אין בשורה ישראלית בפסטיבל הקולנוע שייפתח מחרתיים בירושלים

בעוד יומיים (ה'), בבריכת הסולטן, זה מתחיל: פסטיבל הקולנוע ה-25 בירושלים יוצא לדרך, ועיר הבירה הרדומה והקודרת קמעה, שוב מתעוררת לחיים. מאתיים סרטים, עשרות מסעדות, מיני אירועים תרבותיים מרתקים, כמה מאות מקומות חניה, וחדרי מלונות במחיר שיא של 300 דולר ללילה יחכו לכ-80 אלף באי הפסטיבל, אשר ישתתפו בחוויה קולנועית-ישראלית מרתקת. הפסטיבל יימשך תשעה ימים, עד מוצ"ש הבא, כאשר מסיבת הנעילה של הפסטיבל תתקיים ערב לפני.

האלפים שיצבאו על אתר בריכת הסולטן בערב הפתיחה כדי לצפות בסרט האנימציה "וול E", מעין "אי.טי" למתקדמים, הסרט הפותח של הפסטיבל, יחמיצו את "עד קצה העולם" - סרטו העצמאי והמדובר של השחקן והבמאי ההוליוודי שון פן, שיוקרן באותה שעה ממש באחד מאולמות הסינמטק. "עד קצה העולם" הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, ואך מתבקש היה שהסרט יובא להקרנה בפסטיבל הקולנוע החשוב בישראל. הסרט יוקרן פעם נוספת ביום הסגירה של הפסטיבל, בשבת, ה-19 בחודש. עבור הפסטיבל, שילוב הסרט ברפרטואר הנו הישג לא מבוטל. על-פי תקציר העלילה, המבוססת על סיפור אמיתי, על-פי הביקורות מעבר לים ועל סמך יכולותיו הקולנועיות המרתקות של פן, נראה שמדובר בסרט חשוב לצפייה.

באופן כללי, הרפרטואר השנה מבטיח רבות. אמנם צפייה מוקדמת של הח"מ בחלק מן הסרטים הותירה את הרושם כי איכות הסרטים רחוקה מלהיות אחידה, אך עיון בתוכנייה משקף כי אין יום שבו נפקד מאולמות ההקרנה סרט של במאי חשוב. כמו כן, בכל יום יש לפחות סרט אחד שעליו ניתן לומר שהוא בבחינת חובת צפייה.

יום ו' הקרוב, היום השני לפסטיבל, ייפתח בסרט הטבע הדוקומנטרי המאכזב של הבמאי הגרמני הדגול ורנר הרצוג. "מפגשים בסוף העולם" הוא שמו של הסרט, הנופל בכל היבט קולנועי מסרטים דומים שנעשו על-ידי מקצועני הז'אנר, בוודאי אלה המופקים על-ידי מחלקת התעודה המצוינת של ה-BBC. המשך היום טוב בהרבה, עם הקרנת "אידיוטים ומלאכים", "הגרגר והדג", ובמיוחד "שטח פרטי" המופתי, שעליו נכתב בהרחבה במדור זה בשבוע שעבר. בצהרי שישי תתקיים הקרנה של סרטים שהשתתפו בתחרות הסרט הקצר של האקדמיה האירופית לקולנוע לשנת 2007, וזו הזדמנות טובה להיחשף לקולות הצעירים המבטיחים של הקולנוע האירופי. בערב יוקרן הסרט "טריסטרם שנדי: פתפותי ביצים" של הבמאי מייקל וינטרבוטום, שהוא אורח הפסטיבל, וככל הנראה יימצא באולם בעת ההקרנה. אורח נוסף, וחשוב לא פחות, שיגיע לפסטיבל, הוא הכוכב האמריקני המוערך ג'ון מלקוביץ'. מלקוביץ' מביא עמו הרבה יותר מאשר הילה הוליוודית: הוא יקיים שני מפגשים עם הקהל, כשהאחד, ביום חמישי ה-17 לחודש, יכלול את הקרנת הסרט "להיות ג'ון מלקוביץ'", ולאחריו יתקיים פאנל של שאלות ותשובות. יום למחרת ייפגש מלקוביץ' עם קהל קולנוענים ברובו, בסדנת אמן בסגנון "הסד נה למשחק".

ומי לא בא - לופוליאנסקי

עבור מנהלי הפסטיבל, חגיגות חצי היובל הן מעמד מחייב במיוחד, אפילו מלחיץ. בדיווחים שונים בתקשורת, עלו טענות על כך שהפסטיבל ירד לאחרונה מגדולתו, וכי להבדיל משנים עברו, התוצרת אשתקד לא הייתה במיטבה, וזו של השנה הנוכחית אינה מבטיחה גדולות ונצורות. טענות אלו, כפי הנראה, לא תרמו במיוחד לתחושת רוגע במסדרונות הסינמטק המקומי. אם לשפוט על-פי ההיערכות המאוחרת (באופן יחסי) של הפסטיבל ברמת התוכן, לרבות מועד הצגת הרפרטואר- לפני כשבועיים, הן בכלי התקשורת והן בפני הקהל הרחב, ניכר כי הלחץ נתן את אותותיו. אם כי לא מן הנמנע שלעיכובים הללו היו סיבות נוספות.

סיבה נוספת שהעיבה במעט על אווירת החג הייתה ההיענות החלקית מצד חלק ממפיקי הסרטים הישראלים החדשים, אשר לא ששו להשתתף בתחרות על פרס וולג'ין לסרט הטוב ביותר, ובד בבד סירבו חלק מהם להעניק לפסטיבל ראשוניות במסגרת הקרנות בכורה, בין היתר מסיבות מסחריות מיידיות - חוסר רצון להמתין עד לתום הפסטיבל כדי לשחרר את סרטיהם להפצה.

בעיה נוספת שהתעוררה בשנים האחרונות הינה סוגיית המימון. אמנם הנהלת הפסטיבל מצליחה לחדש מדי שנה את המפעל היוקרתי והעשיר בתכנים בעלות יחסית זעומה (כ-5 מיליון שקל), עובדה אשר בהחלט יש בה כדי לעורר התפעלות, אך הציפייה מצד הפסטיבל לתמיכה רחבה הרבה יותר, הן מקופת עיריית ירושלים והן מקופת המדינה, טרם מומשה. נכון לעכשיו, העירייה והמדינה יחדיו נושאות בנטל המימון של כחמישית מהתקציב. היתר, כ-4 מיליון שקל, מקורם בחסויות, כשהעיקרית שבהן היא של חברת אורנג'. זו הסיבה לכך שהצבע הכתום, המזוהה כצבע הלוגו של חברת הסלולר, מעטר את כרזת הפסטיבל, את חוברות הפסטיבל ואת התוכנייה. לוגו הפסטיבל בנוי למעשה על בסיס הלוגו של חברת אורנג'.

במסיבת עיתונאים שנערכה לפני כשבועיים, קבל מנכ"ל הפסטיבל, אילן דה פריז, על התמיכה המינורית, בלשון המעטה, של העירייה, נוכח התרומה התרבותית, התדמיתית והתיירותית הכבירה של הפסטיבל לעיר. "נתוני שנים עברו", אמר דה פריז, "מפסטיבלים קודמים, מלמדים כי בימי הפסטיבל, הסוחרים המקומיים ועסקי התיירות מגיעים להיקף תקבולים בסך של כ-60 מיליון שקל". דה פריז הלין על כך שהעירייה בהנהלתה הנוכחית, בראשותו של אורי לופוליאנסקי, שואפת להפוך את העיר לחרדית יותר. כל זאת מבלי לציין או אף לרמוז כי סינמטק ירושלים, הגוף העומד מאחורי הפסטיבל, פועל בשבת. זו ככל הנראה הסיבה לכך שראש העיר לא מופיע ברשימת המברכים את הפסטיבל בעמודיו הפותחים של ספר שיצא לקראת המאורע. אחרי ברכותיהם של הנשיא שמעון פרס, ראש הממשלה אהוד אולמרט ושר התרבות ראלב מג'אדלה, מופיע ממלא מקום ראש עיריית ירושלים, יגאל עמדי, כמו היה זה כדי להתריס.

יגאל חיו, משנה למנכ"ל הפסטיבל, דווקא מרוצה משיתוף הפעולה בין העירייה לבין הפסטיבל. כמי שנמצא בקשר יומיומי עם פקידים בכירים בעירייה, הוא מציין כי העירייה מקיימת שיתוף פעולה הדוק עם הנהלת הפסטיבל, ומעניקה את כל הסיוע הנדרש, על-ידי תיאום וביצוע, והכנת התשתיות הנדרשות לפסטיבל, כמו פרסומים בכלי התקשורת, שילוט, הכוונה, הסדרי חניה ושימוש באתרים עירוניים לאירועים והקרנות בפסטיבל, כמו מתחם הרציף בתחנת הרכבת הישנה ובריכת הסולטן.

חיו: "לכתוב שהיחסים בינינו לבין העירייה עכורים זה לא נכון ולא הגון. שיתוף הפעולה הוא יוצא מהכלל. טבעי שכל גוף תרבות ישאף לקבל יותר כסף מהמוסדות העירוניים, אבל העזרה של העירייה היא מאוד גדולה". מלשכת דובר עיריית ירושלים נמסר כי ראש העיר רואה בפסטיבל הקולנוע אירוע מרכזי וחשוב, ומשתתף באופן מסורתי בקבלת הפנים בערב הפתיחה. ראש העיר מקיים שיתוף פעולה עם הנהלת הפסטיבל לאורך כל השנה הן במפגשים וקבלות פנים לשחקנים, בימאים ותורמים והן בסיוע לשיפוץ והרחבת מתחם הסינמטק. ראש העיר תומך לאורך שנים בקיום הפסטיבל, ובינו לבין גב' ליה ואן-ליר (נשיאת הפסטיבל והמייסדת, מ"ש) וחברי הנהלת הפסטיבל קיים שיתוף פעולה פורה".

פודינג פרודקשן

בשנים האחרונות הפכו פסטיבלי הקולנוע הבינלאומיים, ופסטיבל ירושלים ביניהם, למקומות מפגש לגיוס תקציבים ולמציאת שותפים לפרויקטים קולנועיים. קולנוענים מכל העולם מגיעים לאירועים אלה במיוחד כדי לחפש משקיעים לסרטיהם, או גם סוכני מכירות של סרטים. עבור מפיקים במיוחד, מדובר בפלטפורמה אידיאלית, מן מסגרת מובנית להתקשרות; בשלושה או ארבעה ימים יכול יוצר לפגוש למעלה מ-40 נציגים ומנהלים של חברות הפקה שונות, ולא רק מאירופה. במקום להשקיע כסף, זמן ומאמץ בתהליך גישוש יקר ומסורבל הנמשך חודשים, הכולל עשרות טיסות טרנס-אטלנטיות ואינספור טלפונים, הנהלת הפסטיבל מציעה מעין שוק, שבו משווקת סחורה לקהל ממוען. כל פסטיבל מכנה את מיזם השוק בשם שונה: "דה פרודקשן מרקט", או "דה פרודיוסר'ס נטוורק". בירושלים האירוע זוכה מזה שלוש שנים לשם "דה ג'רוזלם פיץ' פוינט".

בעיקר עבור אנשי קולנוע, אירוע הפיצ'ינג הוא האירוע המשמעותי והמרתק בכל פסטיבל. אם בעבר הלא רחוק (עד לפני ארבע שנים) פסטיבל ירושלים עסק בעיקר בהקרנה של סרטים ובקיום אירועים תרבותיים ומקצועיים, הרי שכיום המקום שאותו תופס הפן העסקי - עבור התעשייה הישראלית והבינלאומית - הינו נכבד. הרווח העקיף של הפסטיבל הוא במיצוב גבוה, דבר המתבטא בדרג החשיבות של אנשי תעשיית הקולנוע המכבדים את הפסטיבל מדי שנה בנוכחותם.

באירוע הפיצ'ינג הנוכחי, שאותו יזם כתריאל שחורי, מנכ"ל הקרן הישראלית לקולנוע, בשיתוף עם פסטיבל ירושלים, יתמודדו 14 נציגי חברות הפקה מקומיות על תקציביהן של קרנות זרות, מנהלי רכש של תחנות טלוויזיה אירופיות, ועל שיתוף פעולה הפקתי עם קולגות עתירי ממון הפועלים מעבר לים. 14 התסריטים כבר זכו בהתחייבות למימון של הקרן הישראלית, מה שעשוי להקל על קבלת ההחלטות של חברות ההפקה והקרנות הזרות. כל 14 הפרויקטים שווקו על-ידי קרן הישראלית לקולנוע כ"סרטים הטובים שיופקו בישראל בשנה הקרובה".

הפיצ'ינג, כך מכונה בעגה המקצועית פרזנטציה קולנועית, הוא אודישן פיננסי מרתק. במעמד הפסטיבל, התהליך פתוח לקהל ומתחילתו ועד סופו הוא מומחש לעיני הצופה. לכל חברת הפקה ישראלית יש בין ארבע לשש דקות להציג את תקציר הסיפור בעל-פה, כמובן באנגלית. הצגת סיפור בצורה משכנעת בזמן כה קצר ותוך כדי ניסיון למכור פוטנציאל שיווקי, אינה משימה פשוטה. השלב הבא סגור בפני הקהל, ובו לכל נציגי סרט שעבר את הסינון הראשוני יש אפשרות להיפגש אחד על אחד עם כל אחד מהמפיקים ומנציגי הקרנות הזרות.

לדברי שחורי, הפיצ'ינג פרודוקטיבי במיוחד, ובמהלכו, על סמך השנתיים הקודמות נסגרות הרבה עסקאות. שחורי: "החלטתי השנה לשים דגש על מערכת היחסים המיוחד והקרובה שלנו עם הקולנוע הגרמני. מהסיבה הזאת הזמנו שישה אנשי קולנוע בכירים, ביניהם פיטר דינגס, מנכ"ל קרן הקולנוע הפדרלית של גרמניה, וכריסטין ברג, מנהלת תחום ההשקעה בקרן. תחשוב מה זה, פאנל עם תעשיית הקולנוע הגרמנית. גרמניה משקיעה בקולנוע קרוב ל-200 מיליון יורו בשנה".

מה התרומה של הפיצ'ינג לקהל הרחב?

"מטרת הפיצ'ינג היא להרחיב את היריעה, מפסטיבל בעל אופי תרבותי לבעל אופי עסקי טהור - לתת ביטוי וממד של תעשייה, ביזנס, וגם לשדר לעולם שנוצרת פה בישראל תעשיית קולנוע. חוץ מהחבורה המכובדת שהזמנו, יצרו איתנו קשר יותר מ-12 מפיקים ומשקיעים שונים, שהחליטו לטוס לישראל על חשבונם, רק כדי לשמוע על 14 פרויקטים".

אתה לא חושש שהכמיהה למימון זר תביא קולנוענים ישראליים לייצר תסריטים שיתאימו לקופרודוקציה, מה שנקרא בתעשייה "פודינג פרודקשן"?

"לא יהיה אצלנו פודינג פרודקשן. בשביל זה אני פה. הנושא הזה נכשל בעולם. התוכן הוא שמוכר, האמת הפנימית של היוצר, אמינות הסיפור והדמויות. סיפור חוצה גבולות". *