מי הכי נהנה מהדולר החלש?

לא סוחרי המט"ח הספקולנטים, אלא דווקא האמריקאים ; הנה גם הסבר מדוע

אמיר איל הוא מנכ"ל בית ההשקעות אינפיניטי

תפיסת ממשל בוש, הביאה את האמריקאים לשמר את שערו הנמוך של הדולר. לתפיסתם, במציאות זו ניתן להגביר את כושר התחרות של היצוא האמריקאי ובכך להגביר בצורה חדה את יצוא הסחורות והשירותים לעבר שותפות הסחר העיקריות שלהם ובראש ובראשונה סין, עמה גרעון הסחר עמד במרץ על 16.1 מיליארד דולר.

מה שקובעי המדיניות האמריקאים לא הביאו בחשבון הוא את נסיקת הנפט לרמת שיא המתקרבת כבר ל-150 דולר לחבית. עד היום, מקובל היה להאמין שבשעה שהכלכלה האמריקנית נכנסת למיתון, מחיר הנפט יצלול עקב הירידה בביקוש מצד הצרכן האמריקאי, שעדיין צורך פי שניים בנזין לעומת הצרכן האירופאי. אולם, עליית הביקוש מצד מזרח אסיה וזרימת הון ספקולטיבי להשקעה בסחורות כאמצעי לגידור מפני ירידת ערכו של המטבע האמריקאי, שמרו על ביקוש ער לנפט.

ארה"ב הייתה ועודנה המעצמה הצבאית החזקה בעולם. עם זאת, מעמדה הלא מעורער ערב קריסת ברית המועצות, אפשר לה להכתיב את סדר היום הפוליטי-כלכלי העולמי. אולם רצף האירועים מאז 11 בספטמבר, הסתבכותה באפגניסטן ושקיעתה בבוץ העיראקי, שחק את מעמדה כמי שיכולה להיות ערבה לשלום העולם. רוסיה סין ואירופה המזהות את החולשה, קוראות תיגר כנגד ההגמוניה האמריקאית. כיצד?

פרצה קוראת לגנב - פוליטיקה ומחירי הנפט

מדינות עתירות מחצבים כדוגמת רוסיה, ונצואלה ומדינות באפריקה הצטרפו אל המדינות החברות באופ"ק והן לא מגבירות את תפוקת הנפט, הגם שיש בכוחן לעשות זאת. הן מעודדות את אפקט המחסור.

מציאות זו, בשילוב ספקולנטים והתגברות הביקוש מצידה של מזרח אסיה המתעוררת, גוררת בהלה מחודשת לזהב השחור בדיוק כפי שהיה בשנות ה-70, אז מחיר הנפט הרקיע לשחקים והעולם נאלץ להתאים את צריכת הנפט שלו. הנהגים נאלצו לעבור ממכוניות זוללות דלק למכוניות קומפקטיות וחסכוניות, ומי שהכי נהנו מכך היו תאגידי הרכב היפנים.

מהפך במאזן הכוחות

באמצע שנות ה- 80 שלטו תעשיית הנפט העולמית תאגידי נפט דוגמת אקסון מוביל, בריטיש פטרוליום, רויאל דאץ'-של ושברון, והן שהכתיבו את התפוקה, כמות המלאי ורמת המחירים. זה למעלה מ-20 שנה שחברות אלו נהנות משליטה כמעט בלעדית בכל שרשרת תהליך הפקת הנפט - הקידוח, דרך ההפקה והזיקוק ועד לשיווק לצרכן הסופי.

בשנים האחרונות ממשלים לא דמוקרטים דוחקים את רגליהן של חברות הנפט, ולחילופין מלאימים את תעשיית הנפט (הוגו צ'אבס בוונצואלה, למשל) במדינה. מהלכים מסוג זה מזניקים את מחירו של הנפט, והרווח לחבית נפט שגורפות המדינות, גדל. מהלכים אלו מיטיבים עם המשטרים הללו לטווח הקצר, ותורמים לרווחתם המיידית בזמן שרווחת אוכלוסיית העולם וחוסנה של הכלכלה העולמית נפגעות.

מבט צופה עתיד

שינוי מגמה אמיתי הן מבחינת שער הדולר והן מבחינת מחיר הנפט יגיע לאחר הבחירות בארה"ב בנובמבר. עד אז האינדיקטורים הכלכליים ייקבעו את סדר היום, שכן כיום קובעי המדיניות הכלכלית בארה"ב רודפים אחריהם במקום להניע שינוי אמיתי בדפוסי ההתנהגות של הצרכן האמריקאי.

שינוי שלטון, לעומת זאת, כמוהו כשינוי בפרמטרים הכלכליים כיוון שהוא עשוי להוביל למדיניות פיסקאלית חלופית שהשפעתה על המטבע מהותית, אך מוקדם מדי להניח זאת. נשיא בעל קו שונה משל ממשל בוש יכול שיסיג כוחותיו מעירק ויכתיב סדר יום פוליטי גלובלי חדש.

למעשה יציאה מעירק תתרום לאיזון הגרעון התקציבי של ארה"ב, כך שהמטבע האמריקאי יוכל לחזור להתייצב ומאידך הריבית המוניטארית תעלה ותעודד צריכה שקולה ואחראית ולא ממונפת באשראי.

במידה והצרכן האמריקאי ילמד את ההשלכות של צריכה נבונה אנו נראה בעתיד כלכלה אמריקאית הרבה יותר גמישה וחזקה, בעלת פריון גבוה יותר וכושר תחרותי, המתבסס על פרמטרים כלכליים ולא על משחקי מטבע.