את הזן יש לשבח ולמנוע הכחדה

חמוס שחור-רגל הוא אחת החיות הנדירות ביותר על פני כדור הארץ. קיימים פריטים ספורים בלבד של מין זה. בגלל תוחלת החיים הקצרה של החמוסים שחורי-הרגל, נדיר מאוד המקרה שבו אפשר לגרום לזכר ונקבה של חמוס כזה להיפגש, לשהות יחד תקופה שתספיק להתעברות טבעית ואחר-כך לידה בשבי. לכן, לשם הישרדות המין, אין ברירה אלא להשתמש בשיטות מעט יותר מתוחכמות.

החמוס שחור-הרגל החל להיכחד לאחר שמגיפת דבר השחיתה את אוכלוסיית כלבי הערבות של צפון אמריקה, שהיוו את עיקר התפריט של החמוסים. אלה, לא הצליחו להתאקלם ולמצוא מזון מסוג אחר והחלו להיכחד במהירות מפתיעה.

למעשה, במשך העשורים האחרונים של המאה ה-20, הונח כי המין כבר נכחד, עד שהתגלה ב-1981 שבט קטן של 18 חמוסים באזור וויומינג, שבארה"ב. השמחה הייתה רבה, אך היה ברור כי כדי להחזיר את תפארת שחורי-הרגל לקדמותה, יש לגוון את הקבוצה. מאז 1999, כ-500 חמוסים נולדו בגן החיות, רובם מהריונות טבעיים, כ-130 מהפריה של זרע טרי ושלושה מהפריה של זרע שהוקפא.

הפריות מלאכותיות כאלה הופכות לשיטה נפוצה יותר ויותר לשימור חיות הנמצאות בסכנת הכחדה, מסוגים שונים. בגן החיות הלאומי נהוג לשמר כמה שיותר דגימות של זרע כדי להגביר ככל האפשר את הגיוון הגנטי באוכלוסייה. מינים בעלי גיוון גנטי הם בעלי סיכוי הישרדות טוב יותר כאשר משחררים אותם מן השבי בחזרה לעולם הגדול. שימור הזרע גם מאפשר התאוששות מלאכותית מפני מגיפות, ובלבד ששרדה נקבה אחת.

לא כמו בני אדם

כך, באוקטובר 2007 הופרה הקרנף הלבן הראשון באמצעות זרע מוקפא. "ההצלחה של השיטה משנה לחלוטין את פני עבודת שימור בעלי החיים", אמר אז ד"ר תומאס הילדברנדט, מדען במכון ליפציג לגני חיות וחקר הטבע, למגזין Science Daily. "כך ניתן לשלוח זרע להזרעה של קרנפים בכל גני החיות בעולם ולהשתמש בזרע של חיה יחידה לאורך זמן, הרבה מעבר לתקופת הפוריות שלה". ניתן גם לאסוף זרע מזכרים שנמצאים בטבע ולהשתמש בהם להרבות נקבות בשבי מבלי להצטרך לכלוא גם את הזכרים במהלך תקופת ההפריה.

הקפאת זרע אינה המניפולציה המלאכותית היחידה שעורכים מנהלי גני החיות והחוקרים באתרי השימור כדי לוודא את המשכיות המינים המטופלים על-ידם. ניתן להקפיא גם ביציות ועוברים מופרים. תיאורטית, ניתן לתחזק את גן החיות המשומר הזה אפילו לאורך מאות שנים בתנאי הקפאה של מינוס 320 מעלות צלזיוס בתוך חנקן נוזלי - בגן החיות הלאומי קוראים לו "תיבת נוח".

הזרעה של חיות איננה תהליך פשוט ואינה רק חיקוי של הזרעת בני-אדם. לכל מין של בעלי חיים ישנה שיטת מתן זרע משלו, מבנה אחר של רחם ותהליך אחר של מפגש זרע עם ביצית. גן החיות הלאומי היה חייב לפתח שיטה חדשה של הזרעה.

וזה עוד לא שיא הסיבוך המדעי. ב-2001 נולד חתול הבר האפריקני ג'אז. הוא התחיל את דרכו כעובר מוקפא ועבר את הריונו בתוך רחמה של חתולת בית רגילה. תיאורטית, כל עוד קיימים עוברים מוקפאים באיכות גבוהה ומינים דומים שיכולים להרות אותם, ניתן לומר כי המין לא נכחד, אף אם אין שום דוגמית חיה ונושמת שלו.

המדענים משתדלים לא להשאיר שום דבר לידי הטבע - לפחות לא באופן בלעדי. בקנים של הציפור האפריקנית Kori Bustard בגן החיות הלאומי בארה"ב הושתלה ביצה מלאכותית האוספת מידע מדויק על אופן הדגירה של הציפור - טמפרטורה, רמת העיטוף של הביצה, כמות התנועות שעושה האם. כך, גם אם תיכחד הציפור ויוותרו ביצים, ניתן יהיה להדגיר אותן בקלות רבה יותר.

שאלות אתיות

בסין הגיעו החוקרים לטריטוריות חדשות בתוליות למדע הניסיון לשמר את דוב הפנדה. המדענים הסינים במרכז לחקר הפנדה בסצו'אן טענו ב-1999 כי הצליחו להפרות עובר של פנדה על-ידי שילוב של תאים מפנדה נקבה - שכבר נפטרה וחומר גנטי שלה הוקפא - לתוך ביצית של ארנב לבן, במטרה לשבט את הפנדה האם בתוך רחם של ארנבת. עד היום איש לא ראה תמונות של לידת הפנדה הזעירה מתוך הארנבת, כך שנראה כי העובר (אם אכן היה כזה) לא שרד.

המחקרים הללו מעלים שאלות רבות, ובעיקר - האם משתלם לגרום סבל לחיות ספציפיות שעוברות את תהליך ההפקה וההחזרה של תאי הרבייה בתמורה למניעת ההכחדה של הגזע? ישנן סיבות רבות למנוע הכחדה של חיות: לא נעים לחשוב שהן נכחדו בגללנו ומצד שני, נעים לחיות בעולם מגוון יותר. הכחדתן עלולה להפר את האיזון הסביבתי וכל אובדן של חיה או צמח נדירים עלול להוביל לאובדן של תרופה החיונית לבני האדם או חומר שעשוי להיות יעיל לנו. מגוון של מינים פירושו עושר של ידע. עם זאת, לא בטוח שארנבת הנושאת בגופה עובר של פנדה צריכה לשאת את כל הנושאים הרי הגורל האלה על גבה. *