בעלי הרכב הצמוד לא עושים חשבון

בשבוע שעבר פרסם פורום מנהלי הכספים, "פורום ה-CFO", סקר שכותרתו "השפעת מחירי הדלק על כמות הנסיעה בציי הרכב". זהו סקר מקצועי ויסודי שנשען על מקורות אמינים ומעודכנים. בסקר השתתפו 109 מנהלי כספים בחברות גדולות, שמחזיקות בצי רכב בגודל ממוצע של 190 כלי רכב. מנהלי הכספים הם אלה, שחותמים כל חודש על התשלומים לספקי הדלק ועוקבים אחרי המידע, שמצטבר בדלקנים של צי הרכב של החברה.

מטרתו המקורית של הסקר הייתה לבחון כיצד האם וכיצד משפיעה עליית מחירי הדלק על מדיניות "הדלק החופשי", שמעניקות החברות לעובדים כחלק מהטבת הרכב הצמוד. הסקר פותח תיבת פנדורה סביבתית-כלכלית, שהרבה ארגונים ומעסיקים היו שמחים בוודאי לשמור סגורה ונעולה.

יותר ק"מ בשנה

אחד הנתונים המעניינים ביותר העולים מהסקר, הוא כמות הנסועה השנתית הממוצעת של רכבי הציים. עד היום, ההערכה הכללית בשוק שהסתמכה בעיקר על חברות הליסינג, דיברה על ממוצע נסועה שנתי של 25 אלף קילומטר בשנה. הסקר מגלה, שהממוצע בפועל עומד על 30 אלף קילומטר, שהם 66% יותר מממוצע הנסועה של בעלי רכב פרטי בארץ, שמשלמים את הדלק מכיסם.

מהנתונים עולה שרק ב-7% מהציים נע ממוצע הנסועה סביב 20-24 אלף קילומטר בשנה. 29% נוסעים מעל 35 אלף קילומטרים בשנה.

הנתון הזה לבדו יכול ללמד, שתרומתם היחסית של רכבי הציים לפליטה ולגודש על הכבישים גדולה משמעותית ממשקלם היחסי בכלל מצבת הרכב בישראל. אמנם צריך לקחת בחשבון, שמדובר בכלי רכב חדשים, שפליטת הגזים הרעילים נמוכה יחסית לכלי רכב ישנים יותר שנעים על הכבישים. אולם קשה לשבור את הקשר הישיר והמובהק, שקיים בין כמות הקילומטרים לכמות הפליטה.

עוד נתון מרתק מגלה, ש-90% מכלל הציים נוקטים כיום במדיניות של "צ'ק פתוח" ביחס לצריכת הדלק והקילומטרים של העובדים, ואינם מטילים עליה כל הגבלה גם כאשר מחירי הדלק עולים. זוהי הטבה לא מבוטלת לכשעצמה אבל היא מועצמת כמה מונים כאשר מתרגמים אותה למונחים של "שווי שימוש".

כידוע, "שווי השימוש" נועד להעריך ולמסות את החלק של השימוש הפרטי שעושה העובד ברכב הצמוד, אותו הוא מקבל מהמעביד. ככל ששווי השימוש נמוך יותר, כך גדלה הטבת המס של הרכב הצמוד.

בשנה שעברה, אחרי קרב מפרך שנמשך כמעט שנתיים, השיגו האוצר והכנסת פשרה בה נקבע כי שווי השימוש יעלה בהדרגה על פני ארבע שנים, עד להכפלתו. אלא שהמנגנון הזה קבע ערכי יעד קבועים להעלאת שווי השימוש ולא הכיל בתוכו מרכיב משתנה, שנגזר מהעלייה המואצת במחירי הדלק. מדובר במרכיב שמהווה חלק חשוב בעלויות השוטפות של הרכב. הדבר דומה לקביעת יעד כלכלי ארוך טווח, שאינו צמוד למדד ואינו מוגן מפני האינפלציה.

השווי תמיד קבוע

מאז נקבעו ערכי "שווי השימוש" קפץ מחירו של הבנזין ב-56 אגורות לליטר, שהם כמעט 10%. ניקח רכב צי, שנוסע 30 אלף קילומטר בשנה וצורך דלק בקצב (סלחני מאוד) של 10 קילומטר לליטר. רכב כזה צורך 3,000 ליטר בנזין בשנה. תוספת של 56 אגורות לליטר מגדילה את שווי הטבת הדלק החופשי בלא פחות מ-1,680 שקל בשנה.

כאן עולה השאלה מה היחס של השימוש הפרטי ברכבי הציים? נזכיר, שהנושא הזה היווה נקודה למחלוקת עם האוצר בעת קביעת שווי השימוש ונציגי העובדים טענו, שכמעט כל השימוש הרכב מתבצע לצרכי עבודה, עיקר נסיעה לעבודה וממנה.

אלא שסקר ה-CFO, מספק בעקיפין נתונים שמצביעים אחרת. הסקר בחן אילו הגבלות והדלק מוטלות בחברות הבודדות (10% בלבד), שכן נוקטות במדינות הגבלת קילומטרים. חלק מהחברות מעניקות דלק חופשי בהתאם למרחק הפיזי של מגוריו של העובד מהעבודה פלוס הקצבת "בונוס" של 1,300 קילומטר בחודש, כלומר 15,600 קילומטרים בשנה. רק מעבר לכך מתחיל העובד לשלם.

במילים אחרות, שימוש "פרטי" סביר ברכב צמוד, מלבד הנסיעה לעבודה, הוא 50% לפחות מהנסועה השנתית. בחברות אחרות "ההקצבה" אפילו נדיבה יותר ועומדת על 2,000 קילומטר מעבר להקצבה המדורגת על פי מרחק המגורים. גם אם ניקח הערכה מינימאלית של 50% שימוש "פרטי" בשנה, עדיין עולה ששווי השימוש הריאלי עולה בסביבות 600-800 שקל בשנה על כל עלייה של 10% במחירי הדלק, ללא קשר לסוג הרכב וקבוצת המחיר שלו.

מיסוי אנטי ירוק

מהנתונים עולה כי המנגנון הנוכחי של שווי השימוש, מעניק למקבלי הרכב הצמוד "חסינות" בלתי מוגבלת בפני עליית מחירי הדלק, ויוצר מוטיבציה הפוכה לחיסכון ולידידותיות לסביבה.

בהתחשב בעובדה, שמעל 70% מכלי הרכב החדשים מוצאים כיום את דרכם לציים, זהו מחסום רציני מאד בפני כל ניסיון ליישם מיסוי ירוק אפקטיבי. אחרי הכל, מי צריך רכב חסכוני יותר כשהטבת המס היחסית גדלה ככל שעולה מחיר הדלק? ולמי זה משנה אם על הרכב יוטל "קנס" ירוק חד פעמי של 3,000 שקל?

אין זה פלא, שסקר ה-CFO מגלה כי הניסיונות של מעסיקים לעודד את העובדים להקטין את כמות הנסועה השנתית "בהתנדבות" הניבו תוצאות זניחות וכך גם המדיניות הליברלית של "הקצבת קילומטרים" במעט החברות שכן נוקטות בה.

אין זה מפתיע, שעליית מחירי הדלק בחודשים האחרונים אף האיצה את המעבר לליסינג. אז תשכחו ממכוניות היברידיות, או תחנות כוח סולריות. בישראל הקטנה הומצאה השיטה לנצח את מחירי הדלק הגואים. עכשיו רק צריך לייצא אותה לעולם. *