על מי בדיוק הם עובדים?

היא הייתה אז בת 32, בעלת רישיון של משרד הבריאות למקצועות פרה-רפואיים, והמשרה נראתה לה מתאימה. גם עבודה בשירות המדינה, לפחות ב-1993, נראתה מבטיחה. אלא שפלורית עובדת מדינה עד לרגע שמציצים בתלוש המשכורת שלה, שם כתוב שהמעסיקה שלה היא חברת כוח האדם "תגבור".

"אני לא מכירה מה זה תגבור בכלל, מעולם לא דיברתי עם מישהו בחברה הזאת ואני לא יודעת אפילו איך הם נראים", היא מספרת. עכשיו היא דווקא שמעה מהם: לאחרונה קיבלה פלורית מכתב התראה לפני פיטורים, בו מסבירים לה בתגבור כי הסיבה לפיטוריה הקרובים היא כניסתו לתוקף של חוק חברות כוח אדם.

החוק הכל כך מדובר הזה אמור היה לשים סוף לתופעה המוזרה שבה עובדים מועסקים שנים על גבי שנים במקום עבודה אחד, כשבאופן פיקטיבי בלבד יש להם מעסיק אחר. והנה, דווקא כשאחד הסעיפים החשובים בחוק נכנס לתוקף, זה שאומר כי לא ניתן להעסיק עובד של חברת כוח אדם למעלה מתשעה חודשים, עושה המדינה (כמעסיקה) שמיניות באוויר כדי לעקוף אותו - במקום לאכוף אותו.

כפי שפורסם לראשונה ב"גלובס", שירות בתי הסוהר מתכוון לפטר כ-46 עובדים ועובדות המועסקים באמצעות "תגבור" בתפקידים זהים או דומים לזה של פלורית, ולפנות אל "חברת שירותים" שתספק לו עובדים חדשים. אתמול (ג') אפילו פורסם רשמית מכרז בעניין, כשאחד הקריטריונים העיקריים בו היא דרישה כי מציע ההצעה במכרז לא יהיה בשום אופן קבלן כוח אדם.

מדוע? מפני שחברת שירותים, בניגוד לחברת כוח אדם, איננה נמנית באורח פלא בתוך הגדרת החוק. אז הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, אבל בעיקר קומבינות.

מי שמכירה יותר טוב מכולם את הקומבינות האלה, היא ח"כ שלי יחימוביץ'. בימים האחרונים היא לא מפסיקה לשגר מכתבי אזהרה לכל גוף אפשרי בו מסתמן כי עובדי כוח אדם עומדים להיות מפוטרים. חלק הגיבו בצורה רצינית כמו מנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור, וחלק העדיפו תשובה מתחמקת ומתנשאת, כמו מנכ"ל בית החולים הדסה, פרופ' שלמה מור יוסף.

מחפשים תקנים

בשב"ס, יש לציין, לא אשמים במצב. הם מצידם מעוניינים לקלוט את פלורית ואת יתר העובדים, אפילו במעמד של "אזרחים עובדי שב"ס". אבל כדי לקלוט עובדים, בצורה כזאת או אחרת, צריך תקנים. ומי אחראי לתקנים בשירות בתי הסוהר? שלושה ניחושים: לא נציב השב"ס וגם לא השר לביטחון פנים. נכון, זהו משרד האוצר.

שם לא אכפת אם בשב"ס יגייסו מחר אלפיים עובדים, כל זמן שהם יועסקו טכנית על ידי קבלן, שגם יגזור בדרך קופון. זה גם המקרה של מוקדניות המוסד לביטוח לאומי. גם הן קיבלו לאחרונה מכתבי התראה לפני פיטורים מחברות כוח האדם שבאמצעותן הן מועסקות. שר הרווחה, יצחק הרצוג, הבטיח לאחרונה כי המוסד לביטוח לאומי שבאחריותו דווקא יפעל לקליטת העובדות, אבל ציין כי ישנה בעיה אחת: תקנים.

בהסתדרות מכירים מזמן את מילת הקסם הזו "תקנים". כמעט בכל פעם שעובדים של משרד ממשלתי זעקו כי הם סובלים ממצוקת כוח אדם, באוצר סירבו להוסיף תקנים אלא אם מדובר בעובדי קבלן.

ההסתדרות מגלה גמישות

עד לשנים האחרונות לאוצר הייתה אולי סיבה מוצדקת: ההסתדרות התעקשה על הסכמים קיבוציים שמנעו כמעט כל אפשרות לנייד או לפטר עובדים בשירות המדינה ואפילו בחברות פרטיות בהן קיימת עבודה מאורגנת. ואולם, בשנתיים האחרונות מוביל יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, קו גמיש בהרבה.

עיני מציע שבכל מקום בו מועסקים עובדי כוח אדם, הם ייקלטו כעובדים מן המניין אולם אל תוך הסכמים קיבוציים גמישים שמאפשרים לפטר ולנייד עובדים, כמו גם לתגמל אותם על פי ביצועים. זהו, לכאורה, חלומה הרטוב של הממשלה.

עיני אפילו התעקש להכניס בהסכם השכר האחרון במגזר הציבורי, סעיף שלפיו תוקם ועדה משותפת למדינה ולהסתדרות שתבחן את צורות ההעסקה במגזר הציבורי. למרבה האירוניה, דווקא באוצר לא התלהבו מהרעיון. הרי הם אלה שזעקו כל השנים על כך שההסתדרות לא מאפשרת שום גמישות ניהולית, והנה דווקא כשההסתדרות היא זו שמציעה גמישות, באוצר מעדיפים את המצב הקיים.

"עכשיו כשאני בת 47 עם שלושה ילדים אני צריכה למצוא את עצמי ברחוב? מי יקבל אותי בגיל הזה?", שואלת פלורית. הנה כתובת לקבלת מענה אפשרי: משרד האוצר, רחוב קפלן 1, ירושלים. *