בנק יפצה לקוח בגין איחור בשחרור תוכנית חיסכון; ביהמ"ש: "בנק אינו חנות מכולת"

ליעקב מלול היתה תוכנית חיסכון בת 4 שנים בבנק ובה 300 אלף שקל. מועד שחרור הכסף היה חשוב למלול, משום ש-3 ימים אחריו היה עליו לשלם את הסכום למוכר דירה שרכש לבנו.

כשראה במועד השחרור שהכסף לא עבר לחשבון העו"ש הוא פנה לבנק, שנציגיו הבטיחו בכל יום שהכסף יעבור ביום שלמחרת. רק כעבור 4 ימים עבר הכסף לחשבון. הוא תבע 10,000 שקל מהבנק, בגין "התעללויות" ויחס מזלזל וטען שמאז האירוע הוא סובל מבעיות בריאותיות. הבנק טען שמדובר בטעות טכנית שעשויה לקרות, וכי מתוך רצון טוב הוצע למלול 250 שקל פיצוי, אך הוא סירב.

השופט ד"ר אברהם טננבוים ציין את הפסיקה, לפיה בין בנק ללקוח יש מערכת יחסים מיוחדת שאינה זהה לבעל עסק רגיל ולקוחו. "אין מדובר פה בחנות מכולת שהיתה צריכה לספק משלוח ולא סיפקה. למען הסר ספק, גם חנות המכולת צריכה לשלם על מחדליה אם איננה מתנהגת כראוי, אך החבות על הבנק גדולה פי כמה", קבע.

השופט הוסיף כי אין ספק שנגרמה לתובע "הרבה עוגמת-נפש והרבה רוגז והתרוצצויות חינם עברו עליו, והכל ללא עוול בכפו, ולאחר שעשה כל שצריך ונדרש היה לעשות על-ידי הבנק". גובה הפיצוי נקבע לפי אומדן ותוך איזון "בין הדרישה ממוסדות בנקאיים שהיא גבוהה מטבעה, ובין הידיעה שטעויות קורות בכל מקום שיש בו אנשים". (ת"ק 1757/08).