ביהמ"ש: יש להאמין לעו"ד מייצג הטוען שלא קיבל זימון לדיון בדוא"ל

שתף ב - facebook שתף ב - twitter הגדל הקטן הדפס כתבה שלח לחבר עדכוני RSS לתגובות

נושאים: מנחם קליין




שופט בית משפט השלום בתל-אביב, מנחם קליין, קבע כי כאשר מתדיין מבקש לבטל פסק דין שניתן בשל אי-התייצבותו, בטענה שפרקליטו לא קיבל זימון בדוא"ל - יש להאמין לעורך הדין בהיותו "קצין בית המשפט", והוא אינו צריך להוכיח שהזימון לא התקבל בשל תקלה במחשב.

באורח חריג, לא רק שקליין נמנע מלחייב בהוצאות את הצד שלא הופיע לדיון - אלא שהוא חייב בהוצאות את הצד שהופיע, משום שלא הסכים לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד והתעקש לקיים דיון בנושא.

ישראל פישר תבע את טוביה יקרנג'י בין היתר בטענה להפרת חוזה. השופט קליין קיים דיון מקדמי במעמד הנתבע בלבד, בו מחק את התביעה וחייב את פישר ב-5,000 שקל הוצאות. פישר ביקש לבטל את פסק הדין, בטענה שהזימון לדיון ששיגרה מזכירות בית המשפט לא הומצא לפרקליטו, עו"ד יוסף מולאור. הוא צירף תצהירים של מנהלות משרד מולאור וכן רשימת המצאות בדוא"ל המגיעות למשרד בצורה מסודרת.

בדיון שקיים השופט קליין סירב פרקליט הנתבע, עו"ד ישראל נטר, להסכים לביטול פסק הדין והוא התעקש לחקור את המצהירות ואף דרש שתינתן החלטה מנומקת.

ישנן שתי עילות לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בשל אי-התייצבות: התקנות מאפשרות ביטול מטעם שיקול דעת בית המשפט, הנעשה לאחר בחינת סיבת אי-ההתייצבות וסיכויי הצלחת הטענות של מי שנעדר מהדיון, אם יבוטל פסק הדין; אם אי-ההתייצבות נבעה מאי-המצאה של הזימון לדיון, הפסיקה מאפשרת ביטול "מתוך חובת הצדק" שבו אין לבחון את סיכויי ההצלחה.

ההלכה היא שבית המשפט יעדיף בירור התביעה לגופה על פני קיום פסק הדין בהיעדר הגנה, אלא אם אי-ההתייצבות נבעה מזלזול, כשנהוג לחייב את המבקש בהוצאות בלי קשר לתוצאות התביעה.

גמישות רבה

השופט קליין ביטל את פסק הדין, משום ש"ככל הנראה הודעה בדבר הדיון, על אף שנשלחה ממערכת בית המשפט, לא הגיעה ליעדה". לדבריו, יש לעודד ולא להרתיע עורכי דין ממסירת כתובת דוא"ל לקבלת כתבי בי-דין. "יצירת מצב בו פסקי דין לא יבוטלו ותצהירים מטעם עורכי דין לא יכובדו, יכול להביא למצב בו עורכי דין יעדיפו מסירה בדרך 'הישנה', ויצאנו כולנו נפסדים מכך".

לכן לא הסכים קליין לפסיקת הרשמת איריס לושי-עבודי, שקבעה כי אין די בתצהיר של עורך דין הטוען שלא קיבל זימון או כתב טענות בדוא"ל, אלא עליו להוכיח טענות כאלה בראיות חיצוניות נוספות, כגון תקלה במחשבו או במחשב בית המשפט. "זו גזירה שאין ציבור עורכי הדין יכול לעמוד בה", נימק קליין.

הוא גם חלק על קביעתה שאישור על קריאת הדוא"ל בידי הנמען שקול לאישור מסירה של דואר רגיל עליו חתום הנמען. "כל עוד לא הוגשה חוות-דעת מומחה שתשכנע את בית המשפט בכך, אין מקום לביצוע היקש מסוג זה", קבע.

לדעתו, "יש לנהוג בגמישות רבה בבקשות ליטול פסקי דין עקב אי-קבלת זימון אלקטרוני וליתן את האמון הראוי לציבור עורכי הדין". לכן גם חלק על הגישה המרכזית בפסיקה, לפיה ביטול בסיטואציה כזו הוא מטעם שיקול דעת (ולכן יש לבדוק סיכויי הצלחה) ולא מטעמי צדק. קליין חייב את יקרנג'י ב-1,800 שקל הוצאות, בשל בזבוז זמנו של בית המשפט. (ת.א. 62812/07).