פסטיבל הפרינג' שנפתח אמש בחיפה מזמן מפגש עם בעלי מקצועות מפתיעים

ד"ר אבי ברכר, רופא ילדים, החליט לשנות כיוון ולהפוך לבמאי הצגות פרינג' ; יאיר פקר, פנסיונר של חברת וולט דיסני, חולם על קריירה של מחזאי ולראשונה בגיל 73 הוא מממש אותה בישראל

בפסטיבל פרינג' חיפאי ראשון מסוגו, שנפתח אתמול ויסתיים מחר בערב, שתיים מהדמויות המעניינות ביותר מככבות דווקא מאחורי הקלעים. במאי ההצגה "כל הגברים אותו דבר", שבו מככבת הדוגמנית מלי לוי, הוא ד"ר אבי ברכר, 38, רופא ילדים בשירותי בריאות כללית, ורופא התפתחותי במכון לנוירולוגיה התפתחות הילד של שירותי בריאות כללית במחוז חיפה.

יאיר פקר, 73, מחזאי ההצגה "הניחוח של חנה", שימש במשך 25 שנה, ועד לפני כעשור, כנציג המסחרי בישראל של חברת וולט דיסני. מאז שפרש, כתב פקר יותר מ-20 תסריטים. את הקריירה שלו כמחזאי הוא מתחיל עתה.

ברכר, שזה המחזה השלישי שהוא מביים, מעיד על עצמו כי הוא "חולה קשה בחיידק תיאטרון". ככזה, הוא צופה בממוצע בארבע הצגות בשבוע, "מגיל 18 ועד היום". זאת נוסף על אוסף בן יותר מ-3,000 מחזות, שאותם החל לצבור מגיל 16. תיאטרון הוא למד באוניברסיטת חיפה, רפואה - בטכניון. בין שני המקצועות הללו הוא מקיים דיאלוג, שאותו הוא מוצא כטבעי ואף כמפרה.

ברכר: "אני מאמין שגם הבימוי וגם הרפואה הם שני מקצועות טוטאליים. ברפואה אני נותן למטופלים שלי שירות זמין כמעט 24 שעות ביממה. הם יכולים תמיד להתקשר ואני יכול לעזור טלפונית או במרפאה, בהתאם לדחיפות. כנ"ל לגבי בימוי: אני מסיים חזרה וממשיך לחשוב על אלמנטים בימתיים, כמו איך אפשר לעשות את זה אחרת. זה דבר שמלווה אותך. וחוץ מזה בשני המקרים - ברפואה ובתיאטרון, צריכים להיות הרבה גורמים שמסייעים זה לזה. צריך חושים טובים, שני המקצועות משלבים גוף ונפש. כל המרכיבים הפסיכולוגיים והפיזיים הקיימים".

בין אישה לפילגש

נחוש לממש את חיידק התיאטרון, פנה ברכר למחזאי מאור הרוש, גם הוא חיפאי במקור, כדי שיכתוב עבורו מחזות. מתוך שלושת המחזות שהרוש כתב, בחר ברכר במחזה "כל הגברים אותו דבר" העוסק בנזילות הקשרים שבין גברים לנשים. ברכר: "בעולם של היום אנשים מחליפים בני זוג כמו גרביים, מנסים להתחדש כל הזמן כי זה קל יותר".

*קפיטליזציה של הרגשות?

"בדיוק כך".

ההצגה עוסקת לדברי ברכר ב"מסע הרפתקני ומלא תלאות של חיפוש אחר זוגיות או בן זוג".

הרוש גם משחק בהצגה לצד מלי לוי שמשחקה מחלץ מברכר לא מעט מחמאות. לוי בדמות שירה בצלאל - רווקה צעירה שנחושה למצוא את אהבת חייה, עוברת מסע רווי תלאות, כזה שלא מעט רווקות נאלצות לחוות. לאורך המחזה היא נאלצת להתמודד עם מגוון טיפוסים גבריים שאת כולם מגלם הרוש. המגוון הרחב לא מבטיח איכות אנושית רבה אבל מצליח לספק לצופים רגעים קומיים לצד כמה דמעות.

*אם תצליח כבמאי תיאטרון, תזנח את עולם הרפואה, או שזה כלל לא עולה בדעתך?

"מבחינה כלכלית, תיאטרון זה לא הגוף המפרנס. אבל זה גוף שאני מאוד אוהב. זה הפילגש שלי. הרפואה זו האישה. מבחינת בסיס כלכלי מקצוע הרפואה הוא יותר קבוע ואיתן. אני מאוד אוהב את המטופלים שלי ויש במקצוע לא מעט אתגרים אינטלקטואלים ורגשיים, ואין לי סיבה כרגע למרוד באישה שמטפחת אותי ותומכת בי. יש הרמוניה בין האישה לפילגש. כשתהיה עוד הצגה, אז למשך יום-יומיים בשבוע יהיה רופא מחליף במקומי במרפאה, וגם במכון להתפתחות הילד אקח יומיים בשבוע חופש. אפשר להסתדר".

הריח שנשאר

המחזה שכתב יאיר פקר, "ניחוח של חנה", מספר על קונפליקט שבו מצוי גבר שהתאלמן לא מכבר מאשתו. מצד אחד, הוא רוצה לתרום את הבגדים שלה לצדקה. מצד שני, הוא רוצה לשמור על הריח שלה, הנידף מבגדיה, ואינו מוכן שהריחות הללו יעברו לזרים. גם שכנתו, שהייתה חברה מאוד טובה של אשתו, ביקשה מבעוד מועד לשמר לעצמה את הריח - לכן ביקשה מחברתה, בעודה על ערש דווי, שתלבש את חולצתה. פקר: "זה סיפור על הריח שנשאר אחרי מותו של אדם קרוב, כאשר מתוך ההיכרות בין האלמן והשכנה נוצרת ידידות על בסיס שיתוף של הניחוח ביניהם. 'ניחוח של חנה' מבוצע על-ידי שחקני תיאטרון נתניה, ואני מכין להם מחזה נוסף. זו הקריירה השלישית שלי.

*מה השנייה?

"נתחיל בראשונה: בצעירותי עבדתי בחברה ישראלית, משפחתית: 'פקר פלדה'. יום אחד החלטתי לעשות הסבה לקולנוע וטלוויזיה, והגעתי לוולט דיסני. ייצגתי את וולט דיסני בארץ במשך 25 שנה. ורק אחרי זה התחלתי בקריירה של כתיבה. אין בזה פרנסה עדיין, אבל אני נהנה ממה שאני עושה. אנשים שכותבים הם לא בגיל שלי, אני עוף מוזר".

*"ניחוח של חנה" זו סנונית ראשונה?

"זה לא המחזה הראשון שכתבתי. כתבתי הרבה. יש לי הרבה מאוד תסריטים, ספרי ילדים, ומחזות, שאותם אני כותב בדרך-כלל באנגלית. כיוון שעבדתי במשך עשרות שנים בחו"ל, כשאני חושב על מחזה או על סרט אני חושב באנגלית. אני בכלל לא כותב על ישראל, אני כותב על אנשים. בלי צבא, בלי דתיים, בלי ערבים. כי לא משנה איפה הם נמצאים, כל בני האדם דומים".

מחזה נוסף שכדאי לשים לב אליו בפסטיבל הוא - "הום סינמה" של יהושע סובול, המגולל את סיפורו של גבר החוזר משדה התעופה לאחר נסיעת עסקים, מוצא את עצמו עם אישה שאינה אשתו ומגלה בדיעבד שהוא נמצא בבית אחר. המסר, אם תהיתם, הוא על הווירטואליות הקיומית שמייצרת תרבות האינטרנט וההייטק. את ההצגה ביימה דנה אתגר הצעירה.

בפסטיבל, שהינו פרי יוזמה של תיאטרון "הסטודיו" בחיפה, יועלו 11 הצגות. ההצגה שתקטוף את תואר "ההצגה הטובה ביותר" תזכה את יוצריה בסכום של 50.000 שקל. ההצגות יתקיימו במתחם האודיטוריום בחיפה שבמרכז הכרמל ובסינמטק חיפה. *