בודדים בנגב: משפחתי וחוות אחרות

השורות הבאות מוקדשות לחולמים בהקיץ, ליזמים בנפשם, למבקשי השינוי שטרם העזו, למבקשי השקט הנפשי ולבעלי החזון באשר הם. בין אם אתם עונים על אחת מההגדרות הללו או שחג שבועות הקרב ובא מעורר אצלכם את בלוטות הגבינות, היכנסו למכונית והפנו חרטומה דרומה - לחוות הבודדים שבנגב. חוות שבהן רק פעיית העיזים, נביחת הכלבים וקול צהלתם של ילדים מאושרים יפרו את אוושת הדממה.

סיפורן של חוות הבודדים בנגב הוא סיפור של חזון התיישבות חלוצי, מהסוג שעליו חלם דוד בן-גוריון. אולם בישראל כמו "רק בישראל". בימים אלה קיבלו חלק מהחוות צווי פינוי בטיעונים משפטיים כאלה ואחרים, שאין מתפקידו של מדור זה להתפלמס עימם.

נציין רק שמדובר בצעד מפתיע לנוכח העובדה שהמדינה היא זו שעודדה את בעלי החוות להתיישב במקום ולהפוך את האזור השומם למיזם תיירותי-התיישבותי.

חוות הבודדים הוקמו לפני יותר מעשור, במסגרת פרויקט התיישבות בודדים לאורך דרך היין בנגב. כיום, נטועות עשרות חוות לאורך מפת הנגב ובהן גרים אנשים שבחרו לחיות את חייהם אחרת. למרות שנדמה יהיה לכם שאלה אנשים עם ראש אחר לגמרי, תגלו עד מהרה כי הפרופיל ואורח החיים של הזוגות שתפגשו דומים להרבה מאד אנשים שאתם מכירים, ואולי גם קצת לכם.

ואם עדיין לא השתכנעתם מכל זאת, הרי שהגבינות המצוינות שמגבנים בחוות, הן לבטח תירוץ משובח לתור את "דרך היין" הדרומית בדיוק בחג השבועות.

צרפתייה בשלה - חוות קורנמל

החווה של ענת ודניאל קורנמל היא הראשונה ברצף החוות בואכם צומת טללים. דניאל וענת מייצרים גבינות עיזים בשלות מהמובחרות שבנמצא ולאחרונה אף זכו לתואר "מחלבת הבוטיק הטובה בישראל" בסקר שערך אתר "מפה". עד לא מזמן, אפשר היה להצטייד בכמה חריצי גבינה טובים, בבקבוק יין של יקב "קדש ברנע" וביוגורט "לאסי" מתקתק ולהשתרע מול חמדתו של המדבר. לאחרונה הקימו בני הזוג, תל-אביבים לשעבר, בית-קפה מסעדה משני קרונות רכבת ששופצו לעילא. התפריט המובחר מציע שלל מנות מוקפדות המבוססות כולן על טהרת הגבינות, הנקראות על שמות העיזים המניבות שבעדר.

המנה הקלאסית היא מגש גבינות הבית ובו טעימות מגיבוניו של דניאל: גבינת "כתם" עדינה בעלת טעם "עיזי" מובהק, העשויה מגבן לקטי (החמצה של 48 שעות ולאחריו תהליך הבשלה) בסגנון סנט מור הצרפתית, גבינות "הגר" ומיכל" בסגנון ברי או קממברט, שתיהן בעלות עובש לבן עם מרקם קשה ויציב ו"תמר" - הגבינה החדשה שהושקה בימים אלה לרגל חגיגות העשור לחווה. הגבינה, עזת טעם וארומטית במיוחד, מצוינת עם תפוח אפוי ומבושל ביין שמכינה ענת. צריך לדעת שמרבית הגבינות של דניאל וענת בשלות וחריפות על-פי מיטב המסורת הצרפתית, מה שהופך אותן ראויות במיוחד לחובבי הז'אנר ו"למיטיבי לכת". מעבר לגבינות המצוינות, מוגשת במסעדה מנה טובה של גבינת "כתם" עם ריבת עגבניות שרי מתקתקה שמאזנת היטב את החריפות, פלפל קלוי ממולא בגבינה רכה מתובלת, פילו עדין ממולא בגבינות ברוטב שום, קפוצ'ינו כמו בתל-אביב וקינוחים מופלאים על טהרת העיזים הפועות במדרון.

חוות קורנמל: 08-6555140. מבאר-שבע נוסעים עד צומת טללים ומשם פונים שמאלה לכביש 40, עד השלט המורה על הפנייה לחווה

תעצרו את העיר אני רוצה לרדת - חוות נאות

"אם תזמיני אותי לארוחה טובה בלונדון אני לא אתנגד" מסכם לי גדי נחימוב במשפט את תמצית משנתו האידיאולוגית. "זה שאני גר במדבר, לא אומר שאני רב עם הציביליזציה" הוא מספר לי תוך דרבון העיזים למכלאת ההאכלה. הן מצידן, אינן טרודות בשאלות קיומיות הקשורות להעדפת דרך חיים כזו על-פני אחרת ועסוקות יותר בשאלה קיומית מהותית כמו כמות המזון המונחת לפניהן. עבור גדי ולאה נחמיאוב וששת ילדיהם, החיים בחווה הם פרק ב' בחיים. אחרי שהתגוררו בכפר הרי"ף, הקימו וניהלו את רשת "אל גאוצ'ו" ומסעדות נוספות ועשו מסע חובק עולם על אופנוע, החליטה המשפחה על "זמן מדבר". חוות "נאות" שהקימו בכישרון רב, ממותגת להפליא ומנוהלת כחברת "היי-טק" לכל דבר. מדובר בדוגמה לחלום שהוגשם באמצע החיים, לאחר מחשבה ותכנון ולא גחמה של רגע. מלבד גבינות העיזים שמייצרים בחווה, יש גם בקתות אירוח מושקעות ללא טלוויזיה אבל עם בריכה קטנה תחת הכוכבים ומסעדה רחבת ידיים שתגיש בשבועות ארוחות המבוססות על טהרת הגבינות המקומיות. את הגבינות והיוגורטים מגבנת לאה, מחלב העיזים שגדי "מוכר" לה. בין שלל הגבינות - סדרת "צפתיות" עם תוספות של קצח, בצל וסומק, עגבניות מיובשות, שומשום וזעתר, גבינות בשלות יותר בסגנון "קממברט", "סנט מור", "ברי" וניצן וגבינות עובש עם אגוזים. היוגורט המיוצר במקום חמצמץ ונפלא ויחד עם הדבש המיוחד מתוצרת "קדש ברנע" אפשר להרכיב יופי של סל ביכורים.

חוות נאות: 054-4218788/9. מבאר-שבע נוסעים עד צומת טללים ומשם פונים שמאלה לכביש 40, עד השלט המורה על הפנייה לחווה

קרוקודיל דנדי במצפה עזוז - צאן בארותיים בנגב

"מצפה עזוז" אמנם אינו נחשב לחוות בודדים, אך אם לשפוט לפי הבדידות המזהרת של קומץ תושבי המקום, (12 משפחות) הוא לבטח אינו מוגדר כיישוב סואן.

תושביו המועטים של הכפר הקהילתי המיוחד אמנם שוחרי מדבר בנשמתם אך מתרחקים מקלישאות בנוסח "הפרחת השממה" או "חלוציות בנגב". את היישוב הם הקימו בשנת 85' על פסגתו של הר מדברי קירח ללא חשמל וללא מים. הם עשו זאת מתוך כמיהה אמיתית לאזור וביססו שם את עיסוקיהם, בין השאר, "תיירות אקו-מדברית". מדובר בתיירות המשתלבת בסביבה ושומרת על נכסיה הטבעיים. חלק מבתי היישוב הינם קרוונים, אחרים עשויים מבוץ ומחימר. מחצרות הבתים נפרסים מראות חשופים ופראיים, מראה בלתי-רגיל למבקרים לרגע ונחלתם הקבועה של אלה שהשכילו להשאיר מאחוריהם את אורות הניאון הצורבים. דרור וסיליה פרידה, ממקימי המצפה, מייצרים במחלבה צנועה וקטנה שבחצר ביתם מבחר מצומצם אך איכותי של גבינות עיזים אורגניות. הם מגדלים עדר קטן שגדל במרעה הטבעי ומכינים מהחלב האורגני שהוא מפיק לבנה חמצמצה ונפלאה, גבינה רכה ונהדרת עם פטרוזיליה ושום ויוגורט עיזים בבקבוקי זכוכית כמו פעם.

בני הזוג מגיעים לכיווננו על לנדרובר עתיק, כמו נלקחו מסצנה בסרט "זיכרונות מאפריקה". הם מגישים לנו את הגבינות במרפסת הפונה למרחב המדברי נטול חוטי החשמל ואנטנות ואנחנו מרגישים את חדרי הלב מתרחבים ואת המוח נותן פקודה לגוף להוריד הילוך. אני שואלת את הזוג "מה לעזאזל הם עושים פה בערב"? "ישנים", הם עונים בשלווה סטואית של אנשי מדבר. "קמים בזריחה לחלוב, עובדים עד הצהרים, מנמנמים בשעות החמות וחוזר חלילה עד לשקיעה". למי שבכל זאת יסטה מהדרך ויגיע לאחד המקומות הכי יוצאי דופן על המפה, (שימו לב לא לחצות את הגבול למצרים) כדאי לקנות כמה מוצרים, לשבת בדממה על המרפסת שאולי בקרוב, כך מבטיח דרור, תהפוך למסעדה קטנה שמגישה את תוצרת העדר.

צאן בארותיים במצפה עזוז: 08-6572119. מבאר-שבע ממשיכים ישר בצומת טללים ונוסעים על כביש 211 עד הפנייה לעזוז

סוף העולם שמאלה - חוות נחל הרועה

אם חוות "נאות" של גדי ולאה נחימוב מתנהלת כמו חברת היי-טק, הרי שהחווה של יערה ואבי סרגוסטי דומה יותר בהווייתה הפרועה לבית ספר דמוקרטי. סרגוסטי, צעיר שנראה יותר כמו מהנדס מחשבים מאשר בוקר עיזים, מגיח לעברנו מתנשף לאחר ניסיונות עקרים להרביץ מעט משמעת בעדר הסורר. "איזה בלגן" הוא מחייך, "תראי את העיזים ואת הכבשים, כל אחד עושה פה מה שבא לו". הבלגן, כך נדמה לי הוא דווקא אצל הצעיר החינני והנמרץ, השופע אנרגיות וכישרון מתפרץ. סרוגסטי מתעקש לבנות, לחלוב, לגבן ולנהל את החווה בגפו, חרף ההצעות הנדיבות לעזרה מבעלי החוות השכנות. ואם בעיר קשה להסתדר ללא סיוע, הרי שבחוותו, הנמצאת ליד ירוחם, האתגר קשה שבעתיים. אבל סרגוסטי לא מתלונן. הוא ואשתו יערה, בנו את ביתם בין טרסות עתיקות ונוף קדומים והם חיים שם, כך נדמה, באושר רב, מטופלים בילדים, בעדר עיזים לא ממושמע ובמחלבה קטנה. התוצרת של סרגוסטי היא בהתאם למצב רוחן של העיזים ולכן ההמלצה הגורפת היא להתקשר לפני שנוסעים עד סוף העולם שמאלה. כשיש גבינות - הן מעולות מסוגן וניתן לשבת איתן, תחת הסככה, המשקיפה אל חמוקי ההרים שסביב לארוחת בוקר קלילה של ירקות, זיתים שבורים, לחם, יוגורטים, מגש גבינות ובקבוק יין של יקב "כרמי עבדת". ההרפתקנים והרומנטיקנים וכן בעלי רכב שטח, יכולים לקחת את הכבודה למערה חבויה, שיגלה לכם אבי ולהיבלע לכמה שעות סודיות בין צבעי ההסוואה החומים שמספק המדבר.

חוות נחל הרועה: 054-4835545. בצומת חלוקים פונים שמאלה לכיוון ירוחם. נוסעים עד שרואים אבן גדולה ועליה שם החווה. פונים ימינה וממשיכים עם דרך האפר עד לחווה