העליון: "הארץ" ואלכס ליבק יפצו חרדי בשל הפרת הבטחה שלא לפרסם צילום מביך

מנשה דרור צדיק צולם על-ידי ליבק כשהוא עומד עם דוכן למכירת כתבי קודש באזור "דיזנגוף סנטר", ומאחוריו בחלון ראווה פוסטר של אישה חשופת רגליים, הלובשת מכנסונים קצרים וגבר מציץ מבין רגליה הפשוקות. צדיק התנגד לצילומו, אך ליבק, חתן פרס ישראל לצילום, הבטיח לו שהתמונות נועדו לשימושו האישי. ההבטחה התגלתה כחסרת כיסוי, משום שהצילום פורסם במדורו הצילומי של ליבק בעיתון.

שופטת השלום (דאז) יהודית שבח סברה שאמנם אין כאן הוצאת לשון הרע, משום שמתקיימת הגנת אמת בפרסום, אך יש כאן פגיעה בפרטיות, לפי הסעיף האוסר "פרסום תצלום ברבים בנסיבות בהן הפרסום עלול להשפיל או לבזות". היא חייבה את הנתבעים ב-30 אלף שקל, אך קיזזה 10,000 שקל בשל אשם תורם מצד צדיק, בכך ש"בחר" למקם את דוכנו בסמוך "לפוסטר הפרובוקטיבי".

המחוזי קיבל את ערעור העיתון, וקבע שלעיתון עומדת ההגנה שבחוק, לפיה "בפגיעה היה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין, ובלבד שאם היתה הפגיעה בדרך של פרסום - הפרסום לא היה כוזב". השופטים ציינו שצדיק הוא שבחר את מיקום הדוכן והיה אמור להיות מודע לסביבה, על כל מרכיביה.

פגיעה בפרטיות

באמצעות עוה"ד דוד שוב ושלי פלד הגיש צדיק ערעור לעליון, שהתקבל. השופט אליעזר ריבלין קבע שרק מאחר שליבק הבטיח לצדיק שלא לפרסם הצילום, הופרה פרטיותו. זאת, לאור ההגדרה בחוק, לפיה פגיעה בפרטיות היא גם "הפרה של חובת סודיות לגבי ענייניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע".

ריבלין קבע שליבק וצדיק ערכו הסכם בעל-פה שלא לפרסם את התמונה, וכי הצילום מהווה חלק מ"ענייניו הפרטיים" של צדיק, משום שהוא חושף את זהותו ואת עיסוקו. בניגוד לקביעת המחוזי, ריבלין סבר ש"לא שוכנענו בקיומו של 'עניין ציבורי' שמצדיק את הפרת ההבטחה ואת הפגיעה בפרטיות". ריבלין הדגיש שאלמלא ההבטחה והפרתה, "היתה גוברת ידו של חופש הביטוי על הפגיעה בפרטיות ועל הפגיעה בשמו הטוב".

השופט אשר גרוניס סירב להביע עמדה בנקודה זו, ואילו השופט ספי אלון הסכים להחלטתו של ריבלין. מאחר שהאשם התורם שיוחס לצדיק אינו רלוונטי לעניין ההבטחה והפרתה, חויבו הנתבעים (שיוצגו ע"י עוה"ד טל ליבליך ותום נוימן) במלוא הפיצוי שנפסק בשלום - 30 אלף שקל. (רע"א 6902/06). *