הקפידו שהחיים שלכם יהיו מלאי חיים, לפני שאתם מתים

הטרגדיה של גיבור הספר נטועה בספר הזה דף אחר דף. למרות שמחת החיים ולמרות הניסיונות מכמירי הלב להיאחז בחיים, סופו של המאבק הזה ידוע מראש. פרופ' רנדי פאוש נפטר בדיוק לפני חודש, ב-25 ביולי, מסרטן הלבלב, והוא בן 47. הנחמה: פאוש חי כחמישה חודשים יותר מהתחזית הכי אופטימית של רופאיו. בשביל אדם כמוהו, שניצל כל שבריר שנייה כדי לחיות חיים בעלי משמעות, מהווים 150 הימים הללו ניצחון גדול בכל קנה מידה. ורנדי פאוש אהב לנצח.

ראשיתו של הספר, בהרצאה האחרונה שהתבקש פאוש לשאת בקרנגי מלון, האוניברסיטה שבה כיהן כפרופ' למדעי המחשב. הרצאה אחרונה היא מושג מקובל באוניברסיטאות בארה"ב, ובמסגרתה מתבקשים מרצים בולטים לחלוק עם הקהל את הדברים שהיו רוצים לומר לאנושות אילו ידעו שהם עומדים למות. פאוש לא היה צריך לדמיין את מותו הקרב. זמן קצר קודם לכן הוא התבשר שנותרו לו בין שלושה לשישה חודשים לחיות. שעון החול האוזל הביא אותו להתלבט האם לבזבז זמן יקר על חשבון משפחתו, ועל חשבון יום ההולדת של אשתו - האחרון שאותו יחגגו יחד - כדי להכין את ההרצאה ולהעביר אותה. דווקא העובדה שיש לו ילדים קטנים (חמש וחצי, שלוש ושנה וחצי) הביאה אותו להשיב בחיוב. לאחר עוד התלבטויות נבחר הנושא: "איך להגשים את חלומות ילדותך".

לילד רנדי פאוש היו שישה חלומות: להיות באפס כבידה, לשחק בליגת הפוטבול העליונה, לכתוב ערך באנציקלופדיה של וורלד בוק, להיות קפטן קירק, לזכות בבובות פרווה ביריד, להיות דמיונאי של דיסני. בהרצאה שלו, שהייתה יוצאת דופן בדרך שאותה העביר, ושכללה חלוקת בובות פרווה ואפילו שכיבות סמיכה, סיפר פאוש כיצד הגשים את רובם.

ההדים הרבים שעוררה ההרצאה - שמיליונים ברחבי העולם צפו בה ב-YouTube, והרצון להטביע חותם גם בילדיו, לכשיגדלו, הביאה את פאוש לשתף פעולה עם העיתונאי ג'פרי זסלאו ולהרחיב את ההרצאה שלו. גם כאן, מתוך רצון להגן על המשאב היקר ביותר והמועט ביותר שנותר לו - הזמן - ולנצל אותו בצורה אופטימלית, הוא מצא פתרון: מדי יום, כאשר יצא לרכיבה על אופניו, הוא דיבר עם זסלאו בטלפון נייד עם אוזניות. 53 השיחות הפכו לספר הזה.

סיפורו של פאוש מזכיר את סיפורו של דני פנחס ז"ל, שנפטר באוקטובר האחרון מסרטן המעי הגס. כמו פאוש, גם פנחס ידע שמצבו סופני, נעזר באינטרנט כדי להעביר את מסריו (היה לו טור קבוע ב-ynet, "אל תקברו אותי לפני שאני מת", שהחל לכתוב לאחר שהחליט לא לקחת תרופות שיאריכו את חייו) וגם הוא הספיק להוציא לאור ספר שמאגד את טוריו ("למות מצחוק עם הסרטן"). המציאות הטכנולוגית של המאה ה-21, השפיעה על ההתמודדות של פאוש ופנחס עם המחלה הסופנית, והבאזז שהם יצרו באמצעות הטכנולוגיה השפיע על חולים רבים, על בני משפחותיהם ובעצם על כל מי שנתקל בסיפורם. פאוש ופנחס הפכו, כל אחד בדרכו, לסמל למאבק הרואי במחלה, ויותר מכך - למאבק בחידלון שנגזר ממנה.

טבעי ש"ההרצאה האחרונה" נקרא מבעד למסך של דמעות. אי אפשר להישאר אדישים למותו המתקרב של רנדי, לכאב של רעייתו ג'יל וליתמות שמאיימת על שלושת ילדיהם הרכים. אך למרות הצער החונק, זהו לא ספר עצוב. פאוש השלים עם מותו והוא רק רוצה שכולם - ובעיקר ילדיו, ילמדו דבר או שניים על הדרך למצות את החיים.

"ההרצאה האחרונה", פרופ' רנדי פאוש עם ג'פרי זסלאו, מאנגלית: אורי בלסם, מטר, 211 עמ'