קורא מונים בחברת חשמל שנפגע - יפוצה על אובדן כושר עבודה ככדורסלן

שחר אמון, כדורסלן מצטיין, ביטח עצמו בגיל 20 בפוליסת ביטוח לספורטאים מקצועיים, לפיה אם יאבד לפחות 75% מיכולתו לשחק הוא יפוצה בגין אובדן כושר עבודה עד גיל 35, ובלבד שמקצועו העיקרי (עד למקרה הביטוח) יהיה כדורסל וממנו תנבע עיקר הכנסתו.

אחרי כשנתיים נפצע אמון במדי מכבי ראשון-לציון ופרש מכדורסל. מאמן נבחרת הכדורסל של חברת החשמל, המשחקת בליגה למקומות עבודה, שמע על פציעתו והחליט "לגייסו" לתפקיד קורא מונים. מנורה החלה לשלם על אובדן כושר עבודה, עד שהוא הודיע מיוזמתו שבכוונתו לנסות לשוב לשחק כדורסל מקצועני. אחרי כחצי שנה נפצע שוב בברכו ופרש סופית מהמשחק.

באמצעות עוה"ד רענן בר-און וורד כהן הוא תבע ממנורה את תגמולי הפוליסה. מנורה טענה, באמצעות עוה"ד רם דורון ומיכה צופין, שמקצועו העיקרי היה קורא מונים ולא כדורסלן.

עתיד ב-NBA

השופטת תמר אברהמי שמעה עדויות של מומחים בתחום הכדורסל (ובהם דייויד בלאט) על כך שאמון הוא הישראלי היחיד שהצליח להטביע מקו העונשין, וכי אלמלא פציעתו היה יכול להיות הישראלי הראשון ב-NBA. היא נמנעה מלהכריע בספקולציות אלה, אך קבעה כי העדויות מוכיחות שאמון עסק בכדורסל.

"ברור שעיסוקו בחברת החשמל, בכל הכבוד, לא נבע בשל יכולותיו בתחום החשמל או בכל תחום אחר הקשור למלאכתה העניינית של חברת חשמל. חברת החשמל היא שפנתה אל אמון והעסיקה אותו בשל כישוריו ככדורסלן, לצורך משחקי הליגה למקומות עבודה. עבודתו בחברת החשמל בוצעה על-מנת לאפשר את משחקו בקבוצה".

אברהמי גם חייבה את מנורה לשלם לו את כספי החיסכון שנצברו לטובתו, ובצעד חריג חייבה אותה בריבית המקסימלית הקבוע בסעיף 28א לחוק חוזה ביטוח. זאת, משום שסירבה לשלמם - למרות שלא חלקה על זכאותו לקבלם וידעה על מצוקתו הכלכלית - בנימוק כי "רצתה להגיע להסדר כולל של המחלוקות איתו". (ת.א. 63102/03).