גורדי השחקים הגבוהים במינאפוליס שבארה"ב, גורמים להרבה צרות לציפורים המקומיות. מתברר, שהמגדלים משבשים את מערכת הנחייה הטבעית שלהן המובילה אותן בנדודן לארצות החום ובחזרה. הן עפות סביב המגדל שוב ושוב עד שהן מתנגשות בו או נופלות באפיסת כוחות. המצב חמור, ולכן הוחלט לכבות את כל התאורה ב-32 מגדלים גבוהים, מתוך מטרה למנוע מן הציפורים להתנגש בהם.
בכך, מצטרפת מינאפוליס לערים כמו טורונטו, ניו-יורק ושיקגו, שהחליטו לכבות את אורות המגדלים כדי לשמר את הציפורים. לדברי הצפרים באזור, ההצטרפות של מיניאפוליס חשובה משום שהיא מהווה צומת חשוב במסלול נדידת הציפורים לאורך יבשות אמריקה.
כמו חרק לאש
ציפורים נמשכות לתאורה מסיבה שאינה ידועה לגמרי, אך היא מופיעה גם אצל מינים אחרים: חרקים נמשכים לאש, דגים נודדים לתאורה מלאכותית ומכרסמים נודדים לפנסי מכוניות. באשר לציפורים, ייתכן שהתאורה היא הדרך שלהן להתכונן לאופק, שם ניתן בלילה לראות סימנים ראשונים של זריחה.
זה לא מסביר מדוע בניינים מסוימים מאופיינים ברמות גבוהות במיוחד של התנגשות ציפורים. במינאפוליס, למשל, שני מגדלים נמצאו אחראים ל-67% מהקטל. שינויים בסוג התאורה משנים את כמות ההתנגשויות ולכן, נראה כי עוצמת האור או התדר שלו הם העניין, אולם לא נמצא עדיין דפוס ברור שמוסכם על כל החוקרים בתחום.
נדידת הציפורים נותרה תופעה מסתורית בעולם החי. ההשערה הרווחת היום היא, שהציפורים משתמשות בשדה המגנטי של כדור הארץ כדי לנווט ליעדן. עם זאת, השדה המגנטי של כדור הארץ כה חלש, שלא ברור כיצד הציפורים חשות בו. לשם השוואה: שדות מגנטים נמדדים בסולם טסלה (יחידת מידה סטנדרטית), ובעוד השדה המגנטי של כדור הארץ הוא בעוצמה של 30-60 מיליונון הטסלה, מכשיר MRI מגיע לעוצמה של 1.5-3 טסלה.
אחת התיאוריות המקובלות נשמעת תחילה כמו מדע בדיוני או מהז'אנר של היצ'קוק. היא טוענת שכאשר העיניים של הציפורים פוגשות באור, נוצרת תגובה כימית אשר הופכת את העיניים של הציפור לרגישות דווקא לשדות מגנטיים חלשים. כאשר מציבים ציפור נודדת בשדה מגנטי, ניתן לראות כי האזור במוח שלה האחראי על ראייה, מגיב למיקום השדה. כך שנראה כי הציפורים "רואות" את השדה המגנטי של כדור הארץ. לכל זן של ציפוים נודדות ישנו מצפן פנימי מוחי המתאים לכיוון הנדידה הרצוי לאותו הזן.
אלא שזהו רק אחד הסימנים בהם משתמשות כנראה הציפורים. אם הסימן הזה מבלבל אותן, הן יכולות להשתמש בסימנים אחרים. כך למשל, אם הייתה הפרעה בקליטת השדה המגנטי של כדור הארץ, הן כנראה יכולות לאתר אותו שוב לפי מקור האור בזריחה או בשקיעה, אשר מאפשר להן לאמוד היכן הצפון והדרום ולכייל את הערכת השדה המגנטי לפי הנתונים הללו. או שאולי השדה המגנטי הוא שמאפשר לציפורים לכייל מחדש את החוש שלהן לאור? לחוקרים עדיין לא לגמרי ברור. בכל מקרה, אפשר להבין מדוע תאורה עלולה להפריע.
גם התרנגולות
ומה קורה בלילה? ישנן ציפורים המעדיפות דווקא את השעה הזו לנדידה. נראה כי הן מונחות אז לפי אור הכוכבים, בשילוב עם השדה המגנטי. החוקרים הנריק מוריסטן ואריק ג'רביס זיהו חלק מיוחד במוח של הציפור האחראי על ראיית לילה, שאיננו פעיל במשך היום. כמובן, שבמקום בו התאורה כל-כך חזקה עד כדי שלא ניתן כמעט לראות את הכוכבים, הציפורים הללו מתבלבלות.
מתברר, שהיכולות המגנטיות של הציפורים אינן מוגבלות לציפורים נודדות. אפילו לתרנגולות בית רגילות, שאין להן יותר מידי לאן להתכוונן, יש את היכולות הללו שלנו, בני האדם, אין. כך, כאשר החוקר וולפגנג ווילטשצקו מאוניברסיטת פרנקפורט לימד אפרוחים כי חפץ האהוב עליהן נמצא תמיד במחבוא הצפוני ביותר, הן הצליחו למצוא את הצפון ללא בעיה.
המעניין הוא שהתרנגולות נפרדו אבולוציונית מן הציפורים הנודדות הרבה לפני שאלו החלו לנדוד, ובכל זאת הן בעלות יכולת הניווט המגנטית הזו. נראה, כי היכולת לנווט על-פי השדה המגנטי של כדור הארץ התפתחה לפני שהציפורים החלו לנדוד ושימשה אותם להגיע בין הקנים שלהן לבין מקורות המזון בסביבה. כך שציפורים כנראה נודדות כי הן יכולות, ולא פיתחו את היכולת כי היו חייבות לנדוד. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
