ביהמ"ש: הפרמיה לחברת הביטוח צריכה להיות מושפעת ממצב הרכב המבוטח

הרקע לדיון בשאלה נעוץ בכך שבעת קרות אירוע, המזכה את המבוטח לתגמולי הביטוח, נוהגות חברות הביטוח להפחית מהתגמולים סכומים נכבדים בגין מצבו של הרכב, מספר הידיים שעבר, גילו וכדומה.

השופטת מלכה אביב, שדנה בתביעת מבוטח נגד חברת הראל, קבעה כי צריכה להיות התאמה בין דמי הביטוח שמשלם המבוטח לבין התגמולים שיקבל במקרה בו יתרחש אירוע הביטוח.

עם זאת, לקביעתה זו 3 סייגים: ראשית, "יש להתאים את דמי הביטוח למצב הרכב ולא ליצור מצב בו יקבל המבוטח תגמולים העולים על הערך הריאלי של רכבו ביום האירוע". זאת, משום שתגמולי הביטוח, כמו הפיצוי, נועדו "להחזיר את המצב לקדמותו" או לפצות את המבוטח בגין הנזק הממשי שנגרם לו ולא מעבר לכך.

סייג שני הוא שדמי הביטוח לא נועדו להבטיח רק את נזקיו של המבוטח. "נהפוך הוא, מרכיב נכבד מדמי הביטוח נועד להבטיח נזקים של צד ג'". לדבריה, אין בידיה לקבוע את החלוקה המדויקת ולכן היא קוראת למפקח על הביטוח באוצר לערוך את הבדיקה ולקבוע כללים. אולם בכל מקרה, "ככל שאותם משתנים של מצב הרכב מביאים להפחתות בדמי הביטוח, ההפחתות יהיו רק לגבי אותו החלק של דמי הביטוח שנועד להבטיח את הנזק העצמי ברכב".

בסייג השלישי היא דחתה את טענת הראל, כאילו תהליך של בירור מצב הרכב יסרבל וייקר את תהליך הביטוח. "חברת הביטוח יכולה לדרוש מהמבוטח למלא שאלון על גיל הרכב, מספר הידיים שעבר, בעיות מיוחדות. אין צורך בחוות-דעת שמאי בכל רכב. חלק ממשתנים אלה מתועדים ברישומים רשמיים, ואין כל מניעה לדרוש מהמבוטח כי ימצא מסמכים מתאימים", קבעה. (ת"ק 1070/08).