"סיירת גבייה" פרטית בנתיב האגרה החדש בכביש 1 תוסמך להחרים מכוניות ולתבוע פרעון חובות גם מהטרמפיסטים

כך עולה מבדיקת "גלובס" של "תקנות הנתיבים המהירים", שהוגשו היום לוועדת הכלכלה ; הוועדה החליטה לדחות למועד אחר את הדיון בתקנות

(הערכת מערכת: לבקשת גולשים רבים - להלן הטקסט המלא של דובי בן-גדליהו).

"אגרת הגודש" מקודמת לאחרונה בארץ כאמצעי יעיל למלחמה בפקקים ובזיהום האוויר. הרעיון נכלל בהמלצות המיסוי הירוק וזוכה לרוח גבית עזה מגורמים רבים. בממשלה וברשויות המקומיות. ברמה העקרונית נראה, שמדובר במיסוי ירוק "צודק". במקום להטיל מיסי רכב קבועים ואגרות שנתיות, שאותם משלם באותה מידה מי שנוסע 1,000 קילומטר בשנה או 2,000 קילומטר בחודש, אגרת הגודש נגבית באופן יחסי רק בהתאם למידת התרומה לעומס על הכביש בשעות הלחץ.

למרבה הצער הניסיון מלמד, שהדרך המובילה מאידיאולוגיה ליישום בשטח היא ארוכה ומפותלת וכאשר מתרגמים אותה לפרטים קטנים ומעשיים היא חושפת לא מעט צדדים אפורים. נראה שגם אגרת הגודש צועדת כיום בכיוון הזה ורמזים לכך מספקות "תקנות הנתיבים המהירים", שאותן הגיש היום (ג') משרד התחבורה לאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. הוועדה, עם זאת, החליטה לדחות למועד אחר את הדיון בתקנות.

תשלום לא ידוע

התקנות, שכבר זכו לברכת שר האוצר, באות להסדיר את הליכי גביית דמי השימוש ב"נתיבים מהירים" בתשלום, שיוקמו החל מ-2010 בכבישים ציבוריים עמוסים וישרתו נהגים, שיהיו מוכן לשלם אגרה כדי לעקוף את טורי המכוניות המזדחלות. בשלב הראשון מדובר בנתיב השמאלי של כביש מספר 1 ממחלף בן גוריון עד לצומת קיבוץ גלויות על נתיבי איילון.

למרות שהמושג "אגרת גודש" לא מופיע במפורש בתקנות האמורות, במשרד התחבורה מתייחסים אליהן בתור "פיילוט" מוקדם למערכת נרחבת של גבייה, שתיושם בעתיד בכבישים ציבוריים רבים. בשני המקרים המדינה לא מתכוונת להפעיל את האופרציה בעצמה אלא להוציא את הגבייה והאכיפה לזכיינים פרטיים, במתכונת של חברת "דרך ארץ".

אלמנט אחד, שנחשף בתקנות, הוא מידת המורכבות והסיבוך של חישוב וגביית התעריפים בנתיבי האגרה. התקנות קובעות שהזכיינים מפעילי הנתיב יוכלו להגדיל את אגרת הבסיס, בהתאם "לסוג הרכב, מספר הנוסעים שבו, גודש התנועה בעת הנסיעה, מרחק הנסיעה, היום או השעה של הנסיעה, מספר כלי הרכב שנעים בנתיב המהיר, או משך ההמתנה בכניסה לנתיב או ביציאה ממנו".

אמנם הזכיין יצטרך לפרט את התעריפים ברשומות אבל עדיין משלמי האגרה יעמדו בפני מטריצה מורכבת ומבלבלת מאוד של תעריפים: "נקבעה אגרה המשתנה על פי גודש התנועה - יפרסם בעל הזיכיון גם את פרק הזמן המזערי שצריך שיחלוף עד לשינוי האגרה והסכום, שהיא תשתנה בו בכל מועד שינוי". מבולבלים? קרוב לוודאי, שכך יהיו גם הנהגים, שייכנסו לנתיב המהיר או לכביש אגרת הגודש בעתיד ולא יוכלו לדעת כמה הם עתידים לשלם ובוודאי, שלא יהיו להם כלים לערער על התעריפים שבהם יחויבו אוטומטית.

מיליציות אכיפה

תופעה מדאיגה עוד יותר, שעולה מהתקנות המוצעות, היא שלזכיינים הפרטיים העתידיים יינתנו סמכויות מרחיקות לכת לגביית החובות של הנהגים. סמכויות, שעד כה היו שייכות למדינה בלבד. כך, למשל, יוכל זכיין להעסיק בנתיב פקחים מטעמו כדי לגבות חובות שצברו נהגים, שלא שילמו עבור כניסות לנתיב שביצעו בעבר.

על פי נוסח התקנות אם זוהה רכב, שבעליו הרשום לא שילם חובות בגין שימוש בכביש, יוכל הפקח למנוע את כניסתו לנתיב המהיר או לעכב את יציאתו ממנו. הוא יוכל לדרוש מהנהג המעוכב לפרוע את סכום החוב לאלתר או לגבות אותו במזומן או בדרך אחרת מנוסעים אחר שנמצאים ברכב, גם אם אינם בעלי הרכב.

למותר לציין, שמי שהחוב נגבה ממנו, לא יוכל לתבוע את הכסף בחזרה. בקיצור, טרמפיסטים מזדמנים ראו הוזהרתם. אתם עלולים להידרש לשלם את חובותיו של הנהג עמו אתם נוסעים.

ומה קורה במקרה, שלנהג או לנוסעיו אין כסף או רצון לשלם את החוב "על המקום"? במקרה כזה, קובעות התקנות, "רשאי הפקח להפנות את הרכב לדרך צדדית או לגרור את הרכב".

במילים אחרות, להחרים את הרכב. כיום, מוקנות סמכויות של החרמת רכב בישראל רק לקצינים של משטרת התנועה וגם זה רק במקרה של ביצוע עבירות חמורות, שמוגדרות מראש. בכבישי האגרה, לעומת זאת, יוכל הנהג לאבד את רכבו על המקום גם על אי תשלום חוב לגוף פרטי.

ומה לגבי "פושעים מועדים", שהעזו לא לשלם את חובם על 5 נסיעות ומעלה בנתיב האגרה אבל הצליחו בדרך כלשהי להתחמק מהפקח? במקרה כזה, קובעות התקנות נכנסת לפעולה המדינה כדי לסייע לזכיין לגבות את חובו. נתוני הרכב מועברים למשרד התחבורה וזה מונע את חידוש רישיון הרכב עד לתשלום האגרה.

אין ירוק, יש אפור

נזכיר שכל האמור לעיל מתייחס כרגע רק לנתיב אחד באורך כמה עשרות קילומטרים. אם מכפילים את המצב בעשרות כבישים, שבהם אמורה להיפרש מערכת "אגרת הגודש", אפשר לקבל תמונה מפחידה למדי על דמותם של כבישי הארץ בעוד ארבע חמש שנים.

גם בלי לדון בסוגיה העקרונית החשובה האם המדינה רשאית להפקיע נתיב ציבורי ולהפוך אותו ל"נתיב לעשירים", ברור שאחת ההחמצות של התקנות הללו היא התעלמות כמעט גורפת מהפוטנציאל שלהן לעודד תרומה לאיכות הסביבה. אמנם, מצאנו בהן רמז "ירוק" אחד: נהגים, שיסיעו 3 נוסעים ויעברו דרך "מתקן לספירת נוסעים" בנתיב, יקבלו פטור מאגרת השימוש בנתיב המהיר.

אבל בתקנות, שייכנסו לתוקף ב-2010, אין שום אזכור לתעריף מדורג על פי זיהום האוויר של הרכב או ממדיו ואין שום אזכור לפטור מאגרה לכלי רכב היברידיים, חשמליים או מונעים בהנעה אלטרנטיבית.

זאת למרות, שהמדינה מציגה את עצמה כמובילה עולמית בנושא של אימוץ הנעות אלטרנטיביות וכמי שתעודד בשנים הקרובות רכישה של מכוניות עם "אפס פליטה". אז מי שבונה על פריבילגיות מיוחדות לרכב נקי, יתכבד לעמוד בפקק או לשלם כמו כולם. ביזנס זה ביזנס. *