שלמה אהרונישקי, לשעבר מפכ"ל המשטרה: "הפשע בישראל משתלם; פה אין דבר כזה סוף גנב לתלייה"

שלמה אהרונישקי, מפכ"ל המשטרה לשעבר, רותח על הדה-לגיטימציה של המשטרה ושל רשויות אכיפת החוק, שמוביל לטענתו ראש הממשלה אהוד אולמרט.

"אולמרט עשה מעשה שלא ייעשה, זו חציית קווים אדומים", אומר אהרונישקי בראיון למגזין G. ,אולמרט זכאי להילחם על חייו ולהוציא לאור את צדקתו, ורוב הדרכים לכך כשרות - אבל לא כולן. הוא לא יכול, בגלל המקרה שלו, להרוג את המערכת. בשנה האחרונה יש מסע של דה-לגיטימציה כלפי המערכות שלטון החוק. משטרה בלי אמון הציבור אין לה זכות קיום. אם הציבור לא אוהב אותה, אם הציבור קם ושומע שהמשטרה סתם מדליפנים, אז הוא אומר מי אני שאגיד, ראש ממשלה בעצמו אמר את זה. ואז כל מה שצריך זה לקבור את המת, לקבור את המשטרה".

- גם בתקופתך כמפכ"ל, המשטרה חקרה ראש ממשלה מכהן, אריאל שרון. הוא נהג אחרת?

"כן. היה אינטגריטי, לפחות כלפי חוץ. ברור שזו הייתה תחושה לא נוחה לחקור ראש ממשלה, אבל לא התנהל מסע שיסוי כמו היום. נחצו פה כל הקווים. המשטרה נתפסת כבן חורג ולא כחלק מהמערכת. לא רק שלא נותנים לה משאבים וגיבוי, אלא עושים לה דה-לגיטימציה. זה לא בגלל חוסר הבנה שצריך מערכת אכיפת חוק יותר חזקה, אלא מסיבות הרבה יותר עמוקות".

המלחמה שלא היתה

אהרונישקי טוען כי מקרה כמו הרצח של מרגריטה לאוטין, אם צעירה שיצאה עם בעלה וילדיה הקטנים לחוף הים בבת ים ונפלה קורבן לכדור תועה של מחסלים של משפחות הפשע, איננו חצייה של קווים אדומים שטרם נחצו.

הקווים הללו נחצו שוב ושוב בשנים האחרונות, ואולי התקרית החמורה ביותר מהסוג הזה אירעה בתקופת מפכ"לותו, בדצמבר 2003, במסגרת אותם מאבקים פנימיים בתוך "משפחות הפשע". אז נעשה ניסיון לרצוח את את זאב רוזנשטיין בחנות להמרת כספים ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. שלושה אנשים נהרגו וכשלושים נפצעו. רוזנשטיין עצמו נפגע פגיעות קלות בלבד.

"אני זוכר את הפיגוע הזה כאילו קרה היום", מספר אהרונישקי. "הייתי בבאר שבע בתרגיל כאשר הודיעו לי על כך. עד שהגעתי לתל אביב לא היה ברור אם מדובר באירוע פלילי או בפיגוע טרור, אף אחד לא חשב שנזק כזה, ובעוצמה כזאת, יכול להיות מופעל על-ידי גורמים פליליים".

- הפסדתם במלחמה? חמש שנים עברו ואישה נורית לעיני ילדיה בחוף הים.

"עשינו מהלכים גדולים מאוד אחרי האירוע, בין השאר חבירה לגורמי אכיפת חוק נוספים, הפרקליטות ורשות המסים. אבל לא היה לי האמצעי שובר השוויון, המשאבים הנוספים. פחות משבועיים אחרי האירוע הצגתי תוכנית רחבה איך להוריד את רמת הלהבות לגובה נסבל, מתוך הנחה שאת הפשיעה הזאת אי-אפשר לכבות לגמרי".

- ועיקריה?

"תוכנית כוללת, תוך שיתוף בין המשטרה, הפרקליטות, החקיקה ובתי המשפט שינהיגו ענישה לא סובלנית ורשויות אכיפה נוספות כמו רשות המסים. התחלתי יחד עם פרקליטת המדינה אז, עדנה ארבל, כינון תוכנית להגנת עדים, כי הבנו שהציבור מפחד לשתף פעולה ולהעיד".

- ומה קרה?

"התוכנית להגנת עדים עברה היום, אחרי חמש שנים, קריאה ראשונה. לזכותו של השר הנוכחי (אבי דיכטר, ש' ל') ייאמר שהוא כבר הקים צוות שיקדם את החקיקה. רוב המתווה של התוכנית אפילו לא הגיע לשלב הזה".

- איך אתה מסביר את הסחבת?

"אחת הבעיות היא שתוכנית כזאת מצריכה משאבים. כולם מדברים על ג'וליאני (שבהיותו ראש עיריית ניו יורק הצליח להפחית באורח דרמטי את הפשיעה בעיר, ש' ל') - גם אנשים שאין להם מושג מה הוא בדיוק עשה, אבל זה טרנד כזה, זה עושה אותם סלב. מה שהוא עשה היה להכפיל את מספר השוטרים מ-24 אלף ל-45 אלף, לשלש את היקף בתי המשפט ואת מספר התביעות. אנשים לא מבינים ש'ג'וליאני' זה לא שם קוד לקוסם שמעלים את הפשע בכובע, אלא להקצאת משאבים, לתקציבים".

- אבל גם במצב הנוכחי, לפחות בעיני הציבור יש תמיהה: המשטרה די יודעת מי הזמין חיסול של מי, ולמה. למה לא שמים במעצר את יצחק אברג'ל, שלפי החשד הזמין את הרצח, גם אם עוד אין הוכחות מוצקות. לפחות להציק קצת, להטריד, שלא יהיה כל-כך נוח.

"אפשר להכניס אותו למעצר, אבל זה לא יפתור את העניין. שנית, בשביל להכניס את אברג'ל להרבה שנים צריך הוכחות. אני לא יכול לבוא לבית משפט ולהגיד, אני יודע שאברג'ל שלח את מוישה שיירה. איסוף ההוכחות לשם כך זה תשבץ של שנים. העולם הזה של הפושעים זה עולם מתוחכם, שיודע יפה להסוות את עקבותיו.

"יש כאן גם שאלה נוספת: עד כמה הכלא פה, שהוא פתוח יחסית, יכול לחסום ראשי משפחות מלהמשיך לנהל את עסקיהם? צריך גם לזכור שבעולם האכזרי הזה, על כל אחד שאתה מפיל, קמים שניים אחרים. משפחות הפשע זה לא רשימה סגורה שברגע שטיפלת בכל השמות שבה גמרת את הפשיעה המאורגנת. אין הוקוס פוקוס וגמרנו".

- מה כן ניתן לעשות?

"מלחמה כוללת, דרך הכיס. להציק, לעצור, לעשות חיפושים, ובעיקר לטפל בקונגלומרט הכלכלי שמאחוריהם. הרי כדי לתחזק ארגון פשע צריך המון כסף, צריך חיילים, עורכי דין, רואי חשבון, מכוניות משוריינות. כדי להשיג את הכסף הזה אפשר או לסחוט אותו מאחרים, או לייצר אותו דרך עסקים חוקיים לכאורה, שגם משמשים 'מכבסה' לכספי פשע. 'משפחות הפשע' מחזיקות עשרות עסקים כלכליים. שם צריך לתקוף אותן.

"אבל בשביל זה צריך לצאת למלחמה כוללת, ומתי מדינת ישראל קבעה את המלחמה באלימות כיעד מרכזי? אף פעם לא. האזרח צועק תעזבו אותי מהאיום באיראן, אני יותר מוטרד מהביטחון ברחוב, שאני עומד בתור בסופר ותוקעים בי סכין, שהבן שלי הולך לבלות ושודדים אותו, שהבת שלי הולכת לים ואונסים אותה. האיום האמיתי במדינת ישראל הוא האיום על הביטחון האישי. אבל אף אחד לא הרים את הדגל הזה".

איך אפשר להסביר את זה?

"הבעיה האמיתית של מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל היא, שהיא איבדה את גורם ההרתעה. בטעות חושבים שתפקידה לתפוס את הגנב התורן ואת הרוצח התורן. נכון, צריך לעשות גם את זה, אבל תפקידה העיקרי הוא למנוע מאנשים אחרים להיכנס למעגל, שידעו שסוף גנב לתלייה. ופה אין דבר כזה. פה הפשע משתלם. אדם מגיע לבית משפט אחרי שלוש-ארבע שנים, והוא אומר, עזבו אותי, זה היה מזמן.

"התזה שלי אומרת שזאת המדינה היחידה שאין לה גבולות ברורים, לא גיאוגרפיים ולא נורמטיביים. איו"ש זה מדינת ישראל או לא? כשהייתי מפכ"ל התלבטנו אם צריך לכלול את הנתונים הסטטיסטיים של יהודה שומרון ועזה בנתונים הכלליים או לא. ואין לה גבולות בכלום. אין גבולות הגזרה, עד כאן מותר ומכאן אסור. אנשים קמים בבוקר ולא יודעים בצורה ברורה מה מותר ומה אסור. מותר לא לשלם אגרת טלוויזיה? מותר לעשן? כאשר בגלל עומס בבתי המשפט, עבירות קטנות עוברות ללא משפט, והאזרח מבין מזה שזה מותר - זה אחד החוליים הכי גדולים של החברה הישראלית".

ומה דעתך על הביקור הטלוויזיוני בווילה של מאיר אברג'ל?

"זה איום ונורא. וזה לא המקרה היחיד. גם זה שהם הפכו לסלבריטאים זה אסון. הרי היו לא מעט אנשים שאמרו 'איזה גבר'. התקשורת צריכה להיות חלק מהמאמץ המלחמתי בפשע המאורגן. תקשורת שרוצה להילחם בפשיעה בדרכה שלה צריכה לבדוק איפה היא ההפך מנלחמת בה. זה כל-כך נמוך בעיניי, כל-כך עלוב. אברג'ל חכם, והכתב נשבה ברשתו. הוא הסכים להכניס אותו הביתה ולהראות את בריכת השחייה. ומה הציבור ראה? אדם משתעשע בבריכת שחייה ואומר שכל השוטרים לוקחים כסף".

הראיון המלא - במגזין G

למגזין G הדיגיטלי