מאז רצח עו"ד יורם חכם, עסוקים אמצעי המדיה בעיקר בהבעת זעזוע ממקרה האלימות הקשה ובהסברים עד כמה הוא עליית מדרגה יותר מעליית מדרגה "שגרתית" וחציית קו אדום בוהק יותר מהאדום אליו כבר התרגלנו.
התיאורים והדימויים, בעלי הנופך הסנסציוני, נועדו להוכיח (אף שהדברים לא נאמרו במפורש) שהמקרה הנוכחי שונה וחמור מהמכות הקשות שספג רופא לפני עשרה ימים, למשל.
כל זאת במידה רבה לפי הכלל שהחדשות הבלתי נתפסות של אתמול הן כבר העובדה הנסבלת של היום. דווקא על רקע זעזוע מופגן זה ראוי להזכיר את העובדות: עו"ד חכם היה קורבן של משלח ידו, ואיני מתכוון לשוב להזדעזע מכך שה"עו"ד נרצח".
כוונתי היא שחכם בחר להיות פרקליטם של בכירי העבריינים של ישראל. הוא בחר, במידה רבה כמותם, בתחום דינמי, מכניס מאוד, אך גם מסוכן מאוד. הוא שיחק באש, והסתכן באפשרות שגם ייפגע ממנה.
ייתכן שבעבר עו"ד היה אחד מנציגיה של מערכת הצדק. אך כיום עו"ד הוא קודם כל נציג מרשו. אותו הוא מייצג, עליו הוא מגונן ואותו עליו להציל, גם אם הוא יודע שמדובר בפושע מסוכן.
מבחינה זו בחר חכם בעבודה שאפשר להתווכח על רמת המוסריות שבה. פעם אחר פעם הוא החליט לצאת להגנה ולהציל עבריינים מסוכנים שהיו זקוקים לשירותיו כדי שלא להיכנס לבתי הכלא של מדינת ישראל.
מות חכם עצוב, והרצח מזעזע ומחריד, חשוב לומר, והוא כזה גם אם בחר האיש להגן על עבריינים.
היה לי פעם חבר שהכרתי בצבא שנהרג כמה שנים לאחר השירות כשעבד כמאבטח של עבריין מוכר לציבור. הוא היה בחור טוב שבחר בעבודה לא ראויה ומותו היה מעציב. חכם במידה רבה הלך בדרך דומה, גם אם עשה זאת תחת הכותרת של "איש חוק".
יותר מאשר היה קורבן של האלימות הגואה בישראל והיעלמותו ההדרגתית של הטאבו שהיה פעם באשר לרצח של יהודי בידי יהודי, חכם היה כנראה פשוט קורבן של מלחמות העולם התחתון.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
