"בעלי ההון גנבו את חופש הביטוי"

כך לפחות זה נראה אתמול בערב, בבית סוקולוב בתל-אביב, בעת כנס חירום בנושא הצנזורה שמטילים אנשי הון על התקשורת - כנס שיזמו במשותף אגודת העיתונאים, איגודי הבימאים והתסריטאים וכתב העת לקולנוע "מערבון".

נוכחותם הדלה של עשרות עיתונאים וקולנוענים (מתוך כ-800 תסריטאים ובמאים החברים באיגודים אשר עמדו מאחורי האירוע), אומרת דבר אחד: בהיעדרו, ציבור העיתונאים והקולנוענים (למעט אותם עשרות) למעשה הצביע ברגליים. אי-הגעתם של רובם מצביעה לא רק על חוסר בקולגיאליות (כלפי רוזנטל), אלא גם על חוסר העניין שעיתונאים וקולנוענים מגלים בנושאי ליבה כמו הון-שלטון-תקשורת, דבר אשר ככל הנראה מסגיר את גרעין הפעולה או היצירה של רבים מהם: בידורי, מלטף, נעדר מסר חברתי נוקב או דעתנות כלשהי. בהחלט משאת נפשו של כל איל הון בחברה המערבית. מה שמלמד כי לא האחים עופר או אנשי הון אחרים הם האויב הגדול של הדמוקרטיה הישראלית, אלא האדישות של התקשורת. זו המשחקת זה שנים לידיהם של בעלי אינטרסים שונים, עסקיים או פוליטיים, היודעים לקרוא את המפה ולשרטט את גבולותיה העתידיים.

בנוסף, בלטו בהעדרם אנשי אקדמיה ומרצים לתקשורת, מחנכי דור העתיד של העיתונות הישראלית (לא רק אותם אלה המועסקים בבית הספר "סמי עופר לתקשורת" במרכז הבינתחומי הרצליה).

חסרה הייתה גם נוכחותם של נציגי עמותות כמו "אדם טבע ודין", "המכון הישראלי לדמוקרטיה", "התנועה לאיכות השלטון" ועוד אי-אלו עמותות שחרתו על דגלן חופש ביטוי ושוויון הזדמנויות.

נוכחותה של מועצת הרשות השנייה, בעיקר לצורך קיומו של דיון, הייתה גם היא חסרה. אין פלא - זוהי רגולציה כנועה, המתבטלת בפני לוביסטים של אנשי הון. ולמה שלא תהיה זו כנועה? ניסיון העבר מלמד כי פקידיה הבכירים חושבים על היום שלמחרת התפקיד - הרגע בו יהפכו ממפקחים לבכירי המפוקחים. בדיוק כפי שמציג רוזנטל בסרטו את חייהם הטובים של פקידי הציבור שחצו את הקווים בלי למצמץ.

בעיקר בלטו בהיעדרם מהכנס נציגים של משפחת עופר, ביניהם היחצ"ן רני רהב, שהוזמנו על-ידי האיגודים כמה וכמה פעמים, אך הושבו בשלילה. יוסי בר-מוחא, יו"ר אגודת העיתונאים, מחה בראשית דבריו על כך שלמרות הזמנתו, האחים עופר לא שלחו אף לא נציג אחד שידבר בשמם.

הקהל שבחר להגיע שמע קולות מוכרים: בין נושאי הדברים היו רינו צרור, אשר דיבר על מעמדו החלש והרמוס של העיתונאי החוקר בישראל, על חולשתו נוכח חוסר הרצון של מערכות עיתונים לפרסם תחקירים ועל כך ש"בעלי ההון גנבו את חופש הדיבור".

ח"כ שלי יחימוביץ' הלינה על חוסר הסולידריות של העיתונאים, ועל כך שההכרה הנמוכה והלוקה שלהם בחשיבותה של התאחדות, הינה בעוכריהם. יצחק לבני, עד לא מכבר יו"ר דירקטוריון חברת החדשות של ערוץ 2, שהודח בעקבות סירובו לאשר את מינויו של רפי גינת כמנכ"ל חברת החדשות, והדגים את השיטה, כפי שהוא מכיר אותה: "לבודד את העיתונאי ולהחלישו".

יונה ויזנטל, סמנכ"ל התוכן של יס, נתן את גרסתו, מדוע החליט שלא לשדר את הסרט שבהפקתו תמך ערוץ יס דוקו.

הבימאי אסף סודרי שחזר כיצד הערוץ הראשון צנזר בזמנו את תמונת הסיום של סרט שעשה, העוסק בהון ושלטון.

השתתפותו של עו"ד רונאל פישר, בא כוחו וחברו של רוזנטל, הייתה מיותרת. הוא לא חידש דבר, ובוודאי שאינו יכול לצאת פומבית נגד אנשי הון, שהם עבורו לקוחות קיימים ופוטנציאליים. המעט שהוא עשה היה חיזוק מוראלי לרוזנטל, שנראה לא טוב. שפוף, עגמומי, מתוח, מותש נפשית.