אלפי עובדים בשוק ההון הישראלי קופצים מכל צלצול טלפון: "חוששים מגל פיטורים כבר אחרי החגים"

אין כמו הרמת כוסית של ראש השנה בשביל לחוש את פעימות הלב של מקום עבודה, כל מקום עבודה. מי שנכח באירוע כזה באחד מבתי ההשקעות בשנה שעברה, יודע על מה אנחנו מדברים. בדיוק חמש שנים של גאות הגיעו אז לשיא, מצבת כוח האדם הוכפלה ואפילו שולשה, בקיצור - לא צריך תפוח בדבש בשביל להמתיק את האווירה. כולם רוצים לנאום, לספר על הגידול בהכנסות, על התשואה המדהימה שהשיגו הקרנות ואיך "כל זה לא היה קורה ללא ההון האנושי שלנו". לחיים.

והנה, שוב ראש השנה בפתח, ועל הרמת כוסית אי-אפשר לוותר. לאף אחד אין חשק לחגוג הפעם - ימים ספורים אחרי משיכות עתק היסטריות מצד בעלי תיקי ההשקעות והקרנות. מנגד, אולי זו דווקא ההזדמנות הנכונה להרגיע את הרוחות. אם להיות ציניים, זה בדיוק הזמן להסביר שאת המשבר הנוכחי אפשר לעבור "בזכות ההון האנושי".

ביד אחת קרטון, בשנייה עציץ

אלפי עובדים בשוק ההון הישראלי נחשפו בשבועיים האחרונים, כמו כולם, לתמונותיהם של עובדי ליהמן ברדרס המשתרכים בטור ארוך, אוחזים ביד אחת קרטון ובשנייה עציץ. נכון שהישראלים לא מפטרים כמו האמריקנים מעכשיו לעכשיו ובליווי מאבטח בריון, אבל החשש מפיטורים רובץ גם כאן, בעוצמות שאפילו לא דמיינו.

"לא אגזים אם אומר שיש אווירת נכאים, אם כי השמועות אומרות שהפיטורים, אם יהיו, יקרו אחרי החגים. אנחנו מתנהלים ביומיום תחת עננת הפיטורים ובתחושה שעוד מעט זה יקרה וגם תורי יגיע. כל טלפון מהמזכירה של המנהל שלי מקפיץ אותי, מיד אני חושד שהנה, הוא מזמין אותי לשיחת פיטורים", כך מספר משווק שעובד באחד מבתי ההשקעות הגדולים.

לדבריו, כבר ניתן לראות סימנים קטנים לאווירת הצמצומים, שאולי מבשרים על הבאות: "למשל, במטבח של העובדים כבר אין קפה מגורען תוצרת חוץ, אלא רק קפה פשוט תוצרת הארץ, ואפילו את חברת הניקיון הורידו לפעם בשבוע".

"פתאום עובדים כמו בשירות הציבורי"

אבל זה לא רק הקפה במטבח. "אם בשבוע שעבר המנהלים שלנו אמרו לנו שמי שלא מסוגל לגייס כסף מלקוחות שלא יעבוד כאן, השבוע הם כבר הבינו שזה בלתי-אפשרי", הוא מספר. אז מדוע בכל זאת מגיעים לעבודה? "בתקופה הזו אנחנו אמורים להראות נוכחות אצל הסוכנים והמשווקים ובסניפי הבנקים, כדי שכשהמחזור החיובי יחזור, יזכרו לנו 'חסד נעורים' שתמכנו בהם גם בתקופה קשה", הוא מסביר.

מנהל מחלקת משווקים באחד מבתי ההשקעות הגדולים בענף, שתחתיו עובדים 12 אנשי שיווק, מסביר כי הוותק משחק תפקיד בזמן משבר. "אין ספק שהעובדים הצעירים יותר ואלה שעדיין לא מראים תוצאות או לא עומדים ביעדים שנקבעו להם, חוששים מפיטורים. התחושה היא שמה שהספיק כדי להיות עובד לגיטימי, כבר לא מספיק היום, והעובד צריך להיות הרבה יותר טוב ובעל ניסיון ויכולת על מנת לשרוד. לכן, העובדים הוותיקים והמנוסים יותר, מנצלים את התקופה כדי להפגין מנהיגות ולהוכיח את הניסיון והבגרות שלהם", הוא אומר. מנגד, דווקא בעלי הוותק עלולים לשלם את המחיר: "במקרים מסוימים, העובדים הוותיקים הם גם אלה שעולים למערכת יותר, ולעתים דווקא הם הראשונים שצריך לפטר".

אבל לא רק אנשי השיווק בבתי ההשקעות חוששים. אנשי החיתום למשל, אלה שניזונים מעסקאות, מדברים על יובש בתחום ועל העובדה שחלק מבתי ההשקעות הפסיקו את פעילותם בתחום. אחד מאנשי החיתום המועסק בבית השקעות בינוני בהיקף נכסיו, מספר כי אין יום שבו הוא אינו חושש. "לא ברור כמה זמן אפשר להעסיק עובדים כשהפעילות וההכנסות בשפל. אם פעם הייתי חוזר הביתה לא לפני עשר בלילה, אז בשנה החולפת אני עובד כמו בשירות הציבורי", הוא מספר. למרות זאת, הוא מנסה לשמור על אופטימיות ישראלית טיפוסית: "בבית השקעות שמחשיב עצמו כ'בית', לא מוותרים כל-כך מהר על עובדים טובים".

עובדת נוספת במחלקת הבק-אופיס של בית השקעות קטן שנפגע לא מעט מהמשבר בשווקים, נשמעת אופטימית גם היא. "יש תחושה של משבר בשוק, אבל זו תחושה מתמשכת שהתחילה כבר לפני כשנה. אצלנו חשוב להנהלה לשמור על כוח האדם האיכותי, ולכן הם מעבירים מסר שאין סכנה. שוק ההון הרי כל-כך מחזורי. מה, כשהייתה גאות ציפו שנירתם למאמץ וכעת כשהשווקים בירידות יזרקו אותנו?", היא שואלת, אולי בנאיביות מסוימת.

יש מעסיקים מרוצים

אמנם התמונה שמצטיירת עגומה גם מן הצד של המעסיקים, אבל שם יש מי שרואה גם את חצי הכוס המלאה בעקבות המצב. "לפני שנה וחצי חיפשתי סמנכ"ל מכירות אבל לא היה עם מי לדבר, מה גם שביקשו משכורת של 30-40 אלף שקל לחודש. ילדים בני 35 התרגלו להרוויח כמה עשרות אלפי שקלים בחודש, אבל בגלל המצב, הם כבר מתחילים להסתפק היום גם ב-20 אלף", מספר מנכ"ל של אחד הגופים המשווקים בענף. מי שיכולים להיות מרוצים הם גם כל אותם יועצי השקעות בבנקים, שסירבו ללכת אחרי חבריהם שנטשו את הענקים והשמרניים לטובת בתי ההשקעות הקטנים והסקסיים, שם התהדרו חלקם במשכורות שמנות ובסמלי סטטוס אחרים. אחרי אותה נהירה שבאה בעקבות ועדת בכר, נראה כי טוב ליועצים בבנקים עם העבודה הבטוחה והשעות הנוחות.

בניגוד למרבית בתי ההשקעות שהציגו תוצאות קשות בשנה החולפת, ישנם מעטים שצלחו את התקופה ואף רשמו צמיחה יפה. גם שם עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות, אבל האווירה בהחלט שונה מזאת שתוארה על-ידי המרואיינים האחרים.

"גייסתי כמה אנשים טובים בודדים, אבל אני לא ממהר להגדיל את מצבת העובדים בצורה דרסטית בינתיים", מספר סמנכ"ל שיווק באחד מבתי ההשקעות הבינוניים שנמנה עם הקומץ המצליח. "אצלנו העובדים לא מרגישים סכנה מרחפת מעל ראשם, אולי כי מראש אלו לא מחלקות שעמוסות בעובדים. בכל מקרה, ישנה כמות של עובדים אותה צריכים גם בתקופות קשות, וגם אם המצב יהיה גרוע יותר, אני שומר כרגע על סטטוס קוו", הוא מבהיר.

מקפיאים משרות, מקצצים בשומנים

גם בחברות ההשמה, האמונות על גיוס העובדים, מרגישים בדיוק את האווירה הקשה עליה מדברים העובדים. "מרגישים את המתח באוויר", מתארת אורית בר און, מנהלת תחום הפיננסים ושוק ההון בחברת מנפאואר פרופשיונל. "יש המון לחץ ופחד בגלל תקופת אי-הוודאות - גם מצד המועמדים לעבודה וגם מצד הלקוחות, מנהלי בתי ההשקעות. הלקוחות לא ממהרים לקבל החלטות, ותהליכי הגיוס וההשמה מאוד-מאוד איטיים. מקפיאים משרות, מקפיאים גיוסים וחושבים פעם ופעמיים על כל פוזיציה שהתכוונו לאייש".

גם היא מציינת כי שמעה הרבה לאחרונה את הביטוי "נראה מה יהיה אחרי החגים".

בר און מדגישה כי החברה שלה ממשיכה לגייס עובדים לבתי השקעות באופן שוטף, בכל הקשור לדרגים הזוטרים, לדרגי הביניים, לתחומי השיווק, התפעול והבק-אופיס. "בתחומים האלה לא מרגישים האטה בביקוש, כי שיווק למשל צריך גם בתקופת מיתון".

מנגד, בר און מצביעה על ירידה משמעותית בביקוש לדרגים הבכירים. "לשוק אין הרבה מה להציע לבכירים, מה גם שהבכירים בעצמם עושים פחות צעדים כדי לחפש מקום עבודה חדש. אם בתקופות טובות עובדים מחפשים שדרוג גם כשטוב להם, הרי שבתקופה מלחיצה כמו זו של היום, הם שומרים טוב על מה שיש להם ולא מסתכלים על הדשא של השכן", היא מסבירה.

גם כשמגיעים היום לשלב הצעת שכר למועמד חדש לעבודה, מרגישים בתכונה העצבנית. "היום בתי ההשקעות לא מוכנים 'להתקשקש' אפילו על אלף שקל במו"מ", טוענת בר און. "גבולות השכר ברורים יותר ובמקרה של עובד שיתעקש על עוד כמה שקלים, יעדיפו על פניו מישהו אחר. במובן הזה חזרו לפרופורציות".

בר און מציינת כי בכל מקרה של פיטורים, העובדים הטובים בבתי ההשקעות, או "הטאלנטים" כפי שנהוג לקרוא להם כיום, לא צפויים לאבד את מקומם. לעומתם, עובדים מוכשרים פחות, וכאלה שנמנים בעיקר עם דרגי הביניים כמו ראש צוותים, צפויים להיפגע. "לפטר עובד שמרוויח 6,000 שקל פחות משמעותי לבית השקעות, לעומת עובד שמרוויח 14-18 אלף שקל עוד לפני הוצאות רכב וטלפון", היא מסבירה. לדבריה, גם העובדים מבינים שבית השקעות שהכפיל ושילש את מצבת כוח האדם שלו בשנים האחרונות, יש לא מעט "שומנים" שצריך לקצץ.

"לא לפטר את עובדי המפתח"

"ברמת הפוליטיקה הארגונית, כשמנכ"ל נאלץ לפטר, אני חושב שכדאי לו לעשות זאת בפעם אחת, ולהודיע שזהו, זה הסוף. כי עובד שעובד בחוסר ביטחון, אין מה לצפות ממנו שיביא תוצאות". את העצה הזו, שלא תשמעו כל יום, מספק מנכ"ל של אחד מבתי ההשקעות הגדולים בארץ, שכבר נאלץ בעבר לפטר כ-20% ממצבת כוח האדם שלו.

"כלל שני בפיטורים", הוא מוסיף, "זה לבצע פיטורים לגיטימיים, כלומר לא לפטר את עובדי המפתח, אלא את אלה שההשפעה שלהם על הארגון פחותה יותר. אנשי שיווק למשל, אלה שאמונים על הצמיחה בחברה, זו טעות לפטר. כי אם מפטרים את אנשי השיווק, אז מנטרלים את המערך שיתמודד עם פדיונות ועם מתחרים. לפטר את אנשי השיווק זה פשוט לייצר את הגירעון בדוחות הבאים. לכן, הקיצוץ צריך להיות בתפקידי הבק-אופיס ובכאלה שיש להם פחות השפעה על הארגון. באופן כללי, צריך לדעתי לפטר רק כשכלו כל הקיצין, כי אחר-כך מאוד קשה לגייס כוח אדם איכותי. צריך לקחת בחשבון גם עלויות של הכשרה, ואת העובדה שצוות שעובד יחד הוא טוב יותר מצוות מתחלף".

אבל יש למנכ"ל שלנו גם מסר שכדאי לגזור ולשמור: "בשולי הדברים, אני יכול לספר שהרבה פעמים אני נתקל במנכ"לים שמרוויחים מיליוני שקלים בשנה, ומקצצים כמה עובדים שעלות השכר הכוללת שלהם מגיעה בקושי למיליון שקל בשנה. מה זה חיסכון של מיליון שקל בשנה לעומת השכר המנופח של כל שדירת הניהול? המשקולות הכבדות בסעיף השכר, הן המנהלים ולא העובדים".