היה היתה פעם פריפרייה

בהפרש של מספר שבועות התבשרו העובדים בשלוש רשתות המקומונים הגדולות על שינויים דומים במבני המערכות. על השינוי הדרמטי ביותר הכריזה רשת שוקן, שהחליטה שבקרוב יכונסו כל המערכות של הרשת בבניין אחד בתל אביב, שבו יתבצעו במרוכז עבודות העריכה, השכתוב והגרפיקה בעבור כלל המקומונים. בידיעות ובמעריב בחרו, לפחות בינתיים, בצעד מתון יותר, הכולל את כינוס העבודה הגרפית במוקד מרכזי אחד (עורכת "ידיעות תקשורת" יעל אדמוני ועורך "זמן מעריב" יואב צור סירבו להתייחס לדברים. גורם המקורב למעריב אישר כי ברשת נעשה איחוד מחלקות גרפיות, כדי ליצור מרכזים שיביאו לייעול עבודת הגרפיקה).

איך אפשר להסביר את סמיכות הזמנים בין המהלכים של שלוש הרשתות? "לא עושים מהלך כזה על רגל אחת, וברור שבכל המערכות חושבים עליו כבר הרבה זמן, אבל יכול להיות שאת האומץ לפוש הסופי הם קיבלו מהצעד שלנו", אומר בכיר ברשת שוקן. אבל מעבר לעיתוי, ולשאלות המקצועיות שמעוררים הצעדים הללו, קיים גם אספקט של פגיעה - בכמה רבדים - בפריפריה ובאוכלוסיות חלשות יחסית.

בהיבט התעסוקתי מדובר בפיטורים של אנשי מערכת כמו גרפיקאים, עורכים ומגיהים, שלא ישרדו את המעבר למרכז. ברשת שוקן, למשל, עובדים יודעים לספר כי מלבד תחושת אי-הוודאות שבה הם שרויים, ברור להם כי בניגוד להצהרות ראשי הרשת לא לכולם יהיה מקום ביום שלאחר השינוי, ושהמהלך לא יסתכם רק באותה "נשירה טבעית", שעליה בונים מוביליו.

הבכיר ברשת שוקן מכחיש את הדברים, ומבקש להציג את השינוי כ"כינוס נבחרת החלומות של הרשת תחת קורת גג אחת". "צריך לזכור שאנחנו משקיעים למעלה מ-400 אלף דולר בכל ההליך המחשובי של המהלך הזה", הוא אומר, "כשבכל מה שנוגע לכתבים בשטח אנחנו לא חוסכים ברבע כתב, ואולי אפילו נוסיף כתבים. נכון שיש פה גם מהלך של ייעול שאנחנו לא מסתירים, אבל אנחנו עושים אותו איפה שאפשר לייעל. מה עוד שבמוקדם או במאוחר אנחנו מתכוונים גם לצאת לאינטרנט, וזה ממילא מחייב מהלך מסוג זה".

אבל הפגיעה המשמעותית בפריפריה עלולה להיות קשה וממושכת, באופן שבו היא מוצגת על-ידי התקשורת ומיוצגת בה. "כל המחקרים בעולם הראו שאחד הדברים המשפיעים ביותר על הסיקור הוא מיקומה הפיזי של המערכת", אומר ד"ר אלי אברהם מאוניברסיטת חיפה, החוקר את יחסי מרכז-פריפריה בתקשורת. "מה שעצוב במיוחד הוא שכבר היינו בסרט הזה. בשנות ה-70 אלה בדיוק הניסיונות שהיו, להקים מקומונים שינוהלו מהמרכז, וזה לא הלך. הרבה מהבעיות שיש היום, כמו תחושות הקיפוח של קבוצות באוכלוסייה, נובעות מחוסר הייצוג שלהן, ומהתחושה שהן פשוט לא נמצאות שם".

אם שואלים את יוסף כהן, עורך "כל העיר" של רשת שוקן בשנים 1996-2002, אין צורך לחכות לאיחוד המערכות כדי להתבשם מהניחוח התל אביבי האחיד שהשתלט על הרשת. "שמחתי לשמוע שמקומוני רשת שוקן ייערכו מתל אביב, כי זה זמן רב הייתה לי הרגשה שהם נערכים מכוכב לכת*כלשהו", הוא אומר. "כירושלמי, העובדה שמה שמוגדר כמדור תרבות במקומון שלי הוא מדור רכילות תל אביבי שעוסק בזוטות ובזוטים שאין לי מושג מי הם, קצת מבאסת. הייתי שמח אם הפריפריה התל אביבית הייתה פוטרת אותנו מעונשה. יש לא מעט תרבות אמיתית בירושלים, אבל כנראה שלמישהו ברשת שוקן יכאב אם נדע על קיומה".

אחד הדברים העצובים הוא שלפני כשני עשורים, בסוף שנות ה-80, וגם במהלך רוב שנות ה-90, העיתונות המקומית נחשבה בדרך כלל לחלק הרווחי יותר בשוק העיתונות. "בזמנו, כש'חדשות' עוד היה קיים, נהגנו להתבדח שכל כתב במקומונים מפרנס משפחה של עובד 'חדשות'", אומר בכיר לשעבר בקבוצת הארץ. גם היום נוהגים להתגאות ברשת שוקן כי בכל הקשור לשוק המקומונים, הם אלה שמובילים את המגמות שאליהן יצטרפו בעתיד גם השאר. רק שעכשיו, איכשהו, התחזית הזאת לא נשמעת כמו בשורה מרנינה במיוחד.

kitain@013.net