה כשנפגעת התמיכה הציבורית לה זוכה אותו סגן שר, במפלגתו של אחד מהיוזמים. מבולבלים?

הנה פתרון החידה: יוזמי החוק הבעייתי הם שני ה"אהודים", אולמרט וברק, והקורבן הנבחר, הוא סגן שר הביטחון, מתן וילנאי, שמפריע בדרכו של ברק בדרך לפריימריז הקרבים. החוק הוא "חוק המסתננים", שעבר ב-19 במאי בקריאה ראשונה.

לפי החוק, אדם שייתפס בניסיון לעבור את גדר הגבול לישראל צפוי לעונש מאסר עד חמש שנים. אם יגיע ממקום שמוגדר “מדינת אויב”, כמו סודאן למשל, ארץ מוצאם של פליטי דארפור, יהיה צפוי אוטומטית לעונש של עד שבע שנות מאסר.

בנוסף יעוגן נוהל “ההחזרה החמה”, להעברת הפליטים בחזרה אל עברו האחר של הגבול תוך 72 שעות מרגע תפיסתם, ותוכשר החזקת הפליטים במעצר עד 18 יום מבלי שיובאו בפני שופט ומבלי שהקצין המוציא את צו הגירוש, שיכול להורות על מעצרם של נשים וילדים, יחויב לפגוש את הפליט.

בגלל ענייני דולרים והקדמת הבחירות, העברת החוק עברה בשקט תקשורתי גמור, עד שאנשי המכללה החברתית-כלכלית, החליטו לצאת בקמפיין נגדו ובמסגרתו כינו אותו "חוק וילנאי", למרות שהוגש בכלל על ידי הממשלה.

למה וילנאי? כי וילנאי הוא זה שנבחר להציג את שיקולי מערכת הביטחון בפני הכנסת טרם ההצבעה.

צמד ה"אהודים" יוצאים להציל את הקריירה הפוליטית

והנה כאן מתגלה התרגיל המופתי של ה"אהודים". הצעת חוק פרטית כמו זו, אינה בכלל יכולה להיות מוגשת על ידי שר או סגן שר לפי החוק. אז איך מצא את עצמו וינלאי מסביר אותה? פשוט כי אהוד ברק, שבמשרדו עמלו עליה במשך חודשים, אינו חבר כנסת ולכן אינו יכול להסביר אותה בפני בית הנבחרים.

אולמרט, כראש ממשלה, מנוע מאותם טעמים ממש, וגם עסוק עד מעל הראש, אז וילנאי, שהוא גם ח"כ, עמד על הדוכן ונתן הנמקות להצעה שאינה שלו ובכך ניכס לעצמו, שלא בטובתו, חוק שהוא בעצם מתנגד לו, שזכה לכינוי "חוק וילנאי".

ברגע שבו התחיל הקמפיין נגד החוק להתגלגל באינטרנט, מצא את עצמו וילנאי מותקף מכל עבר על לא עוול בכפו וניסה להסביר שאחותו לא זונה. זה לא עזר לו.

ברק ואולמרט שעומדים מאחורי החוק האווילי וחסר ההומאניות הזה, הממשיך מדיניות מעוררת בחילה נגד פליטים חסרי ישע, התפנו לעניינים החשובים באמת. להציל את הקריירה הפוליטית שלהם.