כל הזמן בעלה

לפני כמה חודשים נכתב ב"הארץ" תחקיר לא מחמיא על עליזה אולמרט. היא אמרה אז כך: אני מבקשת שיתייחסו אל האומנות שלי בלי קשר לבעלי ראש הממשלה. המשפט המצחיק הזה, שלא לומר מגוחך, שלא לומר צבוע, נאמר בתגובה למימצאי התחקיר על פתיחות לתערוכות של עליזה, אמנית לא ידועה ולא חשובה, בהן נכחו עשירי עולם וגם בכירי הממשל בוושינגטון, ובראשם קונדוליסה רייס.

מה פתאום נזכרתי באפיזודה ההיא? - א-פרופו נילי פריאל, אשתו של שר הביטחון שלנו. אתמול (א') דיווח רביב דרוקר בערוץ 10 שפריאל הקימה חברה המעניקה למשקיעים היכרות עם מובילי המשק והפוליטיקה בארץ. התגובה של פריאל: "החברה שהקמתי לחלוטין לא נשענת על אהוד ברק. רוב ההיכרויות בישראל הן ההיכרויות שלי. אני הייתי במערכת במשך 30 שנה בתחום העסקי. לא הכרתי אדם או שניים?"

תראו כמה עלבון לאינטליגנציה יש בתגובה: רוב ההיכרויות בישראל הן שלה. רוב! ומה עם המיעוט? מה זה רוב ומיעוט, מספר ההיכרויות, או משקלה של כל היכרות? היכרות אחת שבאה בזכות ברק יכולה להיות שווה את כל ההיכרויות "שלי", לא? ואיך אפשר בכלל להפריד? האם לא אפשרי שפריאל הכירה מישהו שלא היה חולם לתת לה עבודה, אבל מכיוון שעכשיו היא נשואה לברק ... ומה זה משנה אם היתה במערכת העסקית 30 שנה?

אני, למשל, לא זוכר אותה כאשת עסקים נחשבת. עובדה שבאותן 30 שנה היא לא הקימה עסק לקישור עם מפורסמים וחשובים! ממש כמו שקונדוליסה לא הגיעה לתערוכה של עליזה, אלא לאחר שבעלה נעשה ראש הממשלה.

תשאלו, אז מה רע? - אז הנה סצנריו אפשרי: לקוח של פריאל זקוק לרשיון כלשהוא במשרד ממשלתי, משרד הביטחון, למשל, או כל משרד אחר. הגברת פריאל מפגישה אותו עם השר הממונה, או לפחות המנכ"ל. יש מישהו שיסרב להיפגש איתה ועם לקוחה? הרי כולם מניחים שבארוחת הערב מקבל הבעל דיווח על מעשי אשתו במשך היום. כולל, כנראה, דיווח על מי היה נחמד אליה, ומי לא. ואת זה יודעים גם הלקוחות וגם אנשי המימשל שלנו, לא? אז בואו נאמר שהעסק של פריאל לא נשען על ברק, בדיוק כמו שהאומנות של עליזה לא נשענת על אולמרט.

בשעתו כתבה לאה רבין ספר בשם "כל הזמן אשתו". בישראל מתחילה להתפתח תופעה לא בריאה של "כל הזמן בעלה". *