מי מתעניין במוקדמות המונדיאל?

1. כבר עבר הרבה זמן מאז שקיבלתי הצעה כל כך מעליבה. בתחילה לא האמנתי שזה מה שבאמת מציעים לי, לקח לי כמה שניות להתאושש, ולבסוף, בהודעת טקסט, סירבתי בנימוס, בולע את העלבון ואת המחשבה המעיקה שהצד השני באמת חשב שאני אסכים.

אולי אני סתם רגיש. אבל מי לעזאזל אתם חושבים שאני? באמת חשבתם שאני אגיד כן להזמנה למשחק כדורגל בין נבחרות ישראל ושוויץ במוקדמות המונדיאל? ואלה היו הנימוקים להצעה: 1. כרטיס חינם. 2. יום שבת. 3. אצטדיון ר"ג. 4. תא העיתונאים. תודו שבסקירה ראשונית זה נשמע מפתה. אבל במחשבה שנייה, עולה התהייה למה צריך לבזבז עליי כרטיס חינם, כשיש בוודאי בעיריית ר"ג עשרות, אם לא מאות עובדים, פקידי בירוקרטיה, פקחי חנייה, ומנפיקי חשבונות ארנונה שלא קיבלו כרטיס חינם במסגרת הסידור המיוחד בין העירייה וההתאחדות לכדורגל, המבטיחה לעובדי העירייה מאות כרטיסים.

ויום שבת, האין ראוי ממנו לבזבז בפקקים, בדחיפות בתור, בכדורגל המשובח שנבחרת ישראל הרגילה אותנו שהיא מציגה, כשיקוף אמיתי של הליגה הישראלית המפוארת, וכמובן, הנקניקיות המפורסמות של אצטדיון ר"ג, שניות רק לאלה של היאנקיס סטדיום. עולות הון, אבל בשביל איכות של מיס לוסי צריך לשלם, לא?

ובנוסף, מקבלים גם סיפור יפה. טלנובלה יאמרו אתרי האינטרנט. האשכנזי נגד הספרדי. כץ נגד קרסו. פארוק נגד גברת קופרובסקי. אוואט נגד דוידוביץ'. והשאלה הגדולה, איך יגיב השוער שלא יפתח. אם דוידוביץ' יפתח בהרכב, האם אוואט יבקש לפתוח בחוד ההתקפה השוויצרית? ואם אוואט יפתח, האם דוידוביץ' ידרוש בתגובה מיעקב שחר לפתוח לו שוב את החוזה? ואם לא נעלה למונדיאל, האם אבי לוזון יפטר את קשטן ויחתים את שום, שהוחלף על ידי ראובן עטר, שעזב בגלל לותר מתיאוס?

ומעל לכל, האם אתם לא מתים, פשוט מתים, לקרוא את דו"ח הסקאוט של משה סיני שנסע לראות את סלים טועמה משחק 19 דקות מול ליברפול? האם הדו"ח הסתיים במילים: כמו כן שותף? והנימוק העיקרי, תא העיתונאים באיצטדיון ר"ג. האין זו כמיהת נפשכם לשבת ליד כתבי אתר האינטרנט ההוא, מצוידים בשלושת הממים הקדושים שלהם: מקלדת, מחשוף ו"מדהים"? אותו אתר שלאחר כל כניסה אליו יש לזרוק את המחשב אל דלי אקונומיקה מחשש להצטברות של חיידקי לשון, הטמונה עמוק בישבנם של אוליגרכים ממוצא רוסי, ולאחר מכן לשפשף היטב את ההארד דיסק בצמר ברזל, כדי שכל הצהוב, הפרסומים הראשונים, הראיונות המיוחדים והגליצ'ים יירדו ממנו.

ולבסוף, זכרו: אחרי המשחק אפשר ללכת לקניון איילון ולראות ערסים קונים טישרטים עם הדפסים מכוערים. נו, אתם לא הייתם נעלבים?

2. אז מי יהיה איש הספורט הראשון שיאמר לא למלכודת הדבש, הקרוסלה, הגיליוטינה, של ארקדי גאידמק? כבר היו אנשי תקשורת שאמרו לא לכסף הגדול שהציעו להם תמורת עבודה בתחנת הרדיו שפעם, לפני שגאידמק קנה אותה, הייתה המקום הכי כיפי על הסקאלה, עם מוזיקה מעודכנת וללא עדכוני חדשות, והיום הפכה לתחנת ברברת, שהופכת בין השעות שש לשמונה בערב למקום הכי נמוך על הסקאלה.

הייתי בטוח שעטר יהיה הראשון. שהוא יראה לכולם שהוא מבין את ההבדל בין טוב לרע. בין נכון לחשבון הבנק לנכון לחשבון הלב. לא נשפוט את עטר על השיקולים הפיננסיים בהחלטתו. אבל יש משהו בספרינט האוטומטי אל חשבון הבנק של גאידמק שיכול לעורר אצל מחזיקי דעות קדומות על יהודים וכסף חיזוקים לדעותיהם. לכו תוכיחו עכשיו שזה לא הג'ואיש טרדישן האמיתי.

גם עטר יודע שבחתימתו על העסקתו חתם גם על פיטוריו. ומעבר לכך, ברמה הציבורית, תמהתני, אולי זה אני, אבל האם אתם מכירים אדם אחד, מלבד יוסי מילשטיין, שהולך להצביע עבור ארקדי גאידמק? האם יש סיכוי שתשמעו מאותו מצביע פוטנציאלי משפט כמו "כן, זה האיש שאני רוצה שינהיג את העיר שלי. וגם את המדינה. הוא שקול, יציב, לא מקבל החלטות פופוליסטיות תחת לחץ ויש לו אג'נדה סדורה ומובנת". אותו סיכוי שעטר יסיים את חוזהו בעוד שנתיים.

3. יותר מדי התעסקות בכדורגל ישראלי לא עושה טוב למצב הרוח, לעור הפנים, לספירה הכללית בדם. מעכשיו רק כדורסל.