ביה"ד הרבני: שינוי נסיבות פוטר אב מהתחייבות לשלם מזונות לילד בגיר

ככלל, הדין העברי מחייב אב במזונות ילדיו הקטינים (מתחת לגיל 18) - אפילו אם הוא עני ואין לו הכנסה, ואפילו אם אינו יכול לספק את צרכי מחייתו שלו. לפי הפסיקה, אב חייב בשליש ממזונות אלה גם כשילדו משרת בצבא.

במקרה הנוכחי הצהירה האישה בהסכם הגירושין (שקיבל תוקף פסק דין) כי אין ביכולתה לזון את שני ילדיה הבגירים. לכן התחייב הבעל לזון את בנו המוגבל ב-1,700 שקל לחודש למשך כל חייו, ואת בתו ב-420 שקל לחודש עד לנישואיה.

הבעל ביקש מבית הדין לפטור אותו מהתחייבותו בנימוק שהוא עומד לפרוש לגמלאות וקצבתו החודשית תהא רק 3,000 שקל לחודש, ולכן לא יוכל גם לכלכל עצמו וגם לזון את ילדיו הבגירים ב-2,120 שקל לחודש. עוד טען כי מצבם הכלכלי של ילדיו השתנה והם כבר אינם נסמכים על שולחן אימם, ולכן התבטלה העילה להסכמתו לסייע לגרושתו במזונותיהם.

הדיינים הרבנים אליהו אברג'יל, אליהו הירשיק ויגאל לרר ציינו כי הבן הבכור מתגורר בדיור מוגן הממומן מקופת המדינה, וכי הבת אינה גרה בדירת האם, משתכרת באופן עצמאי ואף הצהירה בפניהם שאינה זקוקה למזונות אביה.

הם הדגישו כי האב אינו מחוייב במזונות ילדיו מכוח ההלכה (הקובעת תנאים לפטור מהחיוב) אלא רק מכוח ההסכם, ולכן זו "התחייבות ממונית גרידא ככל התחייבות בשטר חוב" או הסכם כספי אחר. הם קבעו כי טענות האב שהבן לא שומר עימו על קשר וכן שאין לו יכולת כלכלית, אינן סיבות לפטור משטר חוב ממוני רגיל. ואולם, התקבלה טענת האב כי התחייבותו נבעה ממצב מסוים שהשתנה. לדברי הדיינים, מהעובדה שהאב התחייב לזון לתקופות שונות את הבן והבת, ומכך שלא התחייב לזון את שני ילדיהם האחרים, ניתן ללמוד את סיבת ההתחייבות - חוסר יכולת האם לפרנסם.

מנגד, הם ציינו שיקול שלא לקבל את טענתו: התחייבותו ניתנה בהסכם גירושין, מן הסתם כנגד הסכמת האישה לוותר על דברים אחרים, כגון דמי הכתובה או משמורת ילדים, ולכן לא ראוי לפטור אותו ממנה. אלא, שלדבריהם, שונה מקרה בו אדם מתחייב סתם בהסכם, ממקרה בו האב מסביר בהסכם שעקב הצהרת האישה, שאינה יכולה לשאת בעול ההוצאות, הוא מתחייב לשלם סכום מסוים. הדיינים קבעו כי ההתחייבות נעשתה רק כדי לסייע לאישה, על-רקע הצהרתה, וכי משהשתנה המצב - נשמט הבסיס להתחייבות. לכן הם ביטלו סעיף זה בהסכם הגירושין.